מילת מתים

ביצוע ברית מילה לתינוק שנפטר בטרם הספיקו למול אותו כהלכה, היא מנהג יהודי מקובל ששורשיו בימי הגאונים. המנהג מופיע בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ג, סעיף ה'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור הראשון למנהג זה נזכר דברי רב נחשון גאון סורא שכתב בתשובה שנוהגים בקהילתו לעשות ברית מילה לתינוקות שמתו לפני יומם השמיני על הקבר, ללא כל ברכה,^[1] רבי יצחק אבן גיאת הוסיף וכתב בשמו, שנערים אלו קיבלו שמות עבריים, "כאשר ירחמו עליו בשמים, והמתים יקומו לתחייה, יהיה ידע בילד ההוא והוא יבחין באביו".^[2]

בספר אור זרוע^[3] הובא מכתב מאת רבי שלמה יצחקי למספר רבנים ברומא ושאל האם ראוי לבצע ברית מילה בתינוקות שמתו לפני שמלו. התגובה שקיבל סותרת את עצמה, טענה גם שזה לא מועיל, גם שזה בסדר וגם שזה אסור. שי ג'יי.די כהן (אנ')^[4] סבור שהאיסור הוסף על ידי עורך מאוחר יותר.

תשובה זו התפרסמה בשל העובדה שנראה שרש"י שאל שאלה את חכמי רומא,^[5] אך אברהם גרוסמן^[6] ואחרים טענו שאין הוכחה שאכן כותב שאלה זו הוא רש"י, שמחה עמנואל שיער שכותב השאלה הוא רבי שמואל בן נטרונאי.^[7]

טעמים למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

למנהג זה נתנו במהלך דורות מספר טעמים:

לפי רבי יהודה אלברצלוני טעם המנהג הוא להסיר את "חרפת" המת ממנו מפני כבוד המת.^[8]
לפי רבי יצחק אבן גיאת, מנהג זה נועד לסייע לילד בתחיית המתים לזהות את הוריו.
טעמו של אבן גיאת עובד ורבינו ירוחם כתב שהמילה "לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעה ויכיר את אביו", בדבריו כתב שהמילה גורמת לתחיית המתים, דבריו הובאו בשולחן ערוך ללא הנימוק של הכרת האב.^[9]

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שמתים פטורים ממצוות,^[10] תוקפה של פעולה זו היא מנהג ולא הלכה.

במילה זו אין פריעה^[11] ולא מברכים עליה.^[12]

יש לקבור את הערלה יחד עם התינוק,^[13] יש נהגו לקוברה מחוץ לארון ויחד עם סכין המילה,^[14] ויש שלא הקפידו על כך.^[15]

רבי גרשום הגוזר סבר שיש לבצע את הברית רק לתינוקים מחודש תשיעי.^[13]

רבי עקיבא איגר סבר שאם שכחו לבצע את המילה, פותחים את הקבר ומלין אותו.^[16]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה מנהג זה בוקר מכמה סיבות, אבן עזרא כתב, ”והטועים יחשבו כי אם מת הנער ולא נמול אין לו חלק לעולם הבא,^[17]” פרשנים אחרים תקפו את המנהג בהסתמך על מדרש^[18] שכתב שאברהם אבינו עומד בשערי גן עדן, ומסיר את הערלה מתינוקים אלו,^[19] רבי מנחם בן שלמה במדרש שכל טוב כתב אף הוא שאין צורך בפעולה זו.^[20]

הרמב"ם לא הביא מנהג זה בחיבורו משנה תורה.

החכם הקראי יהודה הדסי כתב שהיהודים הרבניים נוהגים למול את תינוקיהם המתים בנימוק שרק ככה יקום לתחיית המתים, ותקפם על כך בטענה שאין לזה מקור ומתים פטורים ממצוות.^[21]

בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג זה בצורה דומה נהוג גם בדתות אחרות, רמי ריינר טען שאין זיקה בין המנהגים וכל אחד מהם התפתח בצורה עצמאית.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבילה בנצרות היא חלק בלתי נפרד מהשתייכות האדם לכנסייה ולפיכך לגאולת נשמתו, כך בבשורה על-פי יוחנן ”אמן אמן אני אומר לך, אם לא יולד איש מן המים והרוח לא יוכל להכנס למלכות האלהים”^[22] אוגוסטינוס (חי במאות ה-4, 5) הקצין את דברים אלו וטען שאם אדם שלא נטבל, נשמתו לא תגיע לגן עדן אלא ללימבו (מעין גיהנום קל).^[23] בהמשך במאה השתים עשרה תומאס אקווינס ואחרים קבעו שמכיוון שמי שאינו טבול לא חטא, הוא נהנה מהאושר המובטח למי שלא חטא אך לא זוכה לאור האלוהי. חשיבותה של הטבילה הביאה לכך שבנצרות רבים נהגו לטבול תינוקים מתים.^[24] הורים חששו שללא טבילה, נשמתו של התינוק נדונה לגיהנום נצחי, ואילו הטבילה, גם לאחר המוות, תבטיח את מקומו של התינוק המת בגן העדן.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם מילה זו אינה נהוגה אך אבן קיים אלג'וזיה כתב, ”מילת המת יש הסכמה שאינה חובה, אבל האם היא רצויה? רוב המלומדים טוענים שלא, וביניהם ארבעת האמאמים (=מייסדי אסכולות ההלכה המוסלמיות) אבל אחדים מן המלומדים המאוחרים סוברים שהמילה רצויה”.^[25]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חברות החברא קדישא מבצעות ברית מילה למתים שלא מלו בחייהם, ולתינוקות שלא הגיעו לגיל שמונה ימים.^[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם (רמי) ריינר, מילת יילודים מתים: מנהג, הלכה, גאוגרפיה והיסטוריה ומה שביניהם, ציון, עט [ד] (תמוז תשע"ד), עמ' 453–475, באתר JSTOR (להורדה)
הרב אברהם סתיו, כחלום יעוף: התמודדות עם אובדן הריון, מוסד הרב קוק תש"ע, עמ' 39–42 ואילך, באתר אוצר החכמה
Post-Mortem Circumcision (Summary), בית צדק (באנגלית)
מארק ס. ליטוין, An Infant Dies, and a Jewish Ritual of Birth Begins, ניו יורק טיימס, ‏1 ב undefined 2011 (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תשובות הגאונים שערי צדק, ירושלים תשמ״ו, ג, שער ה, סימן ה, עמ׳ כב
^ רבי יצחק בן גיאת, שערי שמחה, מהדורת יצחק דוב הלוי במברגר, פירט תרכ״א, הלכות אבל, עמ׳ מא; כך גם כתב הרמב"ן, תורת האדם, כתבי רמב״ן, מהדורת חיים דב שעוועל, ירושלים תשכ״ד, כרך ב עמ' פז
^ רבי יצחק בן משה מווינה, אור זרוע, ירושלים תש״ע, ב, סימן קד
^ פרופסור במחלקה לשפות וציוויליזציות של המזרח הקרוב של אוניברסיטת הרווארד, מובא אצל Ask the Expert: Post-Mortem Bris, My Jewish Learning (באנגלית)
^ ראו, שלמה יהודה רפפורט תולדות ר׳ נתן בעל הערוך, בכורי העתים תק״צ; אביגדור אפטוביצר, מבוא לספר ראבי״ה, ירושלים תרח״צ, עמ' 396, 400; ישראל אלפנביין, תשובות רש״י, ניו־יורק תש״ג, סימנים לט-מא, 30-36
^ אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, ירושלים תשנ״ה, עמ׳ 243-241
^ שמחה עמנואל, שברי לוחות, ירושלים תשס״ז, עמ׳ 68-65
^ כך הובא בשמו אצל ר׳ אהרן הכהן מלוניל, ארחות חיים, מהדורת משה אליקום שלזינגר, ניו יורק תשי"ט, ב, עמ׳ 11
^ רבינו ירוחם: ספר תולדות אדם וחוה, תל אביב ש״ך, א, דף י"ג ע"א
^ ומנימוקים אחרים שנכתבו בפסוקים
^ רבי צבי יחזקאל מיכלסון, תירוש ויצהר, בילגוריי תרצ"ז, סימן קנה,, באתר היברובוקס
^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ג, סעיף ה'
^ ¹ ² רבי גרשם ב"ר יעקב הגוזר, כללי המילה, זיכרון ברית לראשונים, ב, קראקא תרנ"ב, עמ' 126 – 128, באתר היברובוקס
^ רבי גבריאל ציננער, נטעי גבריאל אבילות, א, ירושלים תש"ס, פרק קלה סעיף ל עמ' תשמד
^ רבי שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה, חלק ב ירושלים תשנ"ט, סימן צו אות ב עמ' שנו
^ בהגהותיו לשולחן ערוך יורה דעה רסג ה
^ פירוש האבן עזרא לתורה, ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ד
^ בראשית רבה, פרשה מ"ח
^ פרשנים אחרים הסתמכו על מדרש זה בכדי להוכיח שבגן עדן האדם צריך להיות מהול
^ מדרש שכל טוב לר׳ מנחם בן שלמה, מהדורת שלמה בובר, ברלין תר״ס, עמ' 18
^ יהודה הדסי, אשכול הכופר, גוזלוו 1836, עמ' 113
^ הבשורה על פי יוחנן, ג ה
^ Franz Cumont, After Life in Roman Paganism, New Haven 1922, pp. 197-198
^ ראו גם בערך טבילה לנצרות - טבילת חרום
^ מאיר יעקב קיסטר, "...וייוולד נימול...": כמה הערות על המילה בחדית, בתוך: מחקרים בהתהוות האסלאם, בעריכת מיכאל לקר, ירושלים תשנ"ט, עמ' 21, מובא אצל ריינר
^ “זרקו תינוקות שמתו לבור מוזנח”: ההורים נלחמים על קבורת ילדיהם

[1] תשובות הגאונים שערי צדק, ירושלים תשמ״ו, ג, שער ה, סימן ה, עמ׳ כב

[2] רבי יצחק בן גיאת, שערי שמחה, מהדורת יצחק דוב הלוי במברגר, פירט תרכ״א, הלכות אבל, עמ׳ מא; כך גם כתב הרמב"ן, תורת האדם, כתבי רמב״ן, מהדורת חיים דב שעוועל, ירושלים תשכ״ד, כרך ב עמ' פז

[3] רבי יצחק בן משה מווינה, אור זרוע, ירושלים תש״ע, ב, סימן קד

[4] פרופסור במחלקה לשפות וציוויליזציות של המזרח הקרוב של אוניברסיטת הרווארד, מובא אצל Ask the Expert: Post-Mortem Bris, My Jewish Learning (באנגלית)

[5] ראו, שלמה יהודה רפפורט תולדות ר׳ נתן בעל הערוך, בכורי העתים תק״צ; אביגדור אפטוביצר, מבוא לספר ראבי״ה, ירושלים תרח״צ, עמ' 396, 400; ישראל אלפנביין, תשובות רש״י, ניו־יורק תש״ג, סימנים לט-מא, 30-36

[6] אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, ירושלים תשנ״ה, עמ׳ 243-241

[7] שמחה עמנואל, שברי לוחות, ירושלים תשס״ז, עמ׳ 68-65

[8] כך הובא בשמו אצל ר׳ אהרן הכהן מלוניל, ארחות חיים, מהדורת משה אליקום שלזינגר, ניו יורק תשי"ט, ב, עמ׳ 11

[9] רבינו ירוחם: ספר תולדות אדם וחוה, תל אביב ש״ך, א, דף י"ג ע"א

[10] ומנימוקים אחרים שנכתבו בפסוקים

[11] רבי צבי יחזקאל מיכלסון, תירוש ויצהר, בילגוריי תרצ"ז, סימן קנה,, באתר היברובוקס

[12] שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ג, סעיף ה'

[כללי_המילה-13] ¹ ² רבי גרשם ב"ר יעקב הגוזר, כללי המילה, זיכרון ברית לראשונים, ב, קראקא תרנ"ב, עמ' 126 – 128, באתר היברובוקס

[14] רבי גבריאל ציננער, נטעי גבריאל אבילות, א, ירושלים תש"ס, פרק קלה סעיף ל עמ' תשמד

[15] רבי שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה, חלק ב ירושלים תשנ"ט, סימן צו אות ב עמ' שנו

[16] בהגהותיו לשולחן ערוך יורה דעה רסג ה

[17] פירוש האבן עזרא לתורה, ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ד

[18] בראשית רבה, פרשה מ"ח

[19] פרשנים אחרים הסתמכו על מדרש זה בכדי להוכיח שבגן עדן האדם צריך להיות מהול

[20] מדרש שכל טוב לר׳ מנחם בן שלמה, מהדורת שלמה בובר, ברלין תר״ס, עמ' 18

[21] יהודה הדסי, אשכול הכופר, גוזלוו 1836, עמ' 113

[22] הבשורה על פי יוחנן, ג ה

[23] Franz Cumont, After Life in Roman Paganism, New Haven 1922, pp. 197-198

[24] ראו גם בערך טבילה לנצרות - טבילת חרום

[25] מאיר יעקב קיסטר, "...וייוולד נימול...": כמה הערות על המילה בחדית, בתוך: מחקרים בהתהוות האסלאם, בעריכת מיכאל לקר, ירושלים תשנ"ט, עמ' 21, מובא אצל ריינר

[26] “זרקו תינוקות שמתו לבור מוזנח”: ההורים נלחמים על קבורת ילדיהם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]