יחיאל מיכל פוחצ'בסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחיאל מיכל פוחצ'בסקי

מיכל זלמן פוחצ'בסקי או בשמו המלא ייחל (כתיב יחיאל) מִיכֶל שלמה זלמן פוחצ'בסקי (1863 בריסק ליטא - 1947, ראשון לציון, ישראל) היה איש העלייה הראשונה, מראשוני המושבה ראשון לציון, מומחה לגידול עצי פרי בכלל ולכרמי גפן בפרט. היה מראשוני המדריכים החקלאיים היהודים בארץ ישראל, הן במושבות העלייה הראשונה והן במושבים ובקיבוצים של העלייה השנייה. תרומתו התבטאה גם בפיתוח טכניקות חקלאיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל פוחצ'בסקי נמשך מילדותו למלאכת כפים ועבודות טכניות. הוא למד בחדר מתוקן, אשר כלל בצד לימודי קודש גם לימודי חול. היה פעיל ב"פרחי ציון", (תנועת הנוער של "חובבי ציון") בבריסק.

בשנת 1885 ביקש הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד מ"חובבי ציון" לבחור שישה צעירים מכל רחבי רוסיה ולשלחם ארצה, על מנת ללמוד את תורת החקלאות מפי גנני הפקידות, כדי שידריכו אחר-כך את איכרי המושבות. פוחצ'בסקי נבחר כאחד מהשישה, יחד עם אברהם הלפרין, ליאון איגלי, משה ורהפטיג (לימים אמיתי), יצחק אפשטיין וגרשון הורוביץ. יחד עם חבריו הגיע לארץ ישראל, באותה שנה, במטרה להתמחות בחקלאות.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה התיישבה בזכרון יעקב, שם עבדו עם הגנן המקומי, מר דִיגור, צרפתי נוצרי שהתייחס אליהם בעוינות מסוימת, לא לימד אותם חקלאות, אלא הטיל עליהם בטלה כדי לבזותם בעיני האיכרים או העסיקם בעבודות קשות שאינן קשורות כלל בחקלאות, כגון סבלות וטבחות. אברהם הלפרין חלה, נפטר ונקבר בזכרון יעקב. איגלי חלה מאוד וחזר לרוסיה. הנותרים היו מיואשים. הם כתבו ל"חובבי ציון" ברוסיה וביקשו עזרה. פוחצ'בסקי נמנע מלחתום על המכתב, ורק הוסיף: "פוחצ'בסקי לא זקוק לתמיכה".

לאחר כמה חודשים הגיע שַייד, הממונה הראשי מטעם הברון על המושבות, לזכרון יעקב, והארבעה נשלחו לראש פינה. שם הגנן החדש, דִיהָה, קיבלם בסבר פנים יפות, ולימד אותם עבודה מעשית ותאוריה מתוך ספרים מקצועיים שהזמין עבורם. פוחצ'בסקי הפך תוך זמן לא רב למומחה למטעים בכלל ולגידול גפנים בפרט. אחרי תקופת הכשרה, הגיע פוחצ'בסקי ליסוד המעלה על מנת להקים משתלה לגידולים טרופיים.

בשנת 1889 התקשר עם בת עירו נחמה לבית פינשטיין, נסע לבריסק לשאתה לאשה, ויחד חזרו ארצה וקבעו את ביתם בראשון לציון. ביתם היה השני במושבה, אחרי בית המורה דוד יודילוביץ, שהתנהל על טהרת השפה העברית – תופעה נדירה באותם ימים. רעייתו נחמה לחמה למען השפה העברית, וכתבה מאמרים, סיפורים ורומן בשפה זו. לימים הייתה נחמה לאיכרה, עסקה בענייני ציבור, הקימה מוסדות עזרה ועזרה אישית לכל נזקק.

בבאר טוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1889, מיכל זלמן פוחצ'בסקי היה הממונה על הקמת המושבה באר טוביה. על מנת לזרז את הבנייה של צריפי העץ שהובאו למקום, הוא אסף את כל הנגרים שנמצאו אז בארץ. לאור דיווחי מוכתרי כפרי הסביבה על הקמת המושבה הגיע למקום מושל עזה. אך בטרם בואו דאגו לפצות אותו. וכך נשלח למושבה חייל טורקי ועימו כתב רשמי מאת הקימקם האוסר בנייה במקום, וכן הוראה לאנשי המקום לתת אכסניה ומזון לחייל ולסוסו. החייל זכה לאירוח נאות במושבה, וכך האחריות ממוכתרי הסביבה להודיע על הקמת מושבה חדשה פגה. עובדת הימצאות החייל במקום מנעה גם מערביי הסביבה לבוא ולגנוב מהמושבה. בתום שירותו במושבה הוא שב לראשון לציון.

מלבד פעולות ההדרכה, עסק פוחצ'בסקי גם בענייני ציבור. הוא בנה את בית הספר לבנות בנוה צדק שביפו, ואת בניין בית העם ברחובות. ברחובות לימד את התושבים לנטוע כרמי-גפן ועזר בנטיעת פרדסים.

בראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1896, פרש פוחצ'בסקי מהפקידות והפך לאיכר עצמאי בראשון לציון, באדמות שעבורן שילם תוך כמה שנים. הוא היה בין האיכרים הראשונים ששילמו עבור אדמתם.

אחרי מלחמת העולם הראשונה השתתף מיכל פוחצ'בסקי בוועדה מטעם הקרן הקיימת לישראל להערכת כל המשקים והמטעים בארץ. השתתף כמומחה בוועדות ממשלתיות לענייני חקלאות.

בראשון לציון הוא לימד את איכרי המושבה שיעורים בתולדות ישראל ובידיעת הארץ. נתמנה למפקח על שתילת גן המושבה, ויחד עם גרשון הורביץ נטע את שדרות הדקלים בגן. היה חבר הוועד של בית הספר וחבר בוועד המושבה. חתום על מגילת היסוד להקמת מוזיאון רוטשילד. נמנה עם מייסדי קופה חקלאית במושבה. לקראת הקמת מגרש המשחקים הראשון, התנדב להכין את תוכנית הגן ולהוציאה לפועל.

אחרי כעשר שנים כמדריך, הוא המשיך לעיין בספרות מקצועית וכתב מאמרים בעיתונים חקלאיים כגון "האכר", "החקלאי", "השדה", ובהם הדרכה מעשית ומפורטת בכל תחומי הטיפול במטעים. זו כללה שיטות חדשות שפיתח בעצמו לגיזום, סימון השטח, חריש, השקיה ועוד, וכן תשובות לשאלות הקוראים.

תחילת גידול הגפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם יערי מביא בספרו "זכרונות ארץ ישראל" את זכרונותיו של פוחצ'בסקי על תחילתו של גידול הגפן במושבה ראשון לציון. הוא מספר כי בטרם החלו לגדל גפנים במושבה, מייסדיה ניסו לגדל בשדותיהם חיטה, אך התאכזבו מהיבולים שקבלו. בדרכם מיפו למושבה, הבחינו התושבים בצידי הדרך בשתילי הגפן המקומית, הביאו זמורות מהם ושתלו בגינה הביתית, בהנחה כי אם הגפן נמנית עם שבעת המינים שארץ ישראל משתבחת בהם, יש סיכוי כי שתילי גפן יצליחו להיקלט גם על אדמת ראשון לציון. ואכן כך היה.

כאשר ביקרה במושבה משלחת של מומחים חקלאיים מצרפת בשליחות הברון רוטשילד, לבדיקת אפשרויות גידולי החקלאות, הבחינו כי בגינות התושבים שתילי גפן גדלים בהצלחה. הם המליצו לברון לעודד את גידול הגפנים במושבות. הוא שלח לארץ מומחה בשם ארמנס, אשר עבד ביקבי "שטו-לפיט". הוא בדק את עבודת האיכרים והגיע למסקנה כי יש לבחור את מין הגפן המתאים לקרקע הארץ ומניב גפנים באיכות הראויה לייצור יין. הוא בחר את המינים המצליחים באירופה, אך באותם הימים פשתה בכרמי הגפנים באירופה מחלת הפילוקסרה, הפוגעת בשורשי הגפן, ולא ניתן היה להביא משם שתילים בריאים לארץ ישראל. אז זכר ארמנס כי נטע כרמים לפני שנים רבות למהרג'י מקשמיר, ובסיוע הברון הוא ייבא משם למושבה זמורות של גפנים, אשר יוכלו לשמש ייחורים. כך ניטעו הכרמים הראשונים בראשון לציון. עם סיום הנטיעה הראשונה, רחבת היקף, הונחה אבן הפינה ליקבי כרמל מזרחי ונפתחה תקופה של שגשוג כלכלי בראשון לציון. הדוגמה של ראשון עברה לאחר מכן לשאר המושבות בארץ.

קריית ענבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוחצ'בסקי, בתור גנן ופקיד הברון בראשון לציון, נשלח ליישובים ברחבי הארץ על מנת לבדוק את טיבה של הקרקע ואת מידת התאמתה לגידול המטעים לסוגיהם. הוא הדריך חקלאים ולימד את עבודת המטעים בתל יוסף, כפר יחזקאל, נהלל, עין חרוד, דגניה א' ודגניה ב'. בשנת 1924 הוא התמנה כאחד משלושה מומחים חקלאים שנשלחו לקריית ענבים, לאחר שהמקום נקלע לקשיים כבר בראשית דרכו, במטרה לבדוק את סיכויי ההצלחה של החקלאות בהר. בדעת יחיד, בניגוד לחברי הוועדה האחרים, קבע שיש אפשרות להצליח בחקלאות גם בהר. הוא התרשם מחריצותם של המתיישבים, ועבר לגור שם לכמה חודשים, עבד עם המתיישבים והדריך אותם בהתנדבות בכל העבודות הקשורות בטיפול בכרמים ובמטעים בכלל. גם אחרי שעזב את המקום, פנו אליו במשך כמה שנים בבקשות לסיוע.

עמק יזרעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משעזב את קריית-ענבים, פרסם מודעה בעתון "השדה" כי הוא "מוכן לסייע לכל דכפין בבעיות העץ שלא על מנת לקבל פרס". מנקודות יישוב רבות בעמק יזרעאל פנו אליו, והוא ביקר בעמק בשנים הבאות מספר פעמים. בכל מקום מצא פתרונות לבעיות שעלו: בעין חרוד - איך להגן מפני רוחות הגלבוע, בדגניה א' - איך להרכיב מחדש כרם זיתים שכשל, וביישובים אחרים – איך לזמור גפנים, להשקות כרם, לשתול, לסמן שטח לנטיעה ועוד. גם בהתיישבויות חדשות באזור הדרום, כגון חוות רוחמה וחולדה, ביקר פוחצ'בסקי, יעץ והדריך.

ימיו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליובלו ה-80 כתב עליו משה סמילנסקי: "איש העץ הוא, עקשן כעץ ורענן כעץ השתול על פלגי מים. 'פלגי המים' שלו היו אהבתו לעמו, לארצו ולעץ."

פוחצ'בסקי כתב סדרת זכרונות בשם "הראשונים" שהתפרסמה ב"בוסתנאי", בטאון התאחדות האיכרים.

זכרונותיו שהתפרסמו ב"בוסתנאי" יצאו לאור יחד עם כתבים נוספים שלו בספר: 'מהתם להכא סיפור חיים של עובד אחד" בהוצאת יד בן צבי, ירושלים תשע"ג 2013

עצי זית מכרמו של מיכל פוחצ'בסקי הועתקו וניטעו מחדש במחלף ראשון לציון, והם מקבלים את פניו של כל מבקר בעיר. כמו כן קרוי בעיר רחוב על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אין הכוונה למוסד "עליית הנוער" אלא למסעה של קבוצת ששת הנערים בארץ ישראל
  2. ^ מרדכי נאורזיכרונות שעוד לא סופרו על ימי הטורייה והשברייה
, באתר הארץ, 10 באפריל 2014