מיכל גוברין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכל גוברין
Michal New York for print.JPG
לידה 24 בנובמבר 1950 (בת 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, משוררת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכל גוברין (נולדה ב-24 בנובמבר 1950) היא סופרת, משוררת ובמאית תיאטרון ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל גוברין נולדה וגדלה בתל אביב, אביה היה איש העלייה השלישית וממייסדי קיבוץ תל יוסף, ואמה ניצולת השואה. בוגרת תיכון עירוני ה' בתל אביב. בשנת 1971 שרתה בצה"ל ככתבת צבאית. למדה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת פריז VIII, שבה קיבלה תואר דוקטור בתחום התיאטרון והפולחן. מחקרה "תיאטרון קודש בן זמננו", מתרכז בצדדים התיאטרליים של הטקס החסידי ובתיאטרונם של יז'י גרוטובסקי ופיטר ברוק.

מיכל גוברין פרסמה עשרה ספרי פרוזה ושירה. מתורגמת לשפות שונות, וספריה זכו בפרסים בארץ ובעולם. ב-2010 נבחרה על ידי סלון הספרים הצרפתי לאחת משלושים הסופרים שהותירו חותם על ספרות העולם.

גוברין ביימה בכל התיאטראות הגדולים בישראל, והיא מיוצרי התיאטרון הניסיוני היהודי.

גוברין מרצה באוניברסיטת תל אביב, כיהנה כראש המחלקה לתיאטרון במכללת אמונה ולימדה במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים, באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית הספר לתיאטרון חזותי. הייתה סופרת אורחת באוניברסיטת ראטגרס, ובבית הספר לארכיטקטורה קופר יוניון בניו יורק. מרבה להופיע בארץ ובעולם בפני קהל רחב, בכינוסים ובכלי התקשורת. בשנת 2012 קיבלה מינוי פרופסור מטעם המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה).

ב-2013 זכתה בעיטור מסדר האמנויות והספרות של צרפת.[1] בשנת 2015 כיהנה בחבר השופטים של פסטיבל עכו[2].

במכון ון ליר בירושלים עמדה גוברין משנת 2012 ועד 2015 בראש קבוצת המחקר הרב-תחומית העברת זיכרון ובדיון, שעסקה במהות זיכרון השואה בעידן שאין בו עוד ניצולים חיים. עם תום עבודת המחקר הכינה הקבוצה תערוכה בשם מהו זיכרון? שבעים שנה אחרי. בראש צוות נוסף כתבה גוברין "הגדה" להתכנסות ליום השואה, העומדת בסימן "לזכור באחריות/האחריות לזכור. ב-2015 נערכו עשר התכנסויות נסיוניות, וביום השואה 2016 מופצת חוברת ההתכנסות ליום השואה באתר ון ליר למעגלי התכנסות שיערכו במקומות רבים בארץ.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה למתמטיקאי הצרפתי-יהודי פרופסור חיים ברזיס, אותו פגשה בשנת 1978 בירושלים, בעת שברזיס הגיע לביקור בעיר, ולמעשה חיפש את גוברין בעקבות מאמר שכתבה על מסעה לפולין[3]. לזוג שתי בנות. גוברין מתגוררת בשכונת רחביה בירושלים.

דודה הוא עקיבא גוברין.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסמה עשרה ספרים:

  • "אותה שעה", שירים, (ספרית פועלים 1981).
  • "לאחוז בשמש, סיפורים ואגדות" (סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד, 1984). מהדורת אנתולוגיה ובה סיפורים, שירים, מסות אישיות וראיון מקיף, ראתה אור באנגלית בפמיניסט פרס, ב-2010.
  • "סדר הלילה הזה", שירים (הבמה, 1989).
  • "גופי מילים", שירים (הקיבוץ המאוחד, 1990).
  • "השם", רומן (הספריה החדשה/הקיבוץ המאוחד 1995 מהדורה חדשה, עם אחרית-דבר מאת יהודה ליבס, 2013). באנגלית, The Name (ריברהד-פינגווין, ניו יורק, 1998)
  • "מעשה הים, כרוניקת פירוש" (עם תחריטים של ליליאן קלאפיש, הראל 1998, כרמל 2000).
  • "גוף תפילה" (עם ז'אק דרידה ודויד שפירו, קו אדום כהה/הקיבוץ המאוחד ומופ"ת, 2013. "גוף תפילה" שחובר לרגל יציאת "השם" באנגלית, ראה לראשונה אור בניו יורק, ב-(2001).
  • "הבזקים", רומן (עם עובד/ספריה לעם 2002). באנגלית, Snapshots (ריברהד-פינגווין 2007) ובצרפתית, Sur le Vif (סאבין וספיזה, 2008).
  • "אמרה ירושלים", מזמורים ושירים; רישומים, אורנה מילוא. בליווי הקלטת קריאה. דברי-ם/כרמל, (2008).
  • "אהבה על החוף"[4], רומן, יצא במקביל בעברית, הקיבוץ המאוחד (2013) ובתרגום לצרפתית (2013, הוצאת סבין וספיזה, פאריז)

ב-2005 הביאה לדפוס את ספרו של אביה, פנחס גוברין, "היינו כחולמים, מגילת משפחה" (כרמל) הקדמה, דוד אסף, ובליווי מבוא ונספחים.

בימוי הצגות בתיאטרון הנסיוני ובתיאטרון הרפרטוארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון נסיוני יהודי
  • "תבואת השיגעון", מאת רבי נחמן מברסלב, עיבוד ובימוי, להקת שבעת הקבצנים, פריז (1974).
  • "ואריאציות על בוקר" ע"פ הסידור, עיבוד ובימוי, האוניברסיטה העברית, (1980).
  • "מסע השנה", עיבוד ובימוי, תיאטרון החאן והאוניברסיטה העברית, הקונגרס הבינלאומי הראשון לתיאטרון יהודי, אוניברסיטת תל אביב (1982).
  • פרויקט, "פירוש", "סלונה-פייר-לומברדו", פסטיבל לתיאטרון יהודי, מילנו, (1987).
  • "סדר הלילה הזה", עיבוד, כתיבה ובימוי, תיאטרון הבמה (1989).
  • "גוג ומגוג", עיבוד בימתי ע"פ מרטין בובר, המעבדה הבינלאומית לתיאטרון יהודי ופסטיבל ישראל. (1993-94).
  • "מעשה הים" – מיצב קולי. "משרד בתל אביב". בימוי ב"הזירה הבין-תחומית", ירושלים (1998, 2000).
  • "השם שפתי תפתח", בימוי בפסטיבל "קולה של המילה", "הזירה הבין-תחומית" ירושלים (2003).

מאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסותיה של מיכל גוברין ומחקריה התפרסמו בכתבי עת מובילים ובאנתולוגיות רבות בארץ ובעולם. הם עוסקים בספרות, תיאטרון, יהדות, חותם השואה, שיחות עם ז'אק דרידה, ומסות המוקדשות לירושלים ולהיבטים המיתיים של קיומה ומעמדה של ישראל. ובהן, "המסע לפולין", "לא המתים", "מרטירים או שורדים, הרהורים על מלחמת הסיפור", "ירושלים – מראה מראש רכס", ו"מאניפסט ספרותי-יהודי, בגוף ראשון נקבה".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]