מיכאל צ'רנוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל צ'רנוי
Михаил Черной
Michael Cherney by scarlet.jpg
מדינה ישראל
תאריך לידה 16 בינואר 1952 (בן 65)
מקום לידה טשקנט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל צ'רנוירוסית: Михаил Черной; נולד ב-16 בינואר 1952), איש עסקים יהודי -ישראלי, אוליגרך רוסי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רנוי נולד בעיר אומן שבאוקראינה, ובגיל שנתיים עברה משפחתו לאוזבקיסטן. אמו הייתה מנהלת חשבונות, ואביו מהנדס במפעל טקסטיל. שני אחיו דוד צ'רנוי ולב צ'רנוי הפכו לימים לשותפיו העסקיים. בגיל 14 החל לעבוד כסבל ואחר כך כחשמלאי, לאחר שסיים את התיכון גויס לצבא הסובייטי ולאחר מכן עקב שאיפותיו הספורטיביות - כדורגל ואגרוף, עבד כמנהל ספורטיבי.

בשנת 1987 עבר להתגורר במוסקבה ויחד עם אחיו לב החל לייבא רהיטים ובגדים והיו בעליו של מסעדת בשרים. בשנת 1993 עם בזמן התפרקות הגוש הסובייטי, צ'רנוי יחד עם איש העסקים האמריקאי סם קיסלין רכשו את המפעלים שעמדו סגורים עם טונות של סחורה והחלו למכור אלומיניום למזרח אירופה ולצבא האדום.

בשנת 1993 הקים צ'רנוי יחד עם אנשי העסקים היהודים דיוויד וסיימון רובן את התאגיד "טרנס וורלד גרופ" שכיום היא נחשבת לספקית האלומיניום השלישית בגודלה בעולם. בשנת 1996 החליט צ'רנוי למכור לאחים רובן את חלקו בתאגיד "טרנס וורלד גרופ" בתמורה ל-400 מיליון דולר. בסוף שנת 2000 מכרו האחים רובן את התאגיד לאיש העסקים היהודי רומן אברמוביץ'.

בשנת 1997 רכש צ'רנוי מניות בחברת הנפט "טינמין אויל קומפני". לאחר מכן עברו צ'רנוי ושותפו לתחום ייצוא פחם מהמכרות בסיביר ובדונבס ואספקתו למפעלים אחרים ברוסיה ובאוסטריה. לאורך השנים הפך צ'רנוי לאחד מהתעשיינים הגדולים בתחום.

ב-1994 עלה לישראל והתיישב בסביון. בשנת 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום הקים צ'רנוי קרן לעזרה למשפחות נרצחי פיגוע הדולפינריום. כמו כן הקים קרן המעניקה מלגות לסטודנטים יוצאי חבר העמים. עם זאת לא זנח לגמרי את עסקיו ברוסיה, והוא המשיך להיות מבעלי ההון השולטים בתעשיית האלומיניום והפחם במדינה זו.

עסקים בבולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 היגר לישראל אך שמר על קשרים טובים עם בולגריה, שם היה בבעלותו עיתון מוביל, וקבוצת הכדורגל הבולגרית הפופולרית "לבסקי סופיה" עמה זכה במספר אליפויות.

בשנת 1997 רכש צ'רנוי את חברת הסלולר הבולגרית מובילטל, חברת ה-GSM היחידה בבולגריה - שהייתה על סף פשיטת רגל. הוא הואשם על ידי הרשויות הבולגריות בקשירת קשר למאפיה הרוסית וזאת בעקבות סירובו של צ'רנוי למימון מערכת הבחירות של ראש ממשלת בולגריה לשעבר איוואן קוסטוב [1]. בעקבות כך גורש צ'רנוי מבולגריה למשך 10 שנים.[1] בסוף שנת 2001 מכר צ'רנוי את החברה לאיש העסקים היהודי אוסטרי מרטין שלאף כשהחברה עם כמיליון מנויים.[2]

פרשת בזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2001 נעצרו צ'רנוי ואיש העסקים גד זאבי בעקבות האזנות סתר שביצעה משטרת ישראל לאור חשד כי צ'רנוי העמיד לרשות זאבי סך של 643 מיליון דולר כדי שזאבי ירכוש 19.6% ממניות "בזק" תוך הסתרת מעורבותו של צ'רנוי בעסק; בתמורה קיבל צ'רנוי אופציה לרכוש מחצית מהמניות שזאבי ירכוש.

באוקטובר 2015 זיכה בית המשפט את צ'רנוי במשפט הפלילי שנמשך כ-13 שנים ובטענה כי עסקת "בזק" הייתה עסקה לגיטימית וההסכמים שנחתמו בין הצדדים לא היו חלק מתוכנית להונות את הרשויות הישראליות או בנקים ולא הלבנת הון.[3]

אביגדור ליברמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רנוי נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לאביגדור ליברמן[4] בעקבות שיתוף פעולה עסקי של שניהם לפני שליברמן נכנס לחיים הפוליטיים. בשנת 1998 יסד ליברמן את חברת הסחר והייעוץ "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי. העסקה הראשונה שביצעה החברה הייתה בשיתוף עם צ'רנוי ומכאן החלה היכרותם האישית. [2]

לפני הבחירות לכנסת ה-18 הואשם צ'רנוי במתן שוחד לליברמן ולקמפיין הבחירות של מפלגתו, אולם ב-20 במרץ 2013 הוחלט שלא להעמיד אותו לדין, והפרשה הסתיימה ללא כתב אישום.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'רנוי שישה ילדים, והוא היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה יש לו שתי בנות, ומאשתו השנייה יש לו שתי בנות. משנת 2008 הוא בן זוגה של אשת העסקים ניקול ראידמן, ולהם שני ילדים: מישל, שנולדה בשנת 2010, וריצ'רד ישראל, שנולד בשנת 2014.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WILLIAM A. ORME Jr.,Intrigue Derails A Public Offering; Israel Halts Sale of Phone Company, , אפריל 2001
  2. ^ צ'רנוי נאלץ למכור בבהילות את מובילטל. שלאף עושה קופה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
  3. ^ גור מגידו, חן מענית, ‏פרשת בזק: זיכוי מלא לצ'רנוי וזאבי, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2015
  4. ^ יפעת הללי אברהם, ‏מעושרת פלוס: אירוע המיליונים של ניקול ראידמן, באתר ‏mako‏‏, ‏24 ספטמבר 2010‏