משקים שנתגלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מים מגולים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משקים שנתגלו או מים שנתגלו הוא מושג הלכתי האומר כי מים או אחד ממשקים (נוזלים) מסוימים אחרים ששהו מגולים (לא מכוסים) ללא השגחת אדם, אסורים בשימוש. חז"ל נתנו טעם לאיסור, שיש לחשוש שנחש הטיל בהם ארס.

מקור הדין ודעות הפוסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין הוא מהמשנה במשנה, מסכת תרומות, פרק ח', משנה ד': "שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים והיין והחלב; ושאר כל המשקין מותרין. כמה ישהו ויהו אסורין? כדי שייצא הרחש ממקום קרוב וישתה" בנוסף לכך, מוזכרת הלכה זו בתלמוד במקומות רבים. בילקוט שמעוני מביא ממדרש ילמדנו: ג' משקים אסורים משום גלוי, מים וחלב ויין. מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין.

לדעת בעלי התוספות, כל מה שאסרו היה רק בארץ ישראל שמצויים בה נחשים. אך בארצות אירופה הקרירות יותר, אין להנהיג הלכה זו.

מבואר בהלכה שאף אם שתה אדם בפנינו מן המים ולא ניזוק אין לשתות מן הנותר, כיון שישנם שלשה מיני ארס, ארס של נחש זקן ארסו צף על המשקה, נחש בינוני מפעפע עד חצי גובהו ונחש צעיר מפעפע ושוקע עד למטה, לכן אפילו שהראשון שתה ולא ניזוק ייתכן שהארס שקע במשקה והשותה מכאן ואילך עלול להינזק. כמו כן נאסר להשתמש במים שנאסרו בגילוי לרחצה ולכיבוד הבית שמא ינזק מן הארס וכן נאסר לשפכם לרשות הרבים שמא יעבור עליהם אדם יחף וינזק. אף להשקות מהם לבהמה נאסר הן לבהמה שלו הן לשל חבירו כיון שמזיקם (אך מבואר שלחתול מותר להשקות כיון שאין הארס ממיתו אלא רק מכחישו לזמן מה ולאחריו הוא חוזר לאיתנו).

להלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג העולם להקל, על פי פסקו של השולחן ערוך[1], שאין להחמיר בכך בזמנינו, משום שאין נחשים מצויים בינינו. אולם, בפתחי תשובה[2] הביא בשם השל"ה ש"שומר נפשו ירחק משתיית משקין אלו", וציין שהנהגת הגר"א הייתה להחמיר בכך ביותר כי "גם אם בטל הטעם לא בטל הדין", וישנם טעמים על פי הסוד. יש אחרונים שחילקו בין מקומות שהנחשים מצויים גם בזמנינו למקומות שאינם מצויים כלל[3]. וכוונתם לאסור בארצות החמות שיש יותר נחשים מבארצות אירופה. ידוע שהחזון איש החמיר בכך לעצמו ובעקבותיו הגר"ח קנייבסקי. בכף החיים[4] הביא מדברי רבים מהפוסקים שיש לחשוש גם למשקה שהיה מגולה ביום בלי שראו אותו.

לדעת המדרש שלומד מקור האיסור מפסוקים, מסתבר שאין חילוק בין מקום שיש בה נחשים למקום שאין נחשים. בארץ ישראל יש שכתבו להחמיר, שכן יש בה נחשים, אולם בזמנינו שבערים אין מצויים נחשים, רוב הדעות שאין חשש.

לכל הדעות כוס של קידוש או הבדלה וכדומה יש להקפיד על משקים שנתגלו, שמשום כבוד הברכה החמירו בזה.

באלו משקים נוהג גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות גילוי חלים על מים, יין (ואפילו מעורבים בו מים, ואפילו התחיל טעמו להשתנות לחומץ), חלב, דבש וציר; ויש אומרים שגם: מים, יין, חלב, דבש ושום כתוש.

משקה שעיקרו מבוסס על משקאות בהן נוהג דין גילוי אך טעמו העיקרי נשתנה (קפה לדוגמה), דעת הגר"ח קנייבסקי שאין נוהג בו דין גילוי.[דרוש מקור]

משקין שאין בהם דין גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יין תוסס עד ג' ימים, יין מבושל, משקה חם, מי כבשים, שלקות ותורמוסין, משקין שעירבו בהם דברים חריפים כפלפלים או מרים עד שנשתנה טעמם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף א'
  2. ^ יורה דעה, קטז, סעיף קטן א
  3. ^ ראו פרי חדש וברכי יוסף, יורה דעה, קטז
  4. ^ יורה דעה קטז אות ז