מילרד טיידינגס
 | |||||
| לידה |
6 באפריל 1890 האבר דה גרייס, מרילנד, ארצות הברית   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1961 (בגיל 70) האבר דה גרייס, מרילנד, ארצות הברית  | ||||
| מקום קבורה |
Angel Hill Cemetery | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג |
Eleanor Tydings Ditzen (1935–1961 (כ־26 שנים)) | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| שירות ביטחוני | |||||
| השתייכות |
צבא ארצות הברית | ||||
| דרגה |
לוטננט קולונל, טוראי | ||||
| פעולות ומבצעים | |||||
| |||||
  | |||||
מילרד אוולין טיידינגס (באנגלית: Millard Evelyn Tydings; 6 באפריל 1890 – 9 בפברואר 1961) היה עורך דין אמריקאי, סופר, חייל, מחוקק מדינה, אשר כיהן כחבר בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית בין השנים 1923–1927 וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מרילנד בין השנים 1927–1951.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיידינגס נולד ב-6 באפריל 1890 בהאבר דה גרייס שבמרילנד, והיה בנם של מרי בונד (או'ניל) ומילרד פילמור טיידינגס.[1] הוא למד בבתי הספר הציבוריים של מחוז הארפורד והשלים את לימודיו בקולג' החקלאי של מרילנד (כיום אוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק) ב-1910. הוא עסק בהנדסה אזרחית ב-Baltimore and Ohio Railroad בווירג'יניה המערבית ב-1911. הוא למד משפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרילנד, בבולטימור, התקבל ללשכת עורכי הדין, והתחיל לעסוק בכך בהאברה דה גרייס ב-1913.
בשנת 1916 נבחר טיידינגס לבית הנבחרים של מרילנד; הוא נבחר ליושב ראש הבית על ידי עמיתיו וכיהן בתפקיד מ-1920 עד 1922. בשנים 1922–1923 כיהן כחבר הסנאט של מרילנד.[2]
טיידינגס שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה וקודם לדרגת לוטננט קולונל וקצין מקלעים של הדיוויזיה ב-1918. הוא שירת בחזית המערבית עם כוחות המשלוח האמריקאיים וקיבל את צלב השירות המצוין ואת מדליית השירות המצוין של הצבא.[3]
קריירה בקונגרס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1922 נבחר טיידינגס כדמוקרטי לקונגרס ה-68, ובשנת 1924 נבחר מחדש לקונגרס ה-69, וייצג את המחוז השני של מרילנד מ-4 במרץ 1923 עד 3 במרץ 1927 בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא לא היה מועמד לבחירה מחדש ב-1926, לאחר מונה כמועמד לסנאט של ארצות הברית.
הוא נבחר לסנאט ב-1926, 1932, 1938 ו-1944 וכיהן מ-4 במרץ 1927 עד 3 בינואר 1951. עם הסנאטור מאלבמה ג'ון מקדאפי, היה שותף לחוק העצמאות הפיליפיני, הידוע בכינויו חוק טיידינגס-מקדאפי, אשר קבע מעמד אוטונומי של קהילייה ל-10 שנים לפיליפינים. החוק תוכנן להגיע לשיאו בהסרת הריבונות האמריקאית והכרה בעצמאות הפיליפינים.
בינואר 1934, הציג טיידינגס החלטה "המגנה את הדיכוי הנאצי של יהודים בגרמניה, וביקש מהנשיא רוזוולט להודיע לממשלת היטלר שמדינה זו במצוקה עמוקה על צעדיה האנטישמיים". ההחלטה שלו בוטלה בוועדת החוץ של הסנאט.
בשנת 1936 הציג הסנאטור טיידינגס בקונגרס הצעת חוק הקוראת לעצמאות פוארטו ריקו, אך היא זכתה להתנגדות של לואיס מוניוס מרין, מנהיג רב השפעה של המפלגה הליברלית של פוארטו ריקו,[4] ובעקבות כך נדחתה הצעת החוק.[4]
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר ארצות הברית הטילה שתי פצצות אטום על יפן, תמך טיידינגס בהצעת חוק הקוראת לארצות הברית להוביל את העולם בפירוק מנשק גרעיני.[5]
במרץ 1950 מונה טיידינגס לעמוד בראש ועדה, המכונה בדרך כלל ועדת טיידינגס, כדי לחקור את הטענות המוקדמות של ג'וזף מקארתי על חדירה קומוניסטית לממשל הפדרלי ולצבא. הדיונים נסבו סביב ההאשמה של מקארתי כי נפילת משטר הקוומינטנג בסין נגרמה על ידי פעולות של מרגלים סובייטים לכאורה במחלקת המדינה, וטענתו כי הסינולוג אוון לאטימור היה "סוכן רוסי בכיר". הדיונים, שנערכו ממרץ עד יולי 1950, היו סוערים מאחר שהאישום נתקל באישום נגדי. ב-250 הדקות הראשונות של מקארתי על הדוכן, קטע אותו טיידינגס 85 פעמים בשאלות ודרישות לביסוס, מה שהכעיס את מקארתי שגינה את טיידינגס כ"ליברל מוצץ ביצים". ככזה, המשפט משך תשומת לב תקשורתית רבה, במיוחד לאחר שלואיס פ. בודנץ נכנס להליך כעד מפתיע שתומך בהאשמותיו של מקארתי. ביולי פרסמה הוועדה את הדו"ח שלה, שהגיעה למסקנה שההאשמות של מקארתי היו מזויפות וגינתה את ההאשמות שלו כמתיחה מרושעת בכוונה.
כשטיידינגס התמודד לבחירה מחדש ב-1950, הוא נאבק בסנאטור מקארתי ודחה את טענות הסנאטור על חדירה קומוניסטית למחלקת המדינה כ"הונאה ומתיחה". [6] הצוות של מקארתי הפיץ תמונה מזויפת של טיידינגס עם ארל בראודר, המנהיג לשעבר של המפלגה הקומוניסטית האמריקאית. טיידינגס מעולם לא פגש אותו לפני שברודר העיד ביולי 1950. התמונה המזויפת מיזגה תמונה משנת 1938 של טיידינגס מאזין לרדיו ותמונה משנת 1940 של בראודר נושא נאום; הטקסט מתחת לתמונה המזויפת קבע שכאשר בראודר העיד בפני הוועדה של טיידינגס, טיידינגס אמר, "תודה לך, אדוני." אף על פי שהציטוט היה מדויק מבחינה טכנית, הוא נתפס בדרך כלל כמטעה, מכיוון שהוא מרמז על מידה של אהדה בין בראודר וטיידינגס שלא הייתה קיימת. [7]
בבחירות 1950 הובס טיידינג על ידי ג'ון מרשל באטלר. בשנת 1956, נבחר כמועמד הדמוקרטי לסנאט של ארצות הברית אך פרש לפני הבחירות עקב בריאות לקויה.[8]
במהלך כהונתו בקונגרס, כיהן טיידינגס כיו"ר ועדת האנרגיה ומשאבי הטבע של הסנאט (קונגרסים 73 עד 79), ועדת המשנה לחקירת הנאמנות של עובדי מחלקת המדינה ("תת-הוועדה של טיידינגס") (הקונגרס ה-81), וועדת הכוחות המזוינים של הסנאט (הקונגרס ה-81).
מחלוקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך כהונתו בסנאט, טיידינגס היה ידוע בקבלת עמדות עקרוניות, שנויות במחלוקת ולעיתים בלתי שגרתיות בנושאים שונים. כדמוקרט מתון, טיידינגס תמך בזהירות ב"ניו דיל", תוך שהוא מחלק את משרותיו כטובות הנאה פוליטיות אישיות.[9] בשנת 1935, טיידינגס, שהתנגד לגמישות שרכש משרד האוצר האמריקאי בנוגע לניהול החוב, הציע תיקון חוקתי שהיה אוסר על הקצאות תקציב העולות על ההכנסות בהיעדר אישור חוב חדש, ומחייב שכל חוב חדש יוחזר בתוך תקופה של 15 שנה. הוא היה מבקר חריף של חוק היובש עוד לפני ביטולו בשנת 1933.[5]
בשנת 1937 פרש טיידינגס מקו הנשיא פרנקלין רוזוולט, כאשר התנגד להצעתו של הנשיא להרחיב את הרכב בית המשפט העליון ("court packing").[9] כתגובה, רוזוולט ניהל קמפיין נגדו בשנת 1938, כאשר נאם במזרח מרילנד בעד יריבו, חבר הקונגרס דייוויד ג'. לואיס. עיתוני המדינה תמכו כמעט פה אחד בטיידינגס וגינו את התערבותו של רוזוולט. טיידינגס זכה בקלות בבחירה מחדש.
לפי ההיסטוריון פיליפ א. גרנט הבן:
ניצחונו המוחלט של טיידינגס פורש כמכה פוליטית קשה לנשיא, אך הישגיו של רוזוולט במרילנד בשנת 1940 היו מכובדים, מה שמעיד כי הדמוקרטים במדינה, אף על פי שחשו תרעומת כלפי ההתקפה על טיידינגס, עדיין העדיפו את הניו דיל ואת מנהיגותו של רוזוולט. הזיהוי בין עמדת העיתונות לדעת הקהל, במקרה זה, היה שגוי. טיידינגס ניצח בזכות הישגיו האישיים ומעמדו, וההשפעה של המהלכים הפוליטיים של הנשיא הייתה ככל הנראה שולית.
הביוגרפית קרוליין ה. קית' מביעה בדרך כלל אהדה כלפי טיידינגס, אך מסכמת שחריפותו הרבה, קשיחותו ויהירותו הותירו אותו כפוליטיקאי מבודד עם מעט מאוד ידידים.
מותו והנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיידינגס מת ב-9 בפברואר 1961 בחווה שלו, "Oakington", ליד האבר דה גרייס, מרילנד. הוא נקבר בבית הקברות אנג'ל היל .[10]
- גשר הזיכרון של Millard E. Tydings, הנושא את הכביש המהיר 95 על פני נהר ססקואנה, נקרא לכבודו.
- Millard E. Tydings Hall באוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק, המאכלס את המחלקות לממשל ופוליטיקה וכלכלה, נקרא גם הוא על שמו.
בנו המאומץ של טיידינגס, ג'וזף טיידינגס, נבחר לתקופת כהונה כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מרילנד ב-1964, אך הובס בניסיון להיבחר מחדש ב-1970, וכיהן בין השנים 1965 ל-1971.
אשתו הייתה אלינור טיידינגס דיצן.[11] אביה היה ג'וזף א. דייוויס, ששימש כשגריר ארצות הברית בברית המועצות, בלגיה ולוקסמבורג.[12]
נכדתו של טיידינגס, אלכסנדרה טיידינגס היא שחקנית.
משרד עורכי הדין שמילרד טיידינגס הקים עם מוריס רוזנברג ממשיך את עיסוקו כיום בבולטימור, מרילנד.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מילרד טיידינגס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מילרד טיידינגס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Baltimore Sun (8 באפריל 2007). "HARFORD HISTORY". baltimoresun.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Historical List, House of Delegates, Harford County". Maryland Manual On-Line. Maryland State Archives. 1999-04-30.
- ↑ Lawrence, Joseph Douglas (1985). Fighting Soldier: The AEF in 1918. USA: Colorado Associated University Press. pp. 148. ISBN 0-87081-158-4.
- 1 2 Frank Otto Gatell, "Independence Rejected: Puerto Rico and the Tydings Bill of 1936", Hispanic American Historical Review, Vol. 38, No. 1 (Feb., 1958), pp. 25-44, accessed 15 December 2012
- 1 2 "Papers of Millard E. Tydings". University of Maryland. אורכב מ-המקור ב-2006-09-15.
- ↑ "Millard E. Tydings: A Featured Biography". senate.gov.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Evans, M.Stanton (2007). Blacklisted by History. USA: Crown Forum. pp. 429. ISBN 978-1-4000-8105-9.
- ↑ "TYDINGS, Millard Evelyn - U.S. House of Representatives: History, Art & Archives". history.house.gov.
{{cite web}}: (עזרה) - 1 2 Jay, Peter A. (3 במאי 1992). "Millard Tydings is Remebered in His Home Town". The Baltimore Sun.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Eisenberg, Gerson G. (1992). Marylanders Who Served The Nation: A Biographical Dictionary of Federal Officials from Maryland. Maryland State Archives. ISBN 9780942370348 – via Archive.org.
- ↑ "Collection: Eleanor Tydings Ditzen papers | Archival Collections". archives.lib.umd.edu.
- ↑ "Millard E. Tydings". www.nndb.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Tydings. "Baltimore, Maryland Business and Litigation Law Firm". www.tydingslaw.com (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2017-12-16.
