מיכל ניב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מיכל ניב (1965 - 21 בינואר 2000), הייתה עיתונאית, מנחה ושדרנית רדיו ישראלית.

מיכל ניב נולדה לניצה ולמתי ניב, קצין השלישות הראשי בתפקידו האחרון בצה"ל. ילדותה עברה עליה בעיקר בפתח תקוה.

בדצמבר 1978 נהרג אחיה היחיד, אייל, בעת שירותו הצבאי, מירייה שנורתה בחדרו מנשקו האישי (ועדה שחקרה את האירוע התלבטה בין התאבדות לתאונה וקבעה שהייתה זו תאונת נשק). בשנת 1979, כשהייתה בת 14, מונה אביה לנספח צה"ל בלונדון וניב עברה לשם עם הוריה. באנגליה טיפחה את אהבתה למוזיקה. ב-1981 חזרה משפחת ניב לישראל, ועברה לגור בתל אביב. מיכל למדה בתיכון עירוני ה'. במאי 1982, התאבד אביה בירייה, על קברו של אחיה. מותם של אחיה, ומאוחר יותר של אביה, השפיעו מאוד על ניב, שנעשתה מסוגרת ומרוחקת ונהגה ללבוש רק שחור.

בשנת 1984 התגייסה לצה"ל, ושירתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שם הגישה את תוכנית הבוקר האלטרנטיבית "הפסקת עשר", שערך שרון מולדאבי. גם לאחר שחרורה מהשירות בשנת 1986, המשיכה ניב בהגשת התוכנית שהועברה לשעת ערב מאוחרת, ונקראה "הפסקת עשר בערב". התוכנית זכתה לאהדה רבה. לאחר ירידת התוכנית שידרה ניב תוכנית נוספת בשם "לחבק את הדובי" ותוכניות מיוחדות. בנוסף להיותה שדרנית רדיו, עסקה רבות בתחום הבישול: כתבה מדורי בישול במקומונים תל אביביים, בעת הקמת המסעדה "יועזר בר יין" סייעה בעיצובה ולאחר מכן הייתה מארחת במקום, וכן בישלה במסעדה של מרגרט תייר שביפו.

בנוסף כתבה במשך תקופה ארוכה בעיתון "חדשות". ב-1988 הגישה את תוכנית הטלוויזיה "עד פופ", יחד עם אברי גלעד. בספטמבר 1996 הצטרפה לצוות ההקמה של תחנת הרדיו "רדיו תל אביב", ובשנת 1997 החלה להגיש את תוכנית הרדיו ההומוריסטית "היפות והאמיצות" עם תמר מרום ולאחר מכן עם עינב גלילי. התוכנית זכתה להצלחה רבה. עקב הצלחת התוכנית, העבירה התחנה את התוכנית לשעות 16:00 עד 18:00 בהן שיעורי ההאזנה לרדיו גבוהים יותר. סקרי ההאזנה של התוכנית היו מצוינים ואף נשקל להעביר אותה לפורמט טלוויזיוני. בין השאר, הופיעה בשנת 1996 בתפקיד קטן בסרטם של רן טל ואתגר קרת "מלכה לב אדום".

ב-21 בינואר 2000, היום שבו מלאו חמש שנים למותו של בן דודה אמיר הרשנזון, שנהרג בפיגוע בבית ליד, התאבדה מיכל ניב בתלייה בביתה בתל אביב. היא נקברה בבית הקברות האזרחי בקיבוץ עינת.

לאחר מותה הוענק לה אות הוקרה וזיכרון מטעם ועדת פרס סוקולוב.

ב-2009 יצא סרט קצר לזכרה, בכיכוב יעל טל ורותם זיסמן כהן, העוקב אחר שתי גרופיות צעירות של תוכנית הרדיו של מיכל ניב ועינב גלילי "היפות והאמיצות", הסרט "היפות והאמיצות" הופק במסגרת בית הספר לקולנוע "סם שפיגל".

בינואר 2014, 14 שנה לאחר ששמה קץ לחייה, הפיק צוות של קולנוענים צעירים קליפ לזכרה, שהתבסס על השיר "מיכלי, תראי כמה באו", שהוקדש למיכל ניב, והמדבר על הבלבול שאחז במאזינים רבים כשהחליטה להיפרד מהחיים, בלבול שמסמל סירוב לקבל פרידות מתמונות מציאות אופטימיות שאנשים בונים לעצמם ומצנטפים תחת אורן, כדברי מחבר השיר ומבצעו, ירון אחר.

הקליפ, שבתפקיד הראשי שבו מופיעה השחקנית נועה צפריר, המזכירה בחזותה את מיכל - עוקב אחר שדרנית רדיו ה'מדלגת' בין שני עולמות: שידורי אולפן מבודחים ושיחות עליצות עם מאזינים מחד, ותחושות קשות ו'הליכה על הקצה' מאידך, עד הסוף המרומז. הקליפ הועלה לרשת בשתי גרסאות של השיר: הגרסה המקורית שהוקלטה בשנת 2000, וגרסה חדשה שהוקלטה עם צילומי הקליפ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]