מילובאן ג'ילאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילובאן ג'ילאס
Милован Ђилас
Stevan Kragujevic, Milovan Djilas,1950.JPG
לידה 12 ביוני 1911
ממלכת מונטנגרו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באפריל 1995 (בגיל 83)
בלגרד, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יוגוסלביה, ממלכת מונטנגרו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, פוליטרוק, חוקר מדע המדינה, סופר, משפטן-משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
פרסים והוקרה
  • גיבור יוגוסלביה
  • עיטור קוטוזוב, דרגה 1
  • עיטור ההצטיינות של העם היוגוסלבי
  • עיטור כוכב הפרטיזנים
  • Order of the People's Liberation
  • מסדר האחווה והאיחוד
  • עיטור העוז של צבא יוגוסלביה
  • מדליית הפרטיזנים היוגוסלביים של 1941 (1941) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מילובאן ג'ילאססרבית: Милован Ђилас;‏ 12 ביוני 191120 באפריל 1995) היה פוליטיקאי קומוניסט ביוגוסלביה. היה מראשי צבא הפרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו, שר בממשלת יוגוסלביה וסגן נשיא המדינה. בהמשך היה אחד הדוברים הידועים ביותר נגד השלטון הקומוניסטי בארצו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ילאס נולד במונטנגרו. הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בלגרד, בתחילת 1929, בעת שאלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה פיזר את הפרלמנט ונטל לעצמו סמכויות דיקטטוריות. הוא השתתף בדיונים פוליטיים במהלך לימודיו והצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1932[1]. באפריל 1933, בעת שתכננו פעולה לשחרור אסיר קומוניסטי מהכלא, נתפס אחד מחברי התא שלו, ובעקבות זאת הוא נעצר ונדון לשלוש שנות מאסר[2]. עם שחרורו הוא נפגש עם טיטו ופעל בשליחותו לרכז את פעילות המפלגה בבלגרד[3]. בשנת 1938 הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה ובשנת 1940 היה לחבר הפוליטביורו. בשנת 1939 היה מראשי המבקרים של מירוסלב קרלז'ה בשל "חוסר מהפכנות"[4]. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה של מוסוליני, ובהינתן ההוראה ממוסקבה לפתוח בחבלה נגד הנאצים, ג'ילאס חזר למונטנגרו בה ארגן את ההתקוממות נגד השלטון שהוקם בחסות איטליה הפשיסטית. בנובמבר 1941 העביר טיטו את ג'ילאס לתפקיד עורך עיתון המפלגה, "בורבה", מפני שתקף באופן חזיתי את האויב החזק ממנו בהרבה, במקום להשתמש בשיטות גרילה. בשנת 1942 הוא היה חבר המטה של צבא השחרור הלאומי[1].

במרץ 1944 נסע ג'ילאס למוסקבה[5] ועם חזרתו לקח חלק בשחרור בלגרד מידי הנאצים. לאחר המלחמה היה נציג יוגוסלביה בייסוד הקומינפורם[6] ומזכיר קבוע ראשון של הארגון. בארצו היה שר בלי תיק. הוא תואר ביוני 1948: "נחשב כאישיות רבת־המרץ ביותר בקבוצתו של מרשאל טיטו. בגלל עמדתו הבולטת במלחמת הפארטיזאנים, הוא זכה לפופולריות רבה בקרב הצבא."[7]. בנוסף היה מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית[8]. בתיאור משנת 1949 נאמר: "מתרכזים בידיו כל ענייני התעמולה וההסברה" וכן "חושבים שרוב נאומיו של טיטו הם פרי מחשבתו של ג'ילאס. מפורסמת שנאתו למעצמות המערב."[1]

בימי הקרע בין יוגוסלביה וברית המועצות, ביקר בפומבי את האנטישמיות של ברית המועצות[9]. בינואר 1951 הוא ביקר בלונדון וביקש מממשלת בריטניה נשק כדי להתגונן מפני ברית המועצות[10].

בשנת 1953 הוא נשא בתואר סגן נשיא יוגוסלביה[11] ולקראת סוף 1953 מונה ליושב ראש האספה הפדרלית של יוגוסלביה[12]. בסוף שנת 1953 הוא פרסם סדרה של מאמרים שבהם ביקר את הקומוניזם בברית המועצות ובדרך גם תקף את הבירוקרטיה ביוגוסלביה[13] ואת נשות ראשי השלטון[14]. המאמרים עוררו את זעם חבריו למפלגה וג'ילאס הסכים להפסיק את פרסומם עד בירור העניינים במוסדות המפלגה[15]. לאחר מספר ימים, הודח ג'ילאס מכל תפקידיו[16] והתפטר מנשיאות הפרלמנט[17]. טיטו הצהיר שג'ילאס לא יורשה לעולם לשוב לחיים הפוליטיים ובהמשך ג'ילאס פרש או גורש[18] מהמפלגה הקומוניסטית[19]. ג'ילאס התגורר בפרבר של בלגרד, והתראיין לתקשורת הזרה שגילתה בו התעניינות רבה. לקראת סוף 1954 הוא הודיע שהוא מתכוון להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית[20]. בינואר 1955 הוא נדון על הפצת תעמולה עוינת למאסר על תנאי[21]. על ג'ילאס הוטל מעקב צמוד[22] ולאחר שפרסם בעיתון ה"ניו לידר" בניו יורק מאמר שטען שהמרד ההונגרי מבשרת את קץ הקומוניזם[23] הוא נאסר בנובמבר 1956[24] ובדצמבר 1956 הוא נדון לשלוש שנות מאסר[25]. גזר הדין אושר על ידי בית הדין העליון של סרביה בינואר 1957[26].

באוגוסט 1957 יצא לאור ספר שלו, "המעמד החדש", שהוברח מהכלא ותקף בחריפות את הקומוניזם[27]. השלטונות ביוגוסלביה אסרו על הפצת הספר או קטעים ממנו[28] וג'ילאס נדון באוקטובר 1957 על פרסום הספר לשבע שנות מאסר[29]. במאי 1958 הוכר שהוא זכה בפרס החירות הצרפתי, בסך 100,000 פרנק צרפתי[30]. ג'ילאס שוחרר ב-20 בינואר 1961[31] והצהיר שלא חל שינוי מהותי בעמדותיו והוא לא נדרש לעשות כל "מעשה בלתי הוגן" תמורת השחרור[32].

ג'ילאס סירב בשלב זה לעזוב את יוגוסלביה, אף על פי שהשלטונות טענו שיאפשרו לו להגר[33]. הוא ניצל את שחרורו כדי להעביר כתבי יד של לפחות שלושה ספרים שכתב למו"ל בניו יורק. ב-7 באפריל 1962, לאחר שנודע לשלטונות על ספרו "שיחות עם סטלין" שעומד להתפרסם, נעצר שוב, על פרסום מאמרים נגד השלטון בעיתונות חוץ[34]. המו"ל של ספריו ניסה להגיע להסכמות עם שלטונות יוגוסלביה על שחרור ג'ילאס תמורת עיכוב פרסום הספר, אולם מאמציו נכשלו[35]. ב-14 במאי 1962 הוא נדון ל-5 שנות מאסר בנוסף להשלמת 4 שנים ושמונה חודשים ממאסרו הקודם, על גילוי סודות מדינה, ובנוסף נקבע שתמלוגי הספר יוחרמו ונאסר עליו כל פעילות פוליטית וציבורית למשך 5 שנים לאחר שחרורו[36]. במשפטו טען ג'ילאס שהוא נשפט על "אי-כניעה אינטלקטואלית"[37]. זמן קצר לאחר המשפט פורסם הספר[38].

בשנת 1966 הנהיג טיטו מדיניות ליברלית יותר ביוגוסלביה ובעיתונות העולמית חיכו שהדבר יביא לשחרורו של ג'ילאס שהמליץ על חלק מהצעדים שטיטו נקט[39]. ב-31 בדצמבר 1966 קיבל חנינה מטיטו ושוחרר[40]. בראיון עם שחרורו אמר שלא יוותר על פעילותו הציבורית אך לא יפעל באופן בלתי חוקי[41]. ג'ילאס המשיך לפרסם מאמרים בעיתונות מחוץ ליוגוסלביה ולהתראיין לעיתונות, בנושאי קומוניזם[42][43], יוגוסלביה[44] וברית המועצות[45]. בשנת 1981 כתב עליו טדי פרויס[46]: "בעולם הוא מוכר היטב וסופרים. עתונאים ואנשי־רוח עולים אליו לרגל, אך משקלו ומידת הפופולריות שלו ביוגוסלאוויה אינם גדולים".

בשנת 1968 הוא ביקר בארצות הברית[47], אולם בהמשך הוא אמר שהשלטונות לא מרשים לו לצאת מיוגוסלביה[48] או לפרסם בתוך יוגוסלביה. באוקטובר 1979 נקנס ג'ילאס על פרסומים אסורים שפרסם ביוגוסלביה[49].

לאחר מותו של טיטו פורסמו נגדו כתבות שונות בעיתונות ביוגוסלביה, בעוד הוא פרסם בדר שפיגל סדרת מאמרים ביקורתית על טיטו[50]. ב-20 באפריל 1984 בעת שהשתתף בפגישה של חוג צעירים אינטלקטואלים פשטה המשטרה על המקום והוא נעצר יחד עם רבים מהמשתתפים. הוא שוחרר למחרת לאחר חקירה קצרה וחיפוש בדירתו, בה לקחו כתבים שונים שלו ושל בנו[51].

בסוף 1988 הותר לו לבקר את בנו בארצות הברית[52] ומשנת 1989, בעקבות קריסת הקומוניזם, פורסמו מאמריו[53] וספריו גם ביוגוסלביה. בגלל גילו המבוגר, לא ניסה ג'ילאס להשתלב בפוליטיקה היוגוסלבית[54].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ילאס התחתן בשנת 1936 עם מיטרה מיטרוביץ' (אנ'), פעילה קומוניסטית שהגיעה לעמדות מרכזיות והייתה מיניסטר הרפובליקה הסרבית בשנת 1950[55]. הם התגרשו בשנת 1952, אבל למרות זאת מיטרוביץ' הודחה מכל תפקידיה הפוליטיים בעת שג'ילאס סולק מתפקידיו.

ג'ילאס התחתן לאחר מכן עם סטפאניה ונולד להם בן אחד אלקסה[56], שלמד סוציולוגיה בהרווארד ושב לבלגרד בשנת 1993.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "המעמד החדש" יצא בשנת 1957 בעת שהיה בכלא. הספר טוען שהקומוניזם היא שיטה שמשמידה את עצמה. הביקורת קטלה את הספר וטענה שיש בו הרבה חזרות וסתירות[57]. מנחם בגין כתב שאילולא נכתב הספר על ידי ג'ילאס איש לא היה טורח לפרסם אותו[58]. הספר זכה להצלחה רבה ותורגם למספר שפות, כולל עברית[59].
  • "שיחותי עם סטלין" יצא במאי 1962 והביא לכליאתו של ג'ילאס. הספר מספר על הקשרים של ג'ילאס עם סטלין ועל הקרע בין ברית המועצות ויוגוסלביה[60].
  • "מונטנגרו" יצא בשנת 1963. ספר על תולדות מונטנגרו המשלב עובדות היסטוריות עם דמיון שנועד להחיות את ההיסטוריה. רקע הספר הוא מונטנגרו של מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה[61]
  • נגוש, משורר, נסיך, בישוף - ביוגרפיה של פטר נגוש (אנ'). יצא בארצות הברית בשנת 1966[62]
  • "זכרונות של מהפכן" יצא לאור ב-1973. ספר אוטוביוגרפי ראשון. מספר את קורות פעילותו הקומוניסטית לפני מלחמת העולם השנייה.
  • "Parts of a lifetime" - יצא לאור בשנת 1975. מאסף של כתבים מתקופות שונות של חייו.
  • "עתות מלחמה" ספר אוטוביוגרפי שלישי, על ימיו בפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. יצא ב-1977 ובעברית בשנת 1979 בתרגום של יגאל קמחי מהגרסה באנגלית[63]. עוד קודם לכן, החל באוקטובר 1977, פורסמו קטעים מהספר ב"דבר"[64].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילובאן ג'ילאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ג'והן גוטנר, יוגוסלביה של טיטו - גשר בין מזרח למערב, הצופה, 19 ביוני 1949
  2. ^ Memoir of a revolutionary, pages 106-110, 147
  3. ^ י. גלבוע, המפלגה השנייה לכלא, מעריב, 14 בדצמבר 1956
  4. ^ פגישה עם מ. קרלז'ה, על המשמר, 5 באפריל 1963
  5. ^ 100,000 קורבנות הפארטיזאנים, הארץ, 30 במאי 1944
  6. ^ מאדשאל טיטו הגיע לבולגריה, משמר, 26 בנובמבר 1947
  7. ^ מוסקבה מתכוונת לקומם את העם היוגוסלאבי, הארץ, 30 ביוני 1948
  8. ^ הקומוניסטים ביוגוסלאביה מודיעים על אי תלותם ב"קומינפורם", הצופה, 5 בספטמבר 1948
  9. ^ סטאלין אנטישמי מכריזים היוגוסלבים, הארץ, 21 בדצמבר 1952
    האנטישמיות בברית המועצות, הבוקר, 15 בינואר 1953
  10. ^ נשק ליוגוסלביה, הבוקר, 21 ביוני 1951
  11. ^ טיטו מאיים בשיגור צבאו לאזור האנגלי־אמריקאי בטריאסט, דבר, 12 באוקטובר 1953
  12. ^ נשיא הפרלמנט היוגוסלבי, חרות, 6 בינואר 1954
  13. ^ הביקורת הרעיונית של הטיטואיזם על רוסיה, שערים, 8 בינואר 1954
  14. ^ כביסה בציבור, מעריב, 15 בינואר 1954
  15. ^ דג'ילאס הבטיח להפסיק את פירסום מאמריו, על המשמר, 12 בינואר 1954
  16. ^ הדחתו של סגן נשיא יוגוסלביה, הצופה, 21 בינואר 1954
  17. ^ דז'לאס התפטר מנשיאות הפרלמנט, הצופה, 19 בינואר 1954
  18. ^ ג'ילאס גורש ממפלגת טיטו, על המשמר, 2 בינואר 1955
  19. ^ המנהיג היוגוסלבי שהודח פרש מהמפלגה הקומוניסטית, חרות, 22 באפריל 1954
  20. ^ דיוקן השבוע - מילובאן ג'ילאס, חרות, 21 בינואר 1955; המשך
  21. ^ דג'ילאס ודדייר נדונו למאסר על תנאי, אם יחסרו על עבירתם, זמנים, 26 בינואר 1955
  22. ^ דג'ילאס מסרב להודות, למרחב, 8 ביוני 1956
  23. ^ מהפיכת הונגריה - ראשית הקץ לקומוניזם, חרות, 21 בדצמבר 1956; המשך
  24. ^ המנהיג היוגוסלבי דג'ילאם נעצר שוב, הצופה, 20 בנובמבר 1956
  25. ^ דז'ילאס לשלוש שנות מאסר, חרות, 13 בדצמבר 1956
  26. ^ בית הדין העליון של סרביה, קול העם, 27 בינואר 1957
  27. ^ ספר חדש של דג'ילאם תוקף בחריפות הקומוניזם, למרחב, 12 באוגוסט 1957
  28. ^ יוגוסלביה מחרימה ספרו של דז'לאס, למרחב, 6 בספטמבר 1957
  29. ^ מילובאן דג'ילאס - לשבע שנות־מאסר, על המשמר, 6 באוקטובר 1957
  30. ^ דז'ילאס - חתן פרס החירות הצרפתי, מעריב, 7 במאי 1958
  31. ^ דג'ילאס ישוחרר היום, דבר, 20 בינואר 1961
  32. ^ ג'ילאס לא שינה השקפותיו, על המשמר, 22 בינואר 1961
  33. ^ THE STATUS OF MILOVAN DJILAS, CIA, October 17, 1963
  34. ^ דז'ילאס למשפט, למרחב, 12 באפריל 1962
  35. ^ נכשלו מאמצי המו"ל האמריקני של דז'ילאס, למרחב, 16 באפריל 1962
  36. ^ ספרו של דזילאס יצא לאור, למרחב, 16 במאי 1962
  37. ^ דג'ילאס נידון 5-ל שנים מאסר, הצופה, 15 במאי 1962
  38. ^ ספרו של דז'ילאס יפורסם בארה"ב, על המשמר, 16 במאי 1962
  39. ^ יוסף לפיד, טיטו החליט להרחיק את המפלגה הקומוניסטית מסמכויות שלטוניות, מעריב, 19 ביוני 1966
  40. ^ טיטו חנן את דז'ילס, על המשמר, 1 בינואר 1967
  41. ^ מילובאן דז'ילאס לא יוותר על פעולתו הציבורית, הצופה, 6 בינואר 1967
  42. ^ דז'ילאס: הקומוניזם מת, דבר, 7 בינואר 1969
  43. ^ דז'ילאס: משטרי מזרח־אירופה אינם יכולים לגבור על המתנגדים, דבר, 14 באפריל 1977
  44. ^ גייאם-ברילון, מורשת טיטו תישמר ביוגוסלביה, דבר, 29 בספטמבר 1976
  45. ^ הצבא מכרסם את המפלגה, דבר, 19 בינואר 1971; המשך
  46. ^ טדי פרויס, יוגוסלאויה כמדינה מלאכותית, דבר, 4 בפברואר 1981
  47. ^ Milovan Djilas, Parts of a lifetime, 1975, page xi
  48. ^ אלכסנדר קורן, איני מאמין לידיעות על יובאנקה; מעמדו של טיטו איתן כשהיה, דבר, 28 באוקטובר 1977
  49. ^ מילובאן דז'ילאס, דבר, 16 באוקטובר 1979}
    ג'ילאס שוב בחדשות, דבר, 18 באוקטובר 1979
  50. ^ שליטי יוגוסלאוויה נוכח המצב הכלכלי הקשה, דבר, 14 באוגוסט 1980
  51. ^ ג'ילס, חופשי על תנאי, כותרת ראשית, 23 במאי 1984
  52. ^ ישראל רוזנבלט, דג'ילאס: מה שקורה הוא ראשית הקץ של הקומוניזם, מעריב, 12 באוקטובר 1988
  53. ^ נשה סטראצ'וויץ, "מותו השני של טיטו" - יוגוסלוויה מתנערת מירושתו, מעריב, 6 ביולי 1989
  54. ^ יוסף לפיד, חזה את הנולד במזרח אירופה, מעריב, 29 ביוני 1990
  55. ^ ביוגוסלביה ממעטים לצחוק, הבוקר, 3 בפברואר 1950
  56. ^ אין חנינה לג'ילאס, חרות, 15 באוגוסט 1958
  57. ^ ריצ'ארד קרוסמאן, ספר שנכתב בקטגוריות של בית־כלא, למרחב, 22 בנובמבר 1957
  58. ^ מנחם בגין, המורד הבודד, חרות, 25 במרץ 1960
  59. ^ "המעמד החדש" - המבוא לתרגום העברי, דבר, 7 בפברואר 1958
  60. ^ דגילאס בספרו החדש: רוחו של סטאלין מוסיפה לרחף על החברה הסובייטית, הצופה, 20 במאי 1962
  61. ^ Montenegro, עמוד ix
  62. ^ דז'ילאס חדש, מעריב, 19 באוגוסט 1966
  63. ^ פרטיזן כלוחם במימסד, דבר, 31 במאי 1979
  64. ^ עתות מלחמה - חלק א - המאבק המזוין במונטנגרו, דבר, 21 באוקטובר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ב - קרבות גרילה, דבר, 28 באוקטובר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ג - הצ'טניקים - מיריבות למלחמה, דבר, 4 בנובמבר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ד - הרוצה להלחם חייב להרוג, דבר, 11 בנובמבר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ה - טיטו ניצל בנס, דבר, 18 בנובמבר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ו - הרוסים ואנחנו, דבר, 25 בנובמבר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ז - אסור להפחיד את האנגלים, דבר, 2 בדצמבר 1977; המשך
    עתות מלחמה - חלק ח - הסתיימה המלחמה, דבר, 9 בדצמבר 1977