מילאן נדיץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מילאן נדיץ'
Милан Недић
לידה 2 בספטמבר 1878
Grocka, נסיכות סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 4 בפברואר 1946 (בגיל 67)
בלגרד, הרפובליקה הסוציאליסטית סרביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת סרביה, ממלכת יוגוסלביה, נסיכות סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פוליטיקאי עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
Memorial medal for the withdrawal of Serbian army through Albania עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מילאן נדיץ'סרבית לטינית: Milan Nedić, בסרבית קירילית: Милан Недић; ‏7 בספטמבר 1878 - 4 בפברואר 1946) היה ראש המטה הכללי של הצבא המלכותי היוגוסלבי, שר הצבא וחיל הים בממלכת יוגוסלביה וראש ממשלת-הבובות השנייה של גרמניה הנאצית בסרביה, ממשלת ההצלה הלאומית (אנ').

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן נדיץ' נולד בגרוצקה, פרוור של בלגרד, סרביה ב-1878 לג'ורג'ה ופלגיה נדיץ'. ב-1885 סיים נדיץ' את חוק לימודיו בגימנסיה בקרגוייבץ והצטרף לאקדמיה הצבאית בבלגרד. ב-1903 השלים את לימודיו באקדמיה והתגייס לצבא הסרבי. ב-1910 קודם לדרגת מייג'ור. שירת בצרפת בין השנים 1910–1912. בשנות מלחמות הבלקן (1912-1913) הוא קודם לדרגת לוטננט קולונל. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית סלוניקי ובשנת 1915 קודם לדרגת קולונל. החל מ-1919 שירת כראש המטה והמפקד דה פקטו של המחוז הצבאי הרביעי בקרואטיה[1]. ב-1927 נשלח לפקד על אוגדת קוסובו, ושנה לאחר מכן הועבר לאוגדת ליובליאנה. בשנים 1929–1934 פיקד על ארמיית סקופיה. ב-1930 קודם לדרגת גנרל. בשנים 1934–1935 כיהן כראש המטה הכללי של הצבא המלכותי היוגוסלבי.

הוא כיהן כשר הצבא וחיל הים בממשלת סטויאדינוביץ' (21 בדצמבר 1938 - 5 בפברואר 1939), בממשלת צבטקוביץ' (6 בפברואר - 26 באוגוסט 1939) ובממשלה השנייה של צבטקוביץ' שהוקמה במסגרת הסכם צבטקוביץ'-מאצ'ק[2]. בתקופת כהונתו כשר הצבא וחיל הים הוא נודע בעמדותיו הפרו-הגרמניות. בן דודו דימיטרי ליוטיץ', מייסד ומנהיג התנועה הלאומית היוגוסלבית זבור, סייע למשרד הראשי לביטחון הרייך לבסס קשר עם נדיץ'[3]. בסתיו 1940 פאבלה, נסיך יוגוסלביה והנסיך ג'ורג', דוכס קנט הסכימו על הקמת בסיס צוללות בריטי במפרץ קוטור. נדיץ' מסר על כך לשגריר הגרמני ומנע את הקמת הבסיס[4]. הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ב-7 בנובמבר 1940 לאחר שבתזכיר שנשלח לראש הממשלה ולנסיך יוגוסלביה טען כי מדיניות נייטרלית במלחמה היא לא מציאותית ושיוגוסלביה צריכה לתמוך במדינות הציר.

ממשלת ההצלה הלאומית בראשות נדיץ' החליפה את ממשלת הקומיסר בראשות מילאן אצ'ימוביץ' ב-29 באוגוסט 1941. בטקס השבעת הממשלה, ראש המנהל האזרחי האראלד טורנר אמר שעליה "להשיב את הסדר הציבורי על כנו", ולא "ייאבד העם הסרבי את ההזדמנות שניתנה לו לחלץ עצמו בעזרת ממשלה זו מהמשך מצב שסופו להמיט עליו אסון מוחלט". נדיץ' השיב לו "הנני מבטיח [...] כי נחושה דעתי ודעת שותפי לשים קץ לאנרכיה השוררת במדינה ולהשיב את מלוא השקט, הסדר והביטחון על כנם"[5].

בשנת 1944 הוא מינה לראש ממשלתו את מיודראג דמיאנוביץ' ששיתף פעולה עם הצ'טניקים.

נדיץ' עזב את בלגרד ב-6 באוקטובר 1944 ומצא מקלט בקיצביל, אוסטריה. ב-8 במאי 1945 כוחות אמריקאים הגיעו לעיר. הוא נשבה ב-5 ביוני ונשאר בידיים אנגלו-אמריקאיות עד העברתו לרשויות הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה בינואר 1946. ב-4 בפברואר הוא קפץ או נדחף מחלון בית החולים בבלגרד למותו.

חברו סטניסלב קרקוב פרסם את הספר האפולוגטי "הגנרל מילאן נדיץ'" בשני כרכים בין השנים 1963-1968[6]. הספר הציג את נדיץ' כמנהיג לאומי ששמר על עצמאות סרבית מסוימת בתקופת הכיבוש הגרמני וניסה למנוע השתלטות קומוניסטית על המדינה[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sabrina P. Ramet and Sladjana lazić, "The Collaborationist Regime of Milan Nedić", In Serbia and the Serbs in World War Two, Palgrave Macmillan, 2011, pp. 17-44

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילאן נדיץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Philip J. Cohen, Serbia's Secret War: Propaganda and the Deceit of History, Texas A&M University Press, 1996, p. 14
  2. ^ Philip J. Cohen, Serbia's Secret War: Propaganda and the Deceit of History, p. 18
  3. ^ Philip J. Cohen, Serbia's Secret War: Propaganda and the Deceit of History, p. 20
  4. ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, יד ושם, תש"ן, עמ' 51, הערה 23
  5. ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמ' 51
  6. ^ Stanislav Krakov, General Milan Nedić, 2 Vols, Munich, 1963-1968
  7. ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמ' 51, הערה 24