מין (אל)
 | |
| תפקיד | אל הפיריון |
|---|---|
| תרבות | מצרית |
| אלים מקבילים | תמוז (אל), פאן |
| בן או בת זוג |
איסיס  |
  | |
| מין בכתב חרטומים | |||
|
מין הוא אל מצרי קדום שמקורו בפולחן מהתקופה המצרית הפרה-היסטורית (Prehistoric Egypt). בתפקידו הוא אל הפריון במיתולוגיה המצרית. העדויות הראשונות לסגידה אליו מגיעות מהאלף ה-4 לפני הספירה. מין הוצג במגוון דמויות, אך בעיקר כדמות אדם זכרית המחזיקה פאלוס זקור בעוד ידו השמאלית מונפת למעלה ואוחזת מורג - כלי חקלאי. גון עורו הכהה מזכיר את בוץ הנילוס הפורה, שנקשרו אליו ישויות רבות במיתולוגיה המצרית.
מיתוסים ותפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפולחן של מין התמקד בעיקר סביב הערים קופטוס ואחמים (אנ') במצרים העליונה,[1] שם נערכו לכבודו פסטיבלים גדולים שחגגו את בואו בתהלוכה פומבית והצגת מנחות.[2] אזכורים נוספים שלו נמצאו במדבר המזרחי, לעיתים בצמוד לאל הורוס. הארכאולוג הבריטי פלינדרס פיטרי חפר שני פסלים גדולים של האל מין בקופטוס, שנמצאים כעת במוזיאון אשמוליאן שבבריטניה, כפי הנראה מאותה תקופה. למרות שלא נזכר בשמו, ההתייחסות ל"מי שזרועו מורמת במזרח" בכתבי הפירמידות בכתבי הפירמידות נחשבת להתייחסות לאל מין.[3]
חשיבותו גדלה בממלכה התיכונה כאשר הוא נקשר עוד יותר כשותף עם האל הורוס וכונה מין-הורוס. עם תחילת שושלות המלוכה בממלכה החדשה הוא התמזג עם אמון בדמותו של מין-אמון[4]. ייתכן שקויימו עבורו טקסים שהייתה בהם הגעה לאורגזמה, אף כי עובדה זו שנויה במחלוקת. אחד ממקומות הפולחן הרבים של האלה איסיס ברחבי עמק הנילוס, היה במקדשו של האל מין בקופטוס, כאשתו האלוהית. במקדש המצרי שנבנה עבור מין, הוצבו מסביב לפסל זוג קרני שור.[3]
בתור האל המצרי שהיה ממונה על פוריות, ושהטקסים בעניינו כללו הגעה לאורגזמה, ניתן להשוותו לאל היווני "פאן". מאפיין אחד של פולחן האל מין, היה שימוש בצמח הבר הקוצני חסת המצפן (Lactuca serriola (אנ')), ממשפחת החסה התרבותית. צמח זה הוא בעל תכונות אופיאטיות, ובנוסף הוא מייצר תחליב לטקס כאשר חותכים אותו, דבר שניתן אולי לדמותו לנוזל הזרע. ממצאי פולחן המשלבים את ממצאי הצמח נמצאו במרכזי הפולחן העיקריים שלו בקופטוס ובאחמים (אנ').[5]
החקלאות במצרים שבוצעה על ידי גברים, חייבה כוח פיזי, והמצרים ייחסו להשגחה האלוהית עליה את הפוריות והזכריות. הדבר עשוי להסביר את הפולחן והטקסים המתמקדים באלים שעניינם זכריות וגבריות, כמו האלים הורוס, אוסיריס ומין, שהיו מפותחים ביותר בתקופה זו. לתפיסת המצרים, ובניגוד לתפיסות בתרבויות אחרות, פוריות לא נקשרה בהכרח לנשים, אלא גם לגברים.[6] מין, כאל של עוצמה מינית גברית, זכה לכבוד במהלך טקסי ההכתרה של הממלכה החדשה, כאשר לפי טקסטים שונים פרעה נהג "לזרוע את זרעו", ובכך להבטיח את ההצפה השנתית של הנילוס. החוקרים חלוקים האם מדובר בטקסטים אלה בזרעי צמחים, או בשפיכה על ידי אוננות. בתחילת עונת הקציר, הוצאה דמותו של האל מין מהמקדש והובאה לשדות ב"חג המין" (אנ'), במהלכו ברכו על הקציר, ושיחקו לכבודו משחקים בעירום. המשחק החשוב שבהם הוא הטיפוס על מוט או עמוד ענק. פסטיבל ארבעה ימים זה היה אחד מרשימת הפסטיבלים הגדולים במקדש Medinet Habu (אנ') של רעמסס השלישי.[7][8]
פולחנים של אל הפיריון בתקופה המצרית הפרה-היסטורית שקדמה לשושלות המלוכה, התבססו על פטיש של בלמניטים מאובנים, שנאספו והובאו למקום. הבלמניטים (אנ') הם מאובנים של יצורים ימיים דמויי דיונון, בעלי 10 זרועות. השלד הפנימי שלהם, ששרד כמאובן, הוא בצורת סיגר או קליע[9] וניתן להשוות את צורתו לאיבר מין זכרי.[6] מאפיינים מאוחרים יותר שנעשה בהם שימוש בתקסים היו קרני שור, חץ דוקרני ומצע חסה, שהמצרים האמינו שהם אפרודיזיאק. החסה הפיקה נוזל לבן כאשר שברו או שפשפו אותה, מאפיינים דומים באופן שטחי לתפקוד איבר המין הזכרי. החסה הוקרבה לאל, ולאחר מכן נאכלה על ידי גברים במאמץ להשיג עוצמה.[6] בהמשך הטקס, הציעו הפרעונים את הפירות הראשונים של הקציר לאל, כדי להבטיח קציר רצוף. באתרי הפולחן נמצא תיעוד של מנחות של גבעולים ראשונים של נבטי חיטה שהוצעו במהלך התקופה התלמית.[6]
אזרחים שלא היו מסוגלים לתרגל רשמית את פולחן מין העניקו כבוד לאל על ידי מגע בפסל. פסלונים פאליים הוצבו בכניסות למקדשים כדי לרפא קשיים בתפקוד מיני או בפוריות.[6] לפי הטקסטים שבידנו, נשים מצריות היו נוגעות באיבר המין הזכרי של פסלים של מין בתקווה להריון. נוהג זה נמשך עד היום, אם כי כיום בעידן האסלם הדבר קורה שלא בנוכחות גברים.[6]
הופעה ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמנות המצרית, האל מין מתואר כאל בעל גוף גברי, גבוה וחסון, מכוסה בתכריכים, עונד כתר מעוטר בנוצות, ולעיתים קרובות מחזיק את איבר מינו הזקוף בידו השמאלית, בעוד ידו הימנית פונה כלפי מעלה, ואוחזת בכלי חקלאי. מסביב למצחו, עונד האל מין סרט אדום המשתרך עד הקרקע, שלפי החוקרים היה אמור לייצג אנרגיה מינית.[7] עורו של האל מין נצבע בדרך כלל בשחור, ייתכן כי הדבר נבע מייחוס הצבע לתכונות כוחניות, וייתכן כי סימל את האדמה הפורייה של הנילוס, שצבעה שחור.[10][11][12]
המחלוקת הארכאולוגית בעניין השפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סברה שנויה במחלוקת הועלתה על ידי חוקרים וסופרים בתחום, לדוגמה על ידי העיתונאי הבריטי ג'ונתן מרגוליס, לפיהן הפרעה היה צפוי להפגין את אונו, כחלק מפסטיבל Min, ולהוכיח שביכולתו להגיע לשפיכה - על מנת להבטיח את ההצפה השנתית של הנילוס.[13] עם זאת, המחקר במאות הקודמות היה שבוי בקונספציות שמרניות שהתקשו לקבל קיומם של טקסים כאלה. אף כי הטקס תואר בהירוגליפים, דבר שהספיק על מנת לתאר טקסים אחרים בתרבות הפרעונית, במקרה זה נטען כי לא קיימות ראיות מוצקות לכך. לפי האגיפטולוגים קארה קוני, ועמיתה ג'ונתן ווינרמן, ייתכן שהמיתוס הזה מקורו בפרשנות שגויה של פסטיבל אחר.[14]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Alan., Lothian (2012). Ancient Egypt's myths and beliefs. Rosen Pub. ISBN 978-1-4488-5994-8. OCLC 748941784.
- ^ "Min". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica Online. 2008. נבדק ב-2008-03-27.
- ^ 1 2 Frankfort, Henry (1978). Kingship and the Gods: A Study of Ancient Near Eastern Religion as the Integration of Society and Nature. University of Chicago Press. pp. 187–189. ISBN 978-0-226-26011-2.
- ^ Wilkinson, Richard H. (2003). The Complete Gods and Goddesses of Ancient Egypt. London: Thames & Hudson. p. 93. נבדק ב-9 באוקטובר 2022.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Manchip, White, J. E. (2013). Ancient Egypt: Its Culture and History. Dover Publications. ISBN 978-0-486-22548-7. OCLC 868271431.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Najovits, Simson R. (2004). Egypt, trunk of the tree: a modern survey of an ancient land. Algora Pub. pp. 68, 93. ISBN 978-0-87586-222-4. OCLC 51647593.
- ^ 1 2 Christiane, Zivie-Coche (2004). Gods and men in Egypt: 3000 BCE to 395 CE. Ithaca, NY: Cornell Univ. Press. pp. 17–18. ISBN 978-0-8014-4165-3. OCLC 845667204.
- ^ "Festivals in the ancient Egyptian calendar". University College London. נבדק ב-2017-05-15.
- ^ בלמנטים, מתוך אתר "מגדיר המאובנים של ישראל"
- ^ Orlin, Eric (2015-11-19). Routledge Encyclopedia of Ancient Mediterranean Religions (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-134-62552-9.
- ^ Power, Mick (2012-01-06). Adieu to God: Why Psychology Leads to Atheism (באנגלית). John Wiley & Sons. ISBN 978-1-119-97995-1.
- ^ Sabbahy, Lisa K. (2019-04-24). All Things Ancient Egypt: An Encyclopedia of the Ancient Egyptian World [2 volumes] (באנגלית). ABC-CLIO. ISBN 978-1-4408-5513-9.
- ^ O : the intimate history of the orgasm (2004) by Margolis, Jonathan, p. 134. He seems to be based on an earlier collection of unusual sex practices.
- ^ "Egyptian pharaohs didn't masturbate into Nile".
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • אפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים | |