מיכל טל (פסנתרנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל טל
לידה 11 באפריל 1962 (בת 62)
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל אביב, אוניברסיטת אינדיאנה, בית הספר ג'וליארד, אוניברסיטת ניו יורק בסטוני ברוק, האוניברסיטה העברית בירושלים
סוגה מוזיקה קלאסית, מוזיקה קאמרית, מוזיקה ישראלית
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
www.michaltal.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיכל טל בילדותה עם אביה, הכנר אלכסנדר טל, 1967

מיכל טל (נולדה ב-11 באפריל 1962) היא פסנתרנית ישראלית בינלאומית. מלמדת בכיתות אמן ושופטת בתחרויות בישראל ומחוצה לה, יזמת ומנהלת. מייסדת ומנהלת אמנותית של פסטיבל הפסנתר הבינלאומי בערד[1][2].

משנת 2020, טל עוסקת באקטיוויזם בנושא הנשים במוזיקה: היא ייסדה את ההאשטאג #weeklywomancomposer ברשתות החברתיות אינסטגרם וטוויטר, מבצעת יצירות רבות מאת נשים מלחינות, וכן הוציאה לאור אלבום שעוסק בהלחנה נשית GEMS ואלבום חדש Noblesse ועוסקת בהרצאות ובחינוך ליצירה נשית ומקומה במהלך ההיסטוריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל טל נולדה בתל אביב. היא בתם של הכנר אלכסנדר טל ואהובה פנקס לבית קפלן (1936–2017), שניהלה את "גלריה אהובה פנקס" ברחוב פרוג בתל אביב בשנות השבעים. אמה נישאה למשורר ישראל פנקס, שגידל אותה כאב מגיל שלוש[3].

החלה לנגן בפסנתר בגיל רך משמיעה, והחלה ללמוד בשיעורים מסודרים וקריאת תווים בגיל חמש אצל הגב' מדלן אופהויזר, ובהמשך, אצל ולטר אופהויזר.

בגיל 15 החלה ללמוד בבית הספר התיכון "תלמה ילין".

בגיל 18 שירתה בצה"ל, במשרד הביטחון ובארכיון צהל.

טל למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב, וב-1985 סיימה תואר Artist Diploma באוניברסיטת אינדיאנה. ב-1987 קיבלה תואר ראשון במוזיקה בבית הספר ג'וליארד בניו יורק, וב-1988 סיימה תואר שני במוזיקה באוניברסיטת ניו יורק. בקיצים של 1986 ו-1987, השתתפה בפסטיבל "טנגלווד" במסצ'וסטס. בין מוריה ומדריכיה בשנים אילו, היו פרופ' אריה ורדי, ליאון פליישר, פיטר סרקין, יוזף גינגולד, יאנוש שטארקר, ג'וליוס לוין, ג'ואל קרוזניק, ג'יימס באסוול וגילברט קאליש.

בשנת 1988, חזרה מלימודיה בחו"ל לישראל. בשנת 2005 סיימה את הדוקטורט שלה בחוג למוזיקולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכתו של פרופ' יהואש הירשברג; עבודת הדוקטור שלה עסקה במלחין הצרפתי אריק סאטי, ונושאה היה: "אריק סאטי: מקומו במוזיקה הצרפתית בתחילת המאה העשרים".

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 ניגנה לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של נועם שריף ובגיל 17 ניגנה בכיתת אמן במרכז למוזיקה ירושלים עם ארתור רובינשטיין.

בשנת 1981 הופיעה כסולנית עם תזמורת הרדיו ההולנדית. בשנת 1982 ניגנה לראשונה רסיטל במוזיאון תל אביב. בשנת 1983 זכתה בכמה פרסים: פרס ראשון- בתחרות "האמן הצעיר", במענק ע"ש מוריס קלירמונט, ובפרס פרנסואה שפירא (מטעם קרן התרבות אמריקה ישראל).

בזמן שהותה כסטודנטית בארצות הברית (משנת 1983–1988) זכתה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית בדאלאס בשנת 1986, והופיעה כסולנית עם התזמורת בניצוחו של אדוארדו מאטה, בשנת 1987. כן השתתפה בפסטיבל "פוקוס" בלינקולן סנטר בשנת 1986. בקיץ 1986 ו-1987, השתתפה בפסטיבל "טנגלווד" במסצ'וסטס, וזכתה להופיע בקונצרטים רבים, להשתלם ולחוות כיתות אמן וקונצרטים עם ליאונרד ברנשטיין, אוליבר קנוסן, לואי קרזנר, סז'י אוזווה ורבים אחרים. בפסטיבל זה זכתה בפרס ג'קסון ב-1987.

עם שובה לישראל מלימודיה, ב-1988, המשיכה קריירה עשירה כסולנית ומבצעת מוזיקה קאמרית עם כל התזמורות בארץ, בהן התזמורת הסימפונית ירושלים, התזמורת הסימפונית חיפה והתזמורת הקאמרית הישראלית. כן ניגנה עם תזמורות רבות בעולם: התזמורת הפילהרמונית של שטרסבורג (בביצוע הקונצ'רטו לפסנתר מס 2 מאת לוצ'יאנו בריו, בניצוחו של המלחין), התזמורת הסימפונית של דאלאס, הסימפונית של וירג'יניה, תזמורת הרדיו ההולנדית, והתזמורות הסימפוניות של מינסטר, קלרמון-פראן ולאס פאלמס. ניגנה תחת שרביטיהם של המנצחים והמלחינים ליאונרד סלטקין, אדוארדו מאטה ולוצ'יאנו בריו.

היא השתתפה בפסטיבלים יוקרתיים רבים, בהם פסטיבל טנגלווד, פסטיבל "פוקוס" בלינקולן סנטר, פסטיבל מוזיקה ישראלית ויהודית בקלן, פסטיבל ישראל ופסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון. ניגנה רסיטלים וקונצרטים קאמריים רבים בקרנגי הול בניו יורק ובאירופה.

הצטרפה לאנסמבלים "מוזיקה נובה" ו "אנסמבל המאה העשרים ואחת", עמם ניגנה כסולנית בביצוע בכורה בארץ את הקונצ'רטו מאת ליגטי (1994) ו"ציפורים אקזוטיות" מאת מסייאן. שיתפה פעולה עם מלחינים רבים והקליטה מיצירותיהם בבכורות רבות כאנדרה היידו, כאריק שפירא, בטי אוליברו, אייל באט, עודד זהבי, ורחל גלעין. הקליטה בקביעות בשידורים חיים ובהקלטות ל"קול המוסיקה" ובקונצרטי "אתנחתא".

טל היא כלת פרסים רבים, ביניהם הפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בדאלאס (1986), פרס פרנסואה שפירא (1983), פרס ראשון בתחרות התזמורת הסימפונית ירושלים (1983) פרס שרת החינוך והתרבות (בשנים 2000 ו-2005) ופרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2012) כן זכתה בקביעות במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל (1978-1983).

בשנת 2003 הקימה ביחד עם הכנר נתאי צרי והצ'לן הלל צרי את "המועדון הקאמרי הישראלי", שפעל כעשר שנים. בתקופת פעילותו, ביצע המועדון יותר משישים יצירות מאת מלחינים ישראליים, ועיקר פעילותו הייתה בחינוך לאהבת היצירה הישראלית ושילוב תלמידים מצטיינים בנגינה קאמרית. משנת 2013 טל חברה בהרכב "שלישיית אלכסנדר", עם הכנר נתאי צרי והצ'לנית אלה טובי.

טל מבצעת יצירות רבות מאת נשים מלחינות, וכן הוציאה לאור אלבום שעוסק בהלחנה נשית GEMS ואלבום חדש Noblesse מיצירותיה של אלן דה מונז'רו.

הוראה והרצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל נמנית עם סגל ההוראה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, משנת 2009 ומרצה בקורס "מתודיקה של הוראת הפסנתר".

מלמדת בארץ וברחבי העולם ושופטת בתחרויות בינלאומיות. מלמדת בכיתות אמן בפסטיבלים ובבתי ספר בעולם בארצות הברית, הונג קונג, סין, סטוקהולם, פריז, רוסיה, מוסקבה, אנגליה, תאילנד, ואיטליה).

טל מלמדת בבית הספר למוזיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב משנת 2009 ומרצה בקורס "מתודיקה של הוראת הפסנתר". מלמדת בכיתות אמן בארץ ובחו"ל.

תלמידיה הרבים זכו בתחרויות ארציות ובינלאומיות.

טל שופטת בתחרויות רבות בישראל ומחוצה לה.

משנת 2004, מלמדת בהקונסרבטוריון העירוני גבעתיים, שם גם שימשה כמנהלת פדגוגית (בשנים 2005–2010)[4]. לימדה בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב וכן במכללת לוינסקי לחינוך וכן קיימה הרצאות רבות באוניברסיטה הפתוחה ובמכון מגיד ו"שרשים".

מופיעה בקונצרטי-שיחה והרצאות בכנסים רבים בישראל ומחוצה לה. עוסקת בהרצאות ובחינוך ליצירה נשית ומקומה במהלך ההיסטוריה.

יזמות וניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, יזמה וניהלה את קורס "פסנתר צעיר" במרכז למוזיקה ירושלים. בשנים 2014–2020 ניהלה את תוכנית הפסנתרנים הצעירים המצטיינים במרכז למוזיקה ירושלים.

בין השנים 2003–2013, יזמה וניהלה מוזיקלית את המועדון הקאמרי הישראלי, ביחד עם הכנר נתאי צרי והצ'לן הלל צרי.

טל היא ממייסדי IPTA, ארגון מורי הפסנתר הארצי (שלוחה של EPTA).

בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, יזמה והקימה את פסטיבל הפסנתר הבינלאומי המקוון Pianowebfest. פסטיבל זה הפך ב-2022 לפסטיבל הפסנתר הבינלאומי בערד Pianofest Arad, אותו היא מנהלת אמנותית[2].

משנת 2020, טל עוסקת באקטיוויזם בנושא הנשים במוזיקה: היא ייסדה את ההאשטאג #weeklywomancomposer ברשתות החברתיות אינסטגרם וטוויטר,

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל נשואה למוזיקאי שלמה טינטפולבר (מנצח, מורה ומדריך לכלי קשת) (נ. 1954) ואם לבת ובן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001 - רם דע-עוז - יצירות לפסנתר (הפקה עצמית של המלחין)
  • 2002 - אייל באט - יצירות לפסנתר (הפקה עצמית של המלחין)
  • 2003 - פסנתרין: אנתולוגיה, מוזיקה ישראלית לפסנתר. דיסק 6 מתוך 9. (איגוד הקומפוזיטורים)
  • 2006 - צבי אבני: סונטה מס. 1 - מתוך תקליטור מוזיקה לפסנתר
  • 2009 - Great Short Masterpieces for piano (הוצאת Romeorecords)
  • 2014 - Erwin Schulhoff - music for piano solo (הוצאת Centaur records)
  • 2020 - GEMS (DK records)
  • עומד לצאת לאור – Noblesse "צנטאור"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל טל, "הוראה בראי הזמן". כתב העת פעימות, קיץ 2010, הוצאת רסלינג (קישור למאמר באתר של מיכל טל)
  • יעקב בר-און, "רסיסי טל". מעריב, 3 בדצמבר 2014
  • Barry Davis, "Giving Schulhoff an airing". Jerusalem Post, 13 october 2014
  • Maxim Reider, The forgotten composer, 13 December 2011, The Jerusalem Post

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכל טל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, "מלחינות לא היו נוכחות כלל בחומר הלימוד", באתר הארץ, 6 ביולי 2021
  2. ^ 1 2 Keying up for Israel's first online piano festival, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2020-07-30 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Michal Tal - Israel, Piano Music She Wrote (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Wilensky, David A.M. (2023-09-18). "'Incandescent' Israeli concert pianist, just 22, to perform in Berkeley". J. (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-25.