מינזנג
מינזנג היא מסורת חשובה של שירה ושירים בגרמנית מתקופת ימי הביניים, שפרחה בעיקר בתקופת הגרמנית העילית התיכונה, בין המאות 12 ל-14. השם "מינזנג" (בתרגום: שיר אהבה) נגזר מהמילה "מינה" (minne) בגרמנית עילית תיכונה, שפירושה אהבה, והיא התמקדה בנושא זה כנושא מרכזי. המינזנגרים, שהיו הכותבים והמבצעים, נקראו כך, ושיר בודד נקרא מינליד (Minnelied). מסורת זו נחשבת לתרומה גרמנית מקורית לשירה החצרנית, והיא דומה לטרובדורים של אוקסיטניה ולטרוברים של צפון צרפת, אך עם מאפיינים ייחודיים.[1]
היסטוריה והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטקסטים המוקדמים ביותר של מינזנג מתוארכים לכ-1150, והמינזנגרים הראשונים ששמם ידוע הם דר פון קירנברג ודיטמר פון אייסט, שכתבו ברבע השלישי של המאה ה-12 במסורת הדנובית, שהייתה קרובה יותר לשירי עם. בסביבות 1170, משוררים גרמנים החלו להיות מושפעים מהטרובדורים הפרובנסליים והטרוברים הצרפתיים, ואימצו צורות סטרופיות כמו הקנצונה, עם תבנית חריזה AB AB CXC ותבנית מוזיקלית AAB. דוגמה לכך היא "Ich denke underwilen" של פרידריך פון האוזן, שהיה קונטראפקטום של "Ma joie premeraine" של גיוט דה פרובנס.[2]
בסביבות 1190, המשוררים הגרמנים החלו להשתחרר מההשפעה הזרה, ותקופה זו נחשבת לתקופת המינזנג הקלאסי, עם דמויות כמו אלברכט פון יוהנסדורף, היינריך פון מורונגן, ריינמר פון האגנאו, והגיעה לשיאה בולטר פון דר פוגלוויידה, שנחשב לגדול המינזנגרים הן בימי הביניים והן בימינו.[3] ולטר קיבל אחוזה מהקיסר פרידריך השני כפרס על שירותו. המינזנג המאוחר, החל מסביבות 1230, מאופיין בהתרחקות חלקית מהאתוס המעודן של התקופה הקלאסית, עם דמויות כמו ניידהרט פון רוינטאל, שהציג דמויות ממעמדות נמוכים ושאף לאפקטים הומוריסטיים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Pelnar-Zaiko, Ivana (1982). "Minnesingers". In Strayer, Joseph Reese (ed.). Dictionary of the Middle Ages. New York: C. Scribner's Sons. p. 414. ISBN 978-0-684-19073-0.
- ↑ Cramer, Thomas (1998-01-01). Waz hilfet âne sinne kunst?: Lyrik im 13. Jahrhundert : Studien zu ihrer Ästhetik (בגרמנית). Erich Schmidt Verlag GmbH & Co KG. p. 45. ISBN 978-3-503-03791-9.
- ↑ Nicholas, David (1973). The Medieval West, 400-1450: A Preindustrial Civilization (באנגלית). Dorsey Press. p. 173. ISBN 978-0-256-01420-4.
