מיכל אלברשטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל אלברשטין
לידה 9 בינואר 1969 (בת 55)
תל אביב, ישראל
ענף מדעי משפטים
עיסוק ישוב סכסוכים ומחשבה ביקורתית על המשפט
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט דאנקן קנדי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן
בן זוג נדב דוידוביץ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכל אלברשטין (נולדה ב־9 בינואר 1969) היא פרופסור למשפטים ודיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, מומחית ביישוב סכסוכים ומחשבה ביקורתית על המשפט[1]. ניהלה מרכז מחקר בנושא Judicial Conflict Resolution הנתמך במענק ERC מטעם האיחוד האירופי[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברשטין נולדה בתל אביב. למדה בתיכון הממלכתי-דתי צייטלין. לאחר שירותה בצה"ל סיימה תואר ראשון במשפטים ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות, ותואר שני ושלישי במשפטים באוניברסיטת הרווארד. עבודת הדוקטור, שכתבה בהנחייתו של פרופ' דאנקן קנדי, עסקה בהשפעת הפרגמטיזם האמריקני על זרמים שונים בחשיבה המשפטית ועל הקמת התנועה ליישוב סכסוכים בדרכים חלופיות (ADR).

אלברשטין היא חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן משנת 2000 ופרופסור מן המניין משנת 2015. כיהנה כראשת התוכנית ניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן ביחידה ללימודים בין-תחומיים באוניברסיטת בר־אילן (2011–2015), וכמנהלת האקדמית של מערך הקליניקות המשפטיות בפקולטה למשפטים (2019-2022)[3], ובהן הקליניקה ליישוב סכסוכים שאותה הקימה בשנת 2002 והיא עומדת בראשה. היא חברה בסנט האוניברסיטה ובוועדה המרכזת, והייתה חברה בוועדת המינויים. בשנים 2015–2018 כיהנה כנציבה למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת בר־אילן, ובשנים 2018–2022 כממונה האקדמית של פרויקט "תקווה ישראלית" מטעם המועצה להשכלה גבוהה בשיתוף בית נשיא המדינה.

בשנים 2016–2020 הובילה מרכז מחקר בנושא Judicial Conflict Resolution, אשר נתמך במענק ERC מטעם האיחוד האירופי[4][5]. המרכז, שהתמקד בבחינה השוואתית של תפקידי שופטים בעידן "המשפט הנמוג", זכה גם במענק הוכחת היתכנות ליישם מסקנות מדיניות ולפיתוח מערכת המלצות מבוססת למידת מכונה לקידום של יישוב סכסוכים ומניעתם.

אלברשטין הוזמנה ללמד בבתי ספר למשפטים רבים בעולם, ובהם פורדהאם וקרדוזו בניו יורק, שלוחת אוניברסיטת מונאש באיטליה, ואוניברסיטת היידלברג שבגרמניה. היא התארחה גם ב־European University Institute (EUI), ביוניברסיטי קולג' דבלין (UCD), באוניברסיטת דרקסל ועוד.

ספרים ומאמרים פרי עטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברשטין חיברה מספר ספרים בהם:

  • "תורת הגישור" בהוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה (2008) אשר עוסק בשורשים האינטלקטואלים של העיסוק ביישוב סכסוכים בתחום המשפט[6].
  • "צדק אלטרנטיבי" בהוצאת מודן (2015) עסק בעקרונות מארגנים משותפים לתנועות אלטרנטיביות שונות למשפט[7].
  • "Pragmatism and Law :From Philosophy to Dispute Resolution" (2002) אשר עוסק בשורשים האינטלקטואליים של תנועת ה־ADR בארצות הברית [8]
  • ספר שהיא נמנתה עם עורכיו: "בסימן טראומה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2016) אשר עוסק בטראומה קולקטיבית וזיכרון ובחברה הישראלית[9].

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלגת אלון (2001–2004) למדענים מצטיינים.
  • מענק מהקרן הלאומית למדע (ISF) על מחקר בנושא "פרימת הפורמליזם: בחינה אמפירית של רטוריקה שיפוטית בפסיקת בית המשפט העליון".
  • מענק ERC‏ (2016–2021) מטעם המועצה האירופית למחקר, לבחינת תפקידים משתנים של שופטים בעידן המשפט הנמוג.
  • Fernard Braudel Fellow (2020) באוניברסיטה האירופית בפירנצה EUI.
  • מענק Proof of Concept (2022–2023) לפיתוח מערכת המלצות מבוססת למידת מכונה לקידום ישוב סכסוכים, מטעם ה־ERC.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2016 זכתה מטעם הרקטור בפרס אוניברסיטת בר־אילן לחוקרים בעלי הישגים יוצאי דופן
  • בשנת 2017 זכתה בפרס פתאל לחקר המשפט[10]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברשטין מתגוררת בתל אביב. היא נשואה לפרופסור נדב דוידוביץ' ולהם שלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]