השיר זכה לביקורת חיובית מצד יוסי חרסונסקי: "ריטה מביעה שמחה בטון נוגה מאופק, לא רצה לפני השיר, מנסה להיות בתוכו. הקצב הרקיד, הלחן המעוגל, המבע המתכוון, ליווי שירת הרבים – כולם מרכיבים שיר מחניף שנשמע כמו איזו תפילה של אמונה גדולה, שכבר דוהר על מסלול אמצע הדרך המחניף של ריטה. יש תחושה של ריטה יותר בתוך עצמה גרה".[6]