מיכל ארבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכל ארבל
Michal Arbell-Tor, 2017.jpg
לידה 27 ביולי 1955 (בת 64)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות
ארצות מגורים ישראל
עיסוק עורכת ספרותית, חוקרת ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכל ארבל-תור (נולדה ב-27 ביולי 1955) היא חוקרת ספרות ישראלית, מלמדת ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל ארבל נולדה בשנת 1955 בירושלים, בת לחנה ארבל, פיזיקאית, וליהודה ארבל, קצין משטרה ולימים מבכירי השב"כ. גדלה במושבה הגרמנית ולמדה בגימנסיה רחביה. ב-10 באוקטובר 1968, בהיותה בת 13, שילשל אותה אביה דרך פתח צר לחלק סגור של מערת המכפלה, כדי ללמוד על מבנה המקום. היא צילמה את המקום ושרטטה את מבנהו. ממצאיה הוצגו למחרת לשר הביטחון, משה דיין. בימים שלאחר מכן נכנסה עוד פעמיים למערה בדרך זו.

שירתה בצה"ל כפקידה, ובשנת 1975 החלה ללמוד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה תואר ראשון בהצטיינות. ב-1982 החלה ללמד ספרות בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה. ב-1991 החלה בלימודי תואר שני, וסיימה בהצטיינות יתרה. עבודת המוסמך שלה היא "הטקסט החידתי: קריאה בשישה סיפורים של פראנץ קאפקא וש"י עגנון". ב-1999 קיבלה תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "סוף המעשה: אל אופני הסיום ביצירותיו של ש"י עגנון".

בשנת 2000 לימדה באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה ולאחר מכן לימדה במשך 5 שנים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מלמדת באוניברסיטת תל אביב.

החל משנת 2007 ערכה את סדרת ספרי המתח "חשד" ‬של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

נישאה לרוני תור ולהם שני ילדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתוב על עורו של הכלב: על תפיסת היצירה אצל ש"י עגנון, הוצאת כתר ומרכז הקשרים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006.
  • תם ונשלם?: על דרכי הסיום בסיפורת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.

עריכה:

מכּתביה:

  • "'רציתי לומר משהו ולא יכולתי': היחס בין דיבור לאי-דיבור, בין מחבר לקורא  בסיפורים 'אביב קר' ו'קיטי' לאפלפלד', מכאן ה', 2005, עמ' 119–132 "'שלוש אחיות': משאלת הסיום ובקשת הנחמה ביצירת עגנון", מדעי היהדות 42, 2004, עמ' 207–240
  • "גבריות ונוסטלגיה: קריאה ב'הוא הלך בשדות' למשה שמיר על רקע בני דורו", מדעי היהדות 39, תשנ"ט, עמ' 53–66. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • "'מנזר השתקנים': עלייתו של הג'ובניק וערעורה של הזהות הגברית הלוחמת", מחקרי ירושלים בספרות עברית כ, תשס"ו, עמ' 285–307. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • "מנדלי מוכר ספרים: בעיית הרומן ובעיית סיומו" - ביקורת ופרשנות 43 ("על הסף: לימינליות בספרות ובתרבות"),  2010, עמ' 63–100.
  • "החזנית העצובה מרים דבורה וחזנים אחרים בסיפורי עגנון: 'החזנים', 'לפי הצער השכר'" – עי"ן גימ"ל, כתב עת לחקר יצירת עגנון 2, 2012, עמ' 108–130 (האתר פתוח לקריאה).
  • "לכתוב חילוניות" בתוך: תהליכי חילון בתרבות היהודית, עורכים אבריאל בר-לבב, רון מרגולין ושמואל פיינר, האוניברסיטה הפתוחה, 2013, כרך א' עמ' 347–520.
  • הרוצחים: "ביער ובעיר" ו"האדונית והרוכל" לש"י עגנון, אות: כתב עת לספרות ולתאוריה 3, 2013, 153-119 (פתוח לקריאה באתר מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית - אוניברסיטת תל אביב).
  • שירת הים: על "שבועת אמונים" ו"בלבב ימים", אות: כתב עת לספרות ולתאוריה 6, 2016, עמ' 215–255.
  • Abba Kovner: The Ritual Function of His Battle Missives ("dapey krav") - Jewish Social Studies Vol 3 No.18 (special issue: "The 48 War: History and Responsibility") 2013, pp. 99-119  

על כתביה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]