מיכלאנג'לו צ'רקואוצי
 | |
| לידה |
12 בפברואר 1602 רומא, מדינת האפיפיור  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1660 (בגיל 58) רומא, מדינת האפיפיור |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
בארוק |
| הושפע על ידי |
ג'יוזפה צ'זארי |
  | |
מיכלאנג'לו צ'רקואוצי (באיטלקית: Michelangelo Cerquozzi; 12 בפברואר[דרוש מקור][מפני ש...] 1602 – 6 באפריל 1660) היה צייר בארוק איטלקי, שנודע בזכות סצנות הז'אנר שלו, תמונות קרב, יצירות דתיות ומיתולוגיות קטנות וסגנון טבע דומם. סצנות הז'אנר שלו הושפעו מיצירותיהם של אמני הז'אנר הפלמי וההולנדי המכונה "הבמבוצ'אנטי" שהיה פעיל ברומא ויצר ציורים קטנים והדפסים מחיי היומיום של המעמדות הנמוכים ברומא ובאזור הכפרי שלה. הוא היה אחד מציירי הקרב החשובים שפעלו באיטליה במחצית הראשונה של המאה ה -17, מיכלאנג'לו צ'רקואוצי זכה לכינוי "מיכלאנג'לו דלה באטאליה" (Michelangelo delle Battaglie – "מיכלאנג'לו של הקרבות").[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכלאנג'לו צ'רקואוצי נולד ברומא כבנם של מרצ'לו צ'רקואוצי ולוצ'יה וסאלי, שניהם אזרחים רומיים. אביו היה סוחר עור מצליח והמשפחה הייתה אמידה. מיכלאנג'לו צ'רקואוצי החל את הכשרתו האמנותית בגיל 12 בסטודיו של ג'וזפה צ'זארי, צייר היסטוריה שבסטודיו אימן גם את קאראווג'ו הצעיר עם הגעתו לרומא.[2]
ביוגרפים מתארים את צ'רקואוצי כאמן שהיה בקשר הדוק עם מעגל האמנים הפלמיים וההולנדים הפעילים ברומא. ראשית הקשר נוצר בשנים 1620–1621 כשהוא התגורר או עבד ברומא לצד יאקוב דה הייז (הידוע גם בשם ג'אקומו פימינגו), צייר קרבות מאנטוורפן שהגיע לרומא בשנת 1601.[1][3] ייתכן שהוא למד עם יקוב דה האסה (Jacob de Hase) לפני תאריך זה. בשנת 1624 הוא התגורר עם הציירים ההולנדים פאולוס בור, במקור מאמרספורט, ויאן הרמנס במקור מריימס, ובשנים 1625–1630 עם וילם מיכילס הפלמי. בשנת 1631 היה לו כבר סטודיו עם תלמידיו מתאו בוניצ'לי ומיכילס.[3]
יצירתו מהתקופה המוקדמת אינה ידועה מספיק. הוא צייר כמה ציורי קרב והפיק גם ציורי טבע דומם אשר חיקו את יצירתו של פייטרו פאולו בונזי, מומחה לסגנון טבע דומם. צ'רקואוצי הצטרף לאקדמיה דה סנט לוקה בשנת 1634 והשתתף בישיבותיה עד שנת 1652.[4]
צ'רקואוצי זכה להכרה בהדרגה החל משנת 1630 ויצירותיו נמכרו היטב לכל סוגי הפטרונים. החסות המוקדמת של רוכשים כמו הסוחר דומיניקו ויולה מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות הקריירה שלו. הוא היה גם מסוגל להסתמך על עמלות מהלקוחות הבולטים כולל אנשי מקצוע כגון עורך הדין רפאלו, המרקיז והרופא וינצ'נזו נרי ולקוחות אריסטוקרטיה מהמעגל של משפחת ברבריני הקרדינל רפצ'אולי, הרוזן קמילו קארנדיני, מונסיניור ראג'י ואחרים. רבים מהפטרונים שלו היו ממעגלים שתמכו בעניין הספרדי באיטליה.[5]
צ'רקואוצי מעולם לא התחתן ונותר חסר ילדים. כאשר נפטר ב־29 במרץ 1660[דרושה הבהרה] בביתו ברומא שנמצא בסמוך למדרגות הספרדיות, הוא היה אמן עשיר מאוד בכסף ורכוש.[6]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאלאנג'לו צ'רקואוצי ידוע בעיקר בזכות ציור בדים קטנים המתארים סצנות ז'אנר וסצנות הקרב התוססות בציורי הבארוק שלו. צ'רקואוצי הוכר כצייר טבע דומם בולט, ואילו הקריירה רבת־הפנים שלו כללה גם יצירות דתיות ומיתולוגיות.[7] אומרים שהוא צייר כמה תמונות מזבח בכנסיות לא מזוהות.[8]
עבודותיו הדתיות של צ'רקואוצי הן בדרך כלל תמונות בגודל בינוני, כמו ציורי הז'אנר שלו, דמויות קטנות ובלתי מוגדרות בתפאורות נוף נטורליסטיות. הוא גם צייר כמה ציורים אלגוריים, כולל של עונות השנה, כגון הקיץ והאביב.[1]
ציורי קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכלאנג'לו צ'רקואוצי קיבל את הכינוי "מיכלאנג'לו דלה באטאליה" על ציורי הקרב שלו. בציורי הקרב הוא התאים את סגנון הבמבוצ'יאנטי לז'אנר. צ'רקואוצי השתמש בשפה מיידית, כמעט אכזרית, ודחף את ציור הקרב לעבר ייצוג העובדות כפי שהן. חלק מקטעי הקרב שלו הושפעו מסצנות של סלבדור רוזה, כמו "הקרב" בגלריה נציונלה של רומא.
הוא תרם תרומות משמעותיות לז'אנר ציור הקרבות, בבדים הקטנים שלו. אלה מציגים נקודת מבט מקרוב של קרב שנשלט על ידי מאבק אלים בין פרשים. מאבק של סוסים וגברים חסרי מעצורים בתנועות מסתחררות. עבודות אלה השפיעו על עבודתו של ז'אק קורטואיס בז'אנר הקרב. [9]
סצנות ז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בציורי הז'אנר שלו צ'רקואוצי מציג את נאמנותו לסגנון הבמבוצ'יאנטי – חבורת הציירים ההולנדים והפלמים סביב פיטר ואן לאר ויאן מיל שפיתחו סגנון חדש ברומא. העבירו לשם מסורת ציור שנטועה בצפון אירופה של ציור הז'אנר. תרומתו החשובה של הבמבוצ'אנטי הייתה ההיכרות של הציור הרומאי עם נושאים חדשים הנגזרים מציורי ז'אנר פלמיים והולנדים הכוללים "כייסים, חבורות שיכורים וגרגרנים, מעשנים רעועים ונושאים 'קודרים' אחרים."[10]
בתקופה המוקדמת שלו הראה צ'רקואוצי את שליטתו בסגנון של פיטר ואן לאר במידת הקומפקטית שלו, דמויות האנטי־גיבור, ואפקטים יפים של אור–צל דרמטיים. בעבודות אלה צ'רקואוצי תיעד את חייו הפשוטים של העם הרומי, בין חורבותיו, במסבאותיו ובמריבותיו. לעיתים קרובות הוא צייר את המקומות ברומא ובאזור קמפניה.[2] צ'רקואוצי לא היה חסיד נלהב של סגנונות פלמיים והולנדים אלה ונבדל מהם בדגש ששם על אלמנטים עלילתיים ואנקדוטיים. הוא הציג גם דמויות בעלות מעמד חברתי גבוה יותר, נטייה שנמצאה גם בעבודתו של יאן מיאל בשנות ה -40 וה -1650.[1] [11] הציורים ״המסיבה״ ו״גן עם אמנים״ של צ'רקואוצי מציגים מאפיינים של החבורה ההולנדית בטבעיותם ובפורמט הקטן שלהן. עם זאת, במקום תיאור אורח חיים פשוט, הוא מתאר קבוצות של גברים ונשים לבושים אלגנטי. אלה כוללים את האמן עצמו, הרופא שלו וינצ'נזו נרי וחברים אחרים העוסקים בשיחה ובמשחקים.[1]
ההשקפה ההיסטורית המסורתית בתולדות האמנות הייתה כי סגנון הבמבוצ'אנטי הציע מבט ריאליסטי - "דיוקן אמיתי של רומא והחיים העממיים שלה, ללא שינוי" כפי שראה זאת האמן. עם זאת, בני דורם לא ראו בדרך כלל את הבמבוצ'אנטי כריאליסטים. השקפה אלטרנטיבית לאמנות הבמבוצ'אנטי היא שעבודותיהם מהוות אלגוריות מורכבות המספקות פרשנות לאמנות קלאסית במטרה להביא את המתבונן להגות רעיונות נשגבים. לפיכך הם עומדים במסורת ארוכה של פרדוקס, בה נושאים עממיים או וולגריים היו הכלי להעברת משמעויות פילוסופיות חשובות.[10]
בעוד סגנון הציור שלו נתקל בבוז גלוי על ידי ציירים איטלקים, הם בכל זאת התקבלו לאקדמיה דה סנט לוקה ברומא. זאת הייתה העמותה היוקרתית של אמנים מובילים ברומא. שצ'רקואוצי וואן לאר התקבלו שניהם אליה. צ'רקואוצי אפילו נכנס לאקדמיה בשנת 1634 כשהיה רק בן 30. אי־אהבתם של אמנים אחרים לבמבוצ'אנטי הוסברה בכך שהם ייצרו ציורים שהיו לעיתים קרובות "זולים יותר" בעיניהם, ובכך היוו תחרות חזקה עבור ציירים "רציניים", במיוחד בסוף שנות ה-50–1640 כאשר המצב הכלכלי היה בשפל. בניגוד למה שהאמנים האחרים האמינו, הבמוצ'אנטי המצליחים ביותר כמו צ'רקואוצי הצליחו למעשה לקבל מחירים גבוהים עבור עבודותיהם.[5]
ציורי טבע דומם[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'רקואוצי צייר ציורי טבע דומם לאורך הקריירה שלו. ציורי טבע דומם המוקדמים שלו חיקו את יצירתו של פייטרו פאולו בונצי, מומחה לסוגה זו. הוא צייר פירות מגוונים, בסגנון ריאליזם שהראה את השפעתו של קאראווג'ו. הוא התחיל לחבר ציור גדול של דומם הכולל דמויות בגודל טבעי.[2]
דוגמאות לציורי טבע דומם הם הנערים קוטפים פרי (1640–1645) וקטיף הרימונים (אחרי 1640), המתארים שניהם צעיר ואישה צעירה בבוסתן, והאיש מציע לאישה היושבת חתיכת פרי. הדמויות מראות בבירור את השפעתה של הגישה הטבעית של קאראווג'ו. הביטוי המעוות במקצת של דמות הצעיר, פלג גופו העירום והחולצה הלבנה הפתוחה, מזכירים יצירות מוקדמות מסוימות של קראוואג'ו, במיוחד העיבוד המעולה של עלי הגפן והענבים "סל הפירות". עם זאת, שפע הדלועים, הרימון הפתוח ונוכחות נוף שבקושי נראית ברקע מצביעים על שלב מתקדם יותר בהתפתחות הז'אנר ומראים השפעות בארוקיות מלאות.[12][2]
הנושא של קטיף הפרי והצעתו לצעירה היה שכיח כבר במאה ה־16 בארצות השפלה. ב"קטיף הרימונים" הצעיר מציע רימון לנשים צעירות. הרימון היה במשך מאות שנים סמל לפוריות ושפע, ללא ספק בגלל הזרעים הרבים שהוא מכיל. המשמעות הארוטית של הקומפוזיציה מעידה על ידי העובדה שהפירות המוצעים עומדים להתפוצץ ועל ידי המבט האוהב שהאישה מפנה כלפי הגבר.[13]
הוא זכה להצלחה ניכרת עם ציורי טבע הדומם שלו, המופיעים לעיתים קרובות במכירות של המאה ה -17 וה -18.
שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'רקואוצי שיתף פעולה לעיתים תכופות עם ציירי נוף ואדריכלות שונים. אלה כללו שיתופי פעולה עם הציירים האדריכליים ויוויאנו קודאצי (החל משנות ה-1630) וצייר הנוף אנג'לוצ'יו. צ'רקואוצי וקודצי הפכו למשתפי פעולה תכופים. מכיוון שהקומפוזיציות של קודאצי תיארו בדרך כלל חורבות ומונומנטים עתיקים, שיתוף הפעולה גרם כנראה לצ'רקואוצי להתרחק מייצוג אנקדוטות של החיים הכפריים לנושאים מפוארים ואקזוטיים יותר. בשנת 1657 שיתפו שני האמנים פעולה עבור הקרדינל פלביו צ'יג'י, אחד מפטרוני האמנות החשובים בתקופתו. חלק מהבדים שיצרו לקרדינל קיג'י טיפלו בתוכן המקורי. למשל, קומפוזיציה שכונתה "אמבטיית נשים" מייצגת ציורי פנים של מבנה רנסאנסי נאה, בו מוצגות נשים רבות עירומות בבריכות שקועות, אולי נושא מפתיע עבור הקרדינל.[5]
צ'רקואוצי שיתף פעולה עם ויויאנו קודאצי בשנת 1648 בציור המתאר את מרד מסניאלו.[14] עבודה זו עוסקת במרד האנטי ספרדי שהתרחש ב־7 ביולי 1647 בפיאצה דל מרסאטו בנאפולי בתמיכת צרפת. צ'רקואוצי עיצב בתפיסתו את האירוע בפרספקטיבה נופית ומאתגרת. הוא השתמש בצורה מבריקה בסגנון הבמבוציאטני הטבעי כדי לייצר תיאור קומי-הרואי של המרד.[1] הוא תיאר פרסקו היסטורי מלא חיים בזעיר אנפין של כיכר העיר, תושבים זועמים, וחיות מוקפים כולם על ידי הנוף הרחב של העיר הנפתחת אל הווזוב .[2] האירועים השונים שהתרחשו במהלך המרד מתוארים בפנורמה יחידה זו. מנהיג המרד מופיע על סוס בחלק הקדמי של הציור.[15]
צ'רקואוצי התייחס למרד האנטי ספרדי שהיה אירוע חשוב מאוד במאזן הכוחות של אירופה, באופן די אובייקטיבי אף על פי שבדרך כלל התייחס אליו כפרו ספרדי. היצירה הוזמנה למעשה על ידי ברנרדינו ספאדה, קרדינל פרו-צרפתי. צ'רקואוצי, שצייר ז'אנר וסצנות קרב, היה בחירה הגיונית עבור הקרדינל.
המרד ההיסטורי נחשב עדיין ל'חדשות" בזמן שהקרדינל הזמין את הציור. מסניאלו מיוצג לא כל כך כגיבור, ואפילו לא כגיבור קומיקס, אלא כסוג של ילד פלא, שהשיג השגים מדהימים. מסניאלו, הדייג שהפך למלך, היה באופן דומה סטייה במהלך הרגיל של האירועים האנושיים, ולכן היה ראוי לייצוג כזה.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 David A. Levine. "Cerquozzi, Michelangelo." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 6 July 2016
- ^ 1 2 3 4 5 Giuseppe Scavizzi, Michelangelo Cerquozzi, detto Michelangelo delle Battaglie at Dizionario Biografico degli Italiani - Volume 23 (1979) (in Italian)
- ^ 1 2 Laura Bartoni, Le vie degli artisti : residenze e botteghe nella Roma barocca dai registri di Sant'Andrea delle Fratte, 1650-1699, Edizioni Nuova cultura, Rome, 2012, page 412-413 (in Italian)
- ^ Michelangelo Cerquozzi at Hadrianus
- ^ 1 2 3 Haskell, Francis (1993). Patrons and Painters: Art and Society in Baroque Italy. 1980. Yale University Press. pp. 135–141.
- ^ Loredana Lorizzo, Un nuovo inventario dei beni di Michelangelo Cerquozzi stimato da Mario de' fiori, in RIVISTA D'ARTE, Vol. I, serie quinta, 2011, pp. 283-311 (in Italian)
- ^ Michelangelo Cerquozzi, called Michelangelo delle Battaglie (Rome 1602 - 1660), The Rehearsal, or A Scene from the Commedia dell'Arte at Galerie Canesso
- ^ Alessandro Zuccari, Michelangelo Cerquozzi, nicknamed Michelangelo delle battaglie at Banca d'Italia
- ^ Marco Chiarini, The Thirty Years' War and its Influence on Battle Painting in Italy in the Seventeenth and Eighteenth Centuries at the Westfälisches Landesmuseum für Kunst und Kulturgeschichte
- ^ 1 2 David A. Levine (December 1988). The Roman Limekilns of the Bamboccianti. The Art Bulletin (College Art Association) 70 (4): 569–589
- ^ Ludovica Trezzani. "Miel, Jan." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 6 July 2016
- ^ Michelangelo Cerquozzi, Niños cogiendo fruta, at the Prado Museum (in Spanish)
- ^ Michelangelo Cerquozzi, Harvest of pomegranates at the Museum Boijmans Van Beuningen
- ^ The Revolt of Masaniello Archived 2006-10-17 at the Wayback Machine at the Borghese Gallery (in Italian)
- ^ 1 2 Wendy Wassyng Roworth, The Evolution of History Painting: Masaniello's Revolt and Other Disasters in Seventeenth-Century Naples, The Art Bulletin, Vol. 75, No. 2 (Jun., 1993), pp. 219-234