מים מגולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מים שהיו מגולים ללא השגחה

מים מגולים או גילוי הוא מושג הלכתי האומר כי מים או אחד ממשקים (נוזלים) מסוימים אחרים ששהו מגולים (לא מכוסים) ללא השגחת אדם, אסורים בשתייה. חז"ל הוסיפו טעם לאיסור, שיש לחשוש שנחש הטיל בהם ארס. רוב הראשונים מתירים את המים בשתייה ומיעוטם אוסרים, המנהג להקל.

מקור הדין ודעות הפוסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין הוא מהמשנה במסכת תרומות פרק ח' משנה ד': "שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים והיין והחלב; ושאר כל המשקין מותרין. כמה ישהו ויהו אסורין? כדי שייצא הרחש ממקום קרוב וישתה" בנוסף לכך, מוזכרת הלכה זו בתלמוד במקומות רבים. בילקוט שמעוני מביא ממדרש ילמדנו: ג' משקים אסורים משום גלוי, מים וחלב ויין. מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין.

לדעת בעלי התוספות, כל מה שאסרו היה רק בארץ ישראל שמצויים בה נחשים. אך בארצות אירופה הקרירות יותר, אין להנהיג הלכה זו. בשולחן ערוך נפסק כדעת התוספות. הגר"א אוסר כי לטענתו גם אם בטל הטעם לא בטל הדין, מכיוון שישנם טעמים על פי הסוד. גם החזון איש נקט כדברי הגר"א, ובעקבותיו הגר"ח קנייבסקי. לדעת המדרש שלומד מקור האיסור מפסוקים, מסתבר שאין חילוק בין מקום שיש בה נחשים למקום שאין נחשים. בכל מקרה, בארץ ישראל ודאי אסור לכו"ע, שכן יש בה נחשים.

באלו משקים נוהג גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות גילוי חלים על מים, יין (ואפילו הוא מעורבים בו מים, ואפילו התחיל טעמו להשתנות לחומץ), חלב, דבש וציר; ויש אומרים: מים, יין, חלב, דבש ושום כתוש.

משקה שעיקרו מבוסס על משקאות בהן נוהג דין גילוי אך טעמו העיקרי נשתנה (קפה לדוגמה), דעת הגר"ח קנייבסקי שאין נוהג בו דין גילוי.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]