ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי

**ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי**
לידה	5 בינואר 1920; ברשה, איטליה
פטירה	12 ביוני 1995 (בגיל 75); לוגאנו, שווייץ
מוקד פעילות	איטליה, ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	מ-1938
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של מילאנו
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	דויטשה גרמופון, EMI
פרסים והוקרה	תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1939); המסדר האזרחי של סבויה (1974) ;
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb

ארטורו בֶּנדֶטי מיכֶּלאנג'לי (Arturo Benedetti Michelangeli) ‏(5 בינואר 1920 – 12 ביוני 1995) היה פסנתרן איטלקי, מגדולי הפסנתרנים במאה ה-20. מיכלאנג'לי נחשב לפסנתרן האיטלקי החשוב ביותר בדורו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכלאנג'לי נולד בבְּרֶשָה (Brescia) שבצפון איטליה לאב שהיה מורה למוזיקה. סבתו מצד אמו הייתה יהודייה ילידת אודסה.^[1] בגיל שלוש החל את דרכו המוזיקלית בכינור, אך במהרה החליף אותו לטובת הפסנתר. בגיל 10 החל מיכלאנג'לי את לימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו, וכעבור שלוש שנים בלבד הייתה בידיו תעודת הגמר. בהיותו בן 19 זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה. יושב ראש חבר השופטים בתחרות, הפסנתרן אלפרד קורטו, כינה אותו "ליסט החדש".

לאחר הזכייה יצא מיכלאנג'לי לסיבובי הופעות ברחבי הגלובוס, אך אלה נקטעו בזמן אירועי מלחמת העולם השנייה. ישנן גרסאות סותרות לגבי פועלו של מיכלאנג'לי בשנות המלחמה. הוא עצמו טען (וכך כתוב בביוגרפיה הרשמית שלו, המופצת על ידי דויטשה גרמופון) כי שירת כטייס בחיל האוויר האיטלקי עד כניעת איטליה לבעלות הברית, ולאחר מכן היה חבר המחתרת האנטי-פשיסטית שפעלה נגד שרידי הכיבוש הגרמני. הוא הוסיף כי הגרמנים כלאו אותו במחנה ריכוז לאחר שהשתלטו על חלקים מאיטליה, ואף הלקו אותו על זרועותיו לאחר שנודע להם שהוא פסנתרן.

מאידך, קיימות הקלטות שלו משנות המלחמה עם מנצחים גרמנים ותזמורות גרמניות, ואף נמצאה עדות לכך שב-1943 הופיע בקונצרט במסגרת סדרת מנויים של הפילהרמונית של ברלין. הפסנתרן ארתור רובינשטיין כינה אותו "משתף פעולה" ומחה על הופעותיו בניו יורק ב-1948. עברו שנים עד שהמתח בין השניים התפוגג והם נעשו ידידים.

מיכלאנג'לי כמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת ההופעות של מיכלאנג'לי נקטעה בפעם השנייה כאשר חלה הרעה במצבו הבריאותי בתחילת שנות ה-50. במשך תשע שנים לא הופיע כלל, ואת עיקר מרצו השקיע בהוראה. הוא הקים אקדמיה בינלאומית לפסנתרנים בעיר הולדתו בְּרֶשָה, ומאוחר יותר, בשנות ה-60, לימד באַרֶצוֹ. הוא לא גבה שכר לימוד מתלמידיו ואף מימן את שהותם מכספו. מיכלאנג'לי היה נערץ על תלמידיו, הורה להם להתאמן שעות רבות בכל יום ולימד אותם, בנוסף למוזיקה, על יין ואוכל משובח. שניים מתלמידיו מאוריציו פוליני ומרתה ארחריץ'. נמנים עם הפסנתרנים החשובים והמצליחים ביותר.

מיכלאנג'לי כפסנתרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכלאנג'לי היה ידוע כפסנתרן בעל יכולות אדירות. שליטתו הטכנית הייתה מעבר ליכולת לנגן בדייקנות מרבית את היצירות המסובכות ביותר לנגינה. הוא ידע להפיק מהפסנתר עושר של צלילים ומרקמים ולגרום למאזיניו להיכנע לפרשנויותיו. יחסיו עם הקהל היו שונים במהותם מאלה של פסנתרנים כגון רובינשטיין או הורוביץ. הוא סירב להתחנף לקהל בכל צורה שהיא, מרגע שעלה לבמה ועד שירד ממנה. הוא הגיב בתנועות ביטול לתשואותיו, וניגן כאילו היה לבד, בעולמו שלו. גם כאשר בריאותו הייתה תקינה, קונצרט בנגינתו היה מחזה נדיר. הופעות שקבע התבטלו על ימין ועל שמאל בהנמקות בריאותיות.

מבקרי מוזיקה נחלקו בדעותיהם לגבי מיכלאנג'לי, בעיקר בגלל הניכור והריחוק בנגינתו. הוא ספג ביקורות גם בשל הרפרטואר המצומצם שלו, אותו שב וניגן הופעה אחר הופעה. הקונצ'רטי אותם ניגן עם תזמורות היו בדרך כלל זה מאת ראוול בסול מז'ור, ומאת שומאן בלה מינור.

מיכלאנג'לי הלך לעולמו בלוגאנו שבשווייץ בשנת 1995.