מינימל קומפקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מינימל קומפקט
Minimal Compact
מינימל קומפקט בהופעה במועדון התיאטרון, נובמבר 2003
מינימל קומפקט בהופעה במועדון התיאטרון, נובמבר 2003
מוקד פעילות תל אביב, ישראל
שנות פעילות 19801988
1991 (הופעות פרידה)
2003, 2008, 2012, 2016, 2019 (הופעות איחוד) 
סוגה רוק אלטרנטיבי
ניו וייב
פוסט-פאנק
חברת תקליטים קראמד
!Wax Trax
אן אם סי
חברים
סמי בירנבך
מלכה שפיגל
רמי פורטיס
ברי סחרוף
מקס פרנקן

מינימל קומפקטאנגלית: Minimal Compact) היא להקת רוק אלטרנטיבי ישראלית שהוקמה בתל אביב ופעלה באירופה בשנות ה-80 של המאה ה-20. למרות פירוקה בסוף שנות השמונים, הלהקה שומרת על פעילות מצומצמת ומופיעה בהופעות חיות מדי כמה שנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1980–1982: הקמת הלהקה ואלבומים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמי בירנבך ורמי פורטיס שיתפו פעולה לראשונה באלבום הבכורה של פורטיס, "פלונטר", שיצא ב־1978 ובו כתב בירנבך את רוב השירים. ב־6 ביוני 1980 עברו השניים לאמסטרדם עם כמה מוזיקאים אחרים בשאיפה לפתח קריירה בינלאומית,[1] והקימו שם להקה בשם "S.O.B" (ראשי תיבות של Sons of Beethoven).[2][3] בירנבך כתב את שירי הלהקה,[3] ולצד פורטיס פעלו בה הגיטריסטים ברי סחרוף ונטי ויסמן, הבסיסט ג'ון הילטון ומתופף בשם תום.[4] הלהקה השתתפה באותה שנה בתחרות להקות צעירות עם השיר "Wanted", שבה הגיעה למקום האחרון.[4] חברי ההרכב לא היו מרוצים מן ההקלטות שיצרו, ולאחר שוויסמן ביקש להיות המוזיקאי המוביל בלהקה, החלו מתחים בין חבריה, והיא פורקה.[5] לאחר כישלון ההרכב הקימו פורטיס, בת זוגו מלכה שפיגל, בירנבך וסחרוף הרכב חדש, מינימל קומפקט, שבו בירנבך ופורטיס שרו, שפיגל ניגנה בבס וסחרוף ניגן בגיטרות.[2] השם "מינימל קומפקט", שהציע בירנבך, מתאר את האווירה הביתית של הלהקה, שחבריה גרו ויצרו במשותף ופעלו בתנאים מינימליים.[1][6][7] מקור השם בשיר שיצרו חברי הלהקה בראשית דרכה.[5] בעוד סחרוף נחשב אז למוזיקאי מקצועי, וכבר פעל כנגן גיטרה וכמורה לגיטרה, בירנבך ושפיגל היו חסרי ניסיון משמעותי במוזיקה לפני פעילותה של הלהקה; שפיגל רק החלה אז בלימודי בס, ובירנבך היה מוכר בעיקר כפזמונאי וכדי ג'יי.[2][8][9][1]

להבדיל מלהקת "S.O.B", שהקליטה גרסאות דמו מקצועיות באולפנים, עבודתה הראשונה של מינימל קומפקט הייתה בהקלטות סקיצות ביתיות.[1][3] חברי הלהקה נהגו לנגן יחד בג'אם סשן, ובנגינות אלו התפתח סגנונה של שפיגל כבסיסטית, שהושפע מהבסיסט ג'ה וובל.[5] בהכנה למכתב שיועד להישלח לחברם, הטכנאי אורי ברק, הקליטו חברי הלהקה שני שירים בהקלטה ביתית: "(Creation Is Perfect (I am a Camera", שהלחינו כאלתור על פי מילים של המשורר בוב קאופמן, ו"To Get Inside", שיצרו במשותף.[10][3] בירנבך העביר את ההקלטות לידידו מרק הולנדר, שהכיר בעקבות ביקורו של הולנדר בישראל כמה שנים קודם לכן, ושהקים באותה תקופה את חברת התקליטים העצמאית "קראמד".[8][1] באותה תקופה, בעקבות קושי החיים באמסטרדם ומתחים עם חברי ההרכב, עזב פורטיס את ההרכב וחזר להתגורר בישראל.[6] הולנדר התרשם מהסקיצות, והזמין את שלושת חברי הלהקה הנותרים להקלטת השירים באולפן בבלגיה.[3] בעת החזרות על שני השירים הקיימים נוצרו שלושה שירים חדשים,[10] וחמשת השירים התגבשו למיני־אלבום בשם "Minimal Compact", שיצא בסוף 1981.[8][2][11] למעט השיר "Creation Is Perfect (I am a Camera)" כתב בירנבך את כל מילות השירים.[11] הלחנים היו פרי עבודה משותפת של שלושת חברי ההרכב.[11] הולנדר ניגן באלבום בכלי נשיפה ובאורגן, ולצידו ניגן נגן אורח אחר שסיפקה חברת "קראמד", דיק פולק, בכלי הקשה.[2] השניים השתתפו בהלחנת השיר "Ready-Made Diary" והפיקו את שירי האלבום עם חברי מינימל קומפקט.[11] סגנון האלבום נטה לגל חדש עם השפעות מזרחיות,[9][6] שהגיעו בהמלצתו של המפיק דיק פולק.[7] השיר "Statik Dancin'" מהאלבום הפך ללהיט בהופעות הלהקה.[2]

חברי מינימל קומפקט לא ציפו להמשיך בפעילות הלהקה לאחר המיני־אלבום, אך השתכנעו בכך בעקבות הביקורות החיוביות שקיבל ותשומת הלב שהוא משך בכלי התקשורת באירופה.[1][8] בהופעות הלהקה הראשונות בבריסל ניגן מרק הולנדר בקלידים, והשתתף בהן מתופף אורח.[1] החומר של הלהקה בהופעות ראשונות אלו הספיק לכעשרים דקות בלבד, ובעקבות התגובות הנלהבות של הקהל שרו חבריה את כל השירים פעמיים.[1] חברי הלהקה הבינו שעליהם לגבש הרכב להופעות, והחלו בחיפוש אחר מתופף.[1] בהמלצתו של דיק פולק צורף ללהקה מתופף קבוע, ההולנדי מקס פרנקן.[1][8] פרנקן היה גם הוא בעל ניסיון מועט במוזיקה, וראה עצמו מתופף חובב.[1][12] הוא הסכים להצטרף ללהקה באופן זמני, עד שיימצא מתופף קבוע, אך לבסוף נשאר בלהקה עד סוף ימיה.[1] הופעתה הראשונה של הלהקה עם פרנקן הייתה ב־1982, בתערוכה של ציוריו של דיק פולק בעיר דורדרכט שבהולנד.[8] לאחר מכן החלה הלהקה בסיבוב הופעות בבלגיה, הולנד, לוקסמבורג וצרפת.[8] פולק והולנדר המשיכו בהפקת הלהקה, שהעבירה את הקלטותיה ללונדון, דורדרכט ובריסל.[2] באביב ובקיץ של 1982 הקליטה הלהקה את אלבומה המלא הראשון, "One By One".[8][13] את רוב השירים באלבום כתב בירנבך והלחינו חברי הלהקה במשותף, לרבות פרנקן.[2] בשיר "Take Me Away" השתתפו במילים שפיגל ופולק, וכמו כן נכללה באלבום גרסה מחודשת לשיר "אורחה במדבר" של יעקב פיכמן ודוד זהבי. בין השירים הבולטים באלבום היו "Babylonian Tower",‏ "Disguise" ו"It Takes a Lifetime". השיר "Disguise" הפך ללהיט בהופעות הלהקה.[9]

האלבום "One By One" זכה לביקורות חיוביות רבות,[6] והוביל להופעות נוספות באירופה, ובכלל זה הופעה בהצגה כפולה עם להקת טוקסידומון.[8] המפגש עם טוקסידומון הוביל לשיתוף פעולה בין הלהקות, וב־1983 הפיקו פיטר פרינסיפל, הבסיסט של טוקסידומון, וז'יל מרטין, שעבד עימה כטכנאי קול, ארבעה שירים של מינימל קומפקט בבריסל.[8] השירים שימשו במופע הבלט "Pieces for Nothing" של הכוריאוגרף הצרפתי פייר דרולר, וראו אור על גבי האלבום "Made to Measure Vol. 1", שהיה הראשון בסדרת אלבומים של חברת התקליטים "קראמד".[8][2] ארבעת השירים החדשים היו "Bat-Yam",‏ "Too Many of Them",‏ "Immer Vorbei" ו"Animal Killers".[14]

1984: Deadly Weapons[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה, לאחר שובו לישראל, פעל פורטיס בלהקות "כרומוזום" ו"ז'אן קונפליקט".[1] באחד מביקוריו של סחרוף בישראל הוא עודד את פורטיס לשוב ל"מינימל קומפקט", ופורטיס התנה את חזרתו ללהקה בכך שלא יגורו עוד באמסטרדם.[1] הלהקה עבדה באותה תקופה על הקלטת אלבומה "Deadly Weapons" בבריסל, ומרכז הלהקה הועתק לשם.[1][8] האלבום יצא ב־1984, ופורטיס השתתף בו בגיטרה ובשירה.[2] רוב שיריו היו יצירה משותפת של חברי הלהקה ללא פורטיס, והשיר היחיד שבו השתתף בכתיבה היה "Not Knowing".[15] באלבום זה התפתח סגנונה המוכר של הלהקה, שאופיין כמזרחי־פסיכדלי.[1] הוא סימן גם התפתחות מוזיקלית מהאלבומים הקודמים, עם בלדות לצד שירי דאנס כ"Next One Is Real".[8] שירים בולטים באלבום היו "Next One Is Real",‏ "Losing Tracks (In Time)" ו"Deadly Weapons".[2] על ההפקה הופקדו הפעם ז'יל מרטין ופיטר פרינסיפל, שהמשיכו בעבודתם עם הלהקה.[15] האלבום זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה רבה, ולווה בהופעות ברחבי אירופה.[2][16] השיר "Next One Is Real" הפך ללהיטה הבולט הראשון של הלהקה;[1] הוא זכה לאהדה רבה בתחנות רדיו אוניברסיטאיות באירופה ובארצות הברית,[8] והיה גם ללהיט מועדונים באותה תקופה.[9] עוד באותה שנה יצא מיני־אלבום בשם "Next One Is Real", ובו רמיקסים לחמישה משירי הלהקה.[17]

ב־24 ביולי 1984 נעצר סחרוף בנמל התעופה בן-גוריון כשבאמתחתו כמות קטנה של סם מסוג קוקאין.[18] הוא נידון לשמונה חודשי מאסר, ואת מקומו בהופעות הלהקה בתקופה זו מילא וינסנט קניס מחברת "קראמד".[8] סיבוב ההופעות בסוף אותה שנה כלל הופעות משותפות ביפן עם להקת Honeymoon Killers.[8] מאסרו של סחרוף החל בדיוק כשהלהקה התכוננה לסיבוב ההופעות שקידם את האלבום "Deadly Weapons", ובכך עוכבה התקדמותה של הלהקה.[1]

1985–1986: Raging Souls והקלטות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו של סחרוף ללהקה ב־1985 החלה העבודה על אלבומה הרביעי, "Raging Souls", בהפקתו של קולין ניומן מלהקת Wire.[8][19] חברי הלהקה הזמינו את ניומן להפיק את האלבום לאחר שהתרשמו מעבודתו בלהקת Wire ובהפקת אלבומה של להקת Virgin Prunes.[1] האלבום הוקלט בבריסל בקיץ של אותה שנה.[8] שפיגל כתבה עם בירנבך את השיר "My Will (Is Stronger Than Me)", וכתבה לבדה שני שירים מהאלבום: "When I Go" ו"Returning Wheel".[2] במילות השיר בג'יבריש "Sananat" השתתף פורטיס, ובו גם שר סולו לראשונה בלהקה.[2] בשיר "When I Go" שרה שפיגל סולו.[2] בין השירים הבולטים האחרים באלבום היו "Autumn Leaves",‏ "The Traitor" ו"Raging Souls". לצידם של חברי ההרכב הקבועים ניגנו באלבום גם קולין ניומן, דיק הולנדר ולוק ואן ליישאוט.[19] סגנונו של האלבום נטה יותר למוזיקת פופ, והושפע ממצבם של חברי ההרכב באותה תקופה, שהיו כולם נשואים או במערכות יחסים.[1][10] השירים התאפיינו גם בדאנס אלקטרוני כ"Shouts & Kisses" ובהשפעות מזרחיות שבלטו למשל ב"Sananat",[8] בשילוב אלמנטים פסיכדליים וקלסיים.[20] האלבום זכה להערכה רבה,[8] היה למצליח ביותר של הלהקה מבחינה מסחרית,[8][9] ולווה גם הוא בסיבוב הופעות ברחבי אירופה.[2] רבים משיריו הפכו להיטים בהופעות הלהקה, ובהם "My Will",‏ "When I Go",‏ "The Traitor" ו"Autumn Leaves".[9]

באותה תקופה החלו להתפתח מתחים פנימיים בין חברי הלהקה, לאחר ששפיגל עזבה את פורטיס והפכה לבת זוגו של ניומן.[1] ב־1986 הוזמנה הלהקה להשתתף בפסטיבל של חברת קראמד במרכז The Kitchen בניו יורק, אך נאלצה לבטל את ההזמנה לאחר שחבריה כשלו בהשגת אשרות נסיעה.[8] באותה שנה השתתפה הלהקה בפסקול סרט הווידאו "Fuck Your Dreams, This Is Heaven", שעבורו הקליטה גרסאות מחודשות לשירים "Still I'm Sad" של יארדבירדס ו"Late Night" של סיד בארט, וכן שיר אחד חדש, "Marathon", עם הזמרת ניקי מונו.[2][21] בפסקול הסרט "מלאכים בשמי ברלין" שיצא באותה שנה נכלל שירה של הלהקה "When I Go".[8] עוד באותה שנה יצא מקסי־סינגל של הלהקה בשם "Immigrants Songs". נכללה בו גרסה מחודשת לשירה של להקת לד זפלין "Immigrant Song", ושני שירים חדשים: "I Imagine" ו"New Clear Twist".[22] את הרעיון להקלטת גרסה מחודשת ל־"Immigrant Song" הגה סחרוף, וחברי הלהקה אימצו אותו מתוך הרגשה של "מהגרים" בעצמם.[1] בהפקת התקליטון השתתף הטכנאי הישראלי אורי ברק.[2] גרסתה של הלהקה לשיר "Immigrant Song" זכתה לאהדה במועדונים ובתחנות רדיו אוניברסיטאיות בארצות הברית.[8][9]

1987–1988: The Figure One Cuts ופירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1987 יצא אלבומה של מינימל קומפקט "Lowlands Flight" כחלק מהסדרה "Made to Measure".[23] צידו האחד של התקליט כלל שירים שנכתבו עבור המופע "Two By One" של "Blue Ran Dances", וצידו השני שירים שנכתבו עבור תוכנית רדיו בהולנד בשם "Frontline".[23] האלבום הוא אינסטרומנטלי כמעט במלואו, וגם הוא הופק עם אורי ברק.[23] בהמשך השנה יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, "The Figure One Cuts".[24] חברי הלהקה כתבו והלחינו במשותף את כל שיריו, ובהם "Piece of Green",‏ "Nil-Nil" ו"New Clear Twist". בחיפוש אחר מפיק של האלבום פנו חברי הלהקה למפיקים שונים, ולבסוף בחרו במפיק הבריטי ג'ון פרייר, שהיה מוכר בין היתר מעבודתו עם הלהקות "קוקטו טווינס" ו"זה ייגמר בדמעות".[25] פרייר גם ניגן באלבום בקלידים, ופרט לו התארחו באלבום גם לוק ואן ליישאוט בכלי נשיפה ומרק הולנדר בתופים.[24] סגנונו של האלבום אופיין בגיטרות ושירה רב־שכבתיות ובנטייה לנאו־פסיכדליה.[8]

בסיבוב ההופעות שליווה את האלבום "The Figure One Cuts" גברו המתחים בין חברי הלהקה.[1] שפיגל הייתה בהיריון בתקופה זו, וחברי ההרכב בחנו אפשרות של בסיסט מחליף להרכב, אך החליטו שהדבר אינו מעשי.[1] באותה תקופה הוזמנה מינימל קומפקט להשתתף בפסטיבל New Music Seminar בניו יורק, ותכננה להמשיך בסיבוב הופעות בארצות הברית, אך חבריה כשלו בשנית בהשגת אשרות עבודה, וסיבוב ההופעות בוטל.[8] ביטול הסיבוב המתוכנן לצד המחלוקות הפנימיות בין חברי הלהקה באותה תקופה יצרו מתחים רבים, וב־1988 החליטו החברים על פירוק הלהקה.[8] היא יצאה לסיבוב הופעות אחרון בחודשי האביב של אותה שנה, והופעתה בעיר רן ביוני 1988 כחלק מפסטיבל המוזיקה Transmusicales תועדה על גבי האלבום "Live", שיצא בהמשך אותה שנה, לאחר שהלהקה כבר התפרקה.[9][8][26][27]

1990 ואילך: הופעות איחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינימל קומפקט בהופעה, ינואר 2012

בדצמבר 1990 הודיעו חברי הלהקה על איחודה לקראת שלוש הופעות פרדה בישראל: שתי הופעות במועדון "רוקסן" בתל אביב ואחת במועדון "העיר השנייה" בחיפה.[28] הופעות אלו הגיעו בעקבות חזרתם של פורטיס וסחרוף לישראל והבנתם לגבי האהדה הרבה שלה זכתה הלהקה גם בישראל.[1] הן נקבעו מלכתחילה לסוף ינואר 1991, אך נדחו בעקבות מלחמת המפרץ, ולבסוף נקבעו לאפריל.[29] בחזרות לקראת ההופעות יצרו חברי הלהקה שיר חדש, "Dedicated".[10] השיר מצטט שורה משירה הראשון של הלהקה, "Creation is Perfect (I am a Camera)", ובכך השלימו חבריה סגירת מעגל.[10] באותה שנה נכלל השיר באלבום האוסף "אוסף נענע מספר II" של חברת נענע דיסק.[8]

בשנת 2002 הפיק הבמאי נתן מנדלבאום סרט תיעודי על הלהקה בשם "Raging Souls", שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה ב־22 בספטמבר באותה שנה.[30][31] ב־2003 הוזמנה הלהקה להופיע בפסטיבל Transmusicales בעיר רן, וחבריה ניאותו להזמנה והתאחדו להופעה בפסטיבל.[8] האיחוד הוביל להופעות נוספות בבלגיה, בצרפת ובישראל בסוף אותה שנה,[32][33] והופעות אלו זכו לביקורות חיוביות רבות.[34][35] עם הלהקה ניגן בהופעות אלו קולין ניומן, בעלה של שפיגל, וכן חצוצרן אורח.[36] במקביל יצא אוסף משולש של שירי הלהקה בשם "Returning Wheel". התקליטור הראשון בו כלל את מיטב להיטיה של הלהקה, ונכלל בו גם השיר "Dedicated", שהוקלט ב־1991 ולא הופיע באלבום של הלהקה קודם לכן. התקליטור השני כלל רמיקסים חדשים וגרסאות מחודשות לשיריה המוכרים של הלהקה, שביצעו אומנים שבחר בירנבך.[8] התקליטור השלישי הורכב מ־30 קטעים של הלהקה שהוקלטו בשנות השמונים ולא התפרסמו קודם לכן,[2] רובם אינסטרומנטליים או יצירות שנכתבו בחלקן בלבד, ובהם הוצג צידה האקספרימנטלי של הלהקה.[34] חוברת האלבום כללה גם את אוסף השירים המלא שכתב בירנבך.[34]

ב־21 במאי 2008 הודיעו חברי הלהקה כי יתאחדו לשתי הופעות במועדון זאפה, ב־8 וב־9 ביולי, לכבוד יום הולדתו השישים של בירנבך.[37] בעקבות ההיענות המהירה נוספו שתי הופעות, ב־11 וב־13 ביולי.[36] בהופעות אלו הצטרף להרכב המוזיקאי אסף רוט, שניגן במרימבה, בקסילופון ובאקורדיון.[36] שילובו בהופעות אפשר ללהקה לפתח את סגנונה לכיוון תזמורתי.[36] זמן קצר לאחר הופעות אלו הופץ הסרט "Raging Souls" לראשונה על גבי DVD.[38]

בשנת 2011 יצא אלבום אוסף של הלהקה בשם "Raging And Dancing - The Anthology".[39] בדצמבר באותה שנה הודיעה הלהקה על שלוש הופעות איחוד בינואר–פברואר 2012, לציון יום הולדתו השישים של מקס פרנקן.[40] הופעות אלו להצלחה מסחרית רבה.[41] בהזמנתו של סחרוף הצטרף קולין ניומן גם להופעות אלו.[42] התכנון המקורי היה שיתארח רק בשירים אחדים, אך לאחר שניומן התאמן על נגינת כל שירי הלהקה, הוחלט לשלבו בהופעות במלואן.[42] ניומן השתתף גם בכל מופעי האיחוד הבאים של הלהקה.[42]

ב־8 בנובמבר 2015 הודיעו חברי הלהקה על שתי הופעות איחוד שייערכו בינואר 2016 במועדון הבארבי, לציון 35 שנה ליציאת אלבומה הראשון.[43] גם באיחוד זה נוספו בעקבות הביקוש הרב עוד שלוש הופעות.[44]

הופעות הלהקה ב־2016 הוקלטו וצולמו, והתכנון היה להפיצן על גבי DVD.[45] קולין ניומן הציע שיערוך את ההקלטות מההופעות, בשאיפה להפיצן על גבי אלבום.[45] הקו שהנחה אותו בעריכה היה שמינימל קומפקט נחשבה ללהקה טובה בהופעות, אך אלבומי הלהקה לא הצליחו לשקף זאת, והוא שאף להציג לקהל את העיבודים ואת הדינמיקה שאפיינו את הופעות הלהקה.[45][46] אף על פי שהשתמש בהקלטות מהופעות, מטרתו לא הייתה להפיק אלבום הופעה, ומכיוון שכך הוא הסיר את כל הרעשים מהקהל.[47] כניסיון עריכה ראשוני הוא בחר בביצוע ההופעה של השיר "Take Me Away", והחליף את נגינתם של שפיגל ושל פרנקן בהקלטות אולפן חדשות.[47] לאחר מכן ערך בצורה דומה גם את השירים "Statik Dancin'", "The Well" ו"Not Knowing", שבו שילב כדואט את שירתו של פורטיס בהופעה ואת שירתה של שפיגל באולפן.[47] חברי הלהקה התרשמו מהתוצאות, והמפיק ניצן זעירא הציע להפיצן על גבי מיני־אלבום בסמוך להופעות מתוכננות של הלהקה ב־2018.[46] לצורך השלמת המיני־אלבום נערך גם השיר "Raging Souls" עם נגינת גיטרה חדשה של סחרוף באולפני קיצ'ה ושירה חדשה של בירנבך באולפנו של ניומן בלונדון.[46] ההופעות המתוכננות של הלהקה ב־2018 בוטלו, אך באוקטובר באותה שנה הגיעו שפיגל וניומן לישראל כחלק מסיבוב הופעות של שפיגל לרגל הוצאה מחודשת של אלבומה "Rosh Ballata".[46] כיוון שגם בירנבך ופרנקן היו בישראל באותה עת, נפגשו חברי הלהקה לחזרות באותו חודש, ובהן יצרו שיר חדש, "Holy Roller".[46]

במרץ 2019 הוכרז על מספר הופעות נוספות שיתקיימו בנובמבר של אותה השנה במועדון רדינג 3, היכל התרבות ופסטיבל SoLow בחיפה.[48] באפריל באותה שנה הושלם האלבום החדש, עם עריכת גרסאות ההופעה גם של השירים "Nada" ו"My Will".[46] האלבום המלא, "Creation Is Perfect", יצא ב־25 באוקטובר 2019.[49] הוא כלל בסך הכול שבעה שירים מוכרים של הלהקה בגרסאות מחודשות, וכן את השיר החדש "Holy Roller".

מאפייני יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם המוחלט של שירי הלהקה נוצרו בכתיבה או בהלחנה משותפות של כל חבריה, ודרך יצירה זו אפיינה אותה כבר מראשית דרכה.[50] יצירת השירים נוצרה בדרך כלל בתהליך ספונטני, וללא תכנון מראש של סגנון מוזיקלי מסוים.[36]

שירים אחדים של הלהקה נוצרו מהרכבת קטעי משפטים ממגזינים שונים, דרך כתיבה שהושפעה מהיוצר ויליאם בורוז.[51][10]

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (One by One (1982
  • Deadly Weapons (1984)
  • Raging souls (1985)
  • (The Figure one Cuts (1987
  • Creation Is Perfect (2019)

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Minimal Compact / One (1981
  • (Immigrants Songs (1986

אלבומים אינסטרומנטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Pieces for Nothing / Made to Measure Vol. 1 (1984
  • (Lowlands Flight / Made to Measure Vol. 10 (1986

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Minimal Compact Live (1988

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Returning Wheel (Classics) (2003
  • (There's Always Now (Remixes & Remakes) (2004
  • Raging And Dancing - The Anthology (2011)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מינימל קומפקט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 "נשמות גועשות", בבימוי נתן מנדלבאום, סופרנובה הפקות, 2002.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 יואב קוטנר, היסטוריה של מינימל קומפקט באתר "סטריאו ומונו".
  3. ^ 1 2 3 4 5 בן שלוברי סחרוף בן 60: כל מה שלא העזתם לשאול, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
  4. ^ 1 2 חוברת האלבום "אוספורטיס" באתר Discogs, הד ארצי, 1999.
  5. ^ 1 2 3 ברון, עמ' 6.
  6. ^ 1 2 3 4 שגיא בן נון, שובן של הנשמות הזועמות, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2003
  7. ^ 1 2 ברון, עמ' 10.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 מינימל קומפקט באתר חברת התקליטים "קראמד".
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מינימל קומפקט באתר חברת התקליטים "Swim".
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 עכבר העיר אונליין, מאחורי השירים: סמי בירנבך ומלכה שפיגל חוזרים למינימל קומפקט, באתר הארץ, 18 בינואר 2012
  11. ^ 1 2 3 4 Minimal Compact, "Minimal Compact, Crammed Discs, 1981
  12. ^ שחר בן ברק, פרנאקן מתגעגע לחברים, מעריב, 28 בדצמבר 1990, מוסף מעריב פנאי, עמ' 6.
  13. ^ Minimal Compact, "One By One", Crammed Discs, 1982
  14. ^ "Made To Measure Vol.1", Crammed Discs, 1984
  15. ^ 1 2 Minimal Compact, "Deadly Weapons", Crammed Discs, 1984
  16. ^ יוסי חרסונסקי, 'מינימל קומפקט' פרצה את המחסום הלונדוני, מעריב, 18 בנומבר 1984, עמ' 17.
  17. ^ Minimal Compact, "Next One Is Real", Wax Tracks! Records, 1984
  18. ^ "חשוד ביבוא סם לא ינגן בליווי המשטרה", מעריב, 25 ביולי 1984, עמ' 17.
  19. ^ 1 2 Minimal Compact, "Raging Souls", Crammed Discs, 1985
  20. ^ יוסי חרסונסקי, מיני קומפאקט – מקסי קונטאקט, מעריב, 29 בדצמבר 1985, עמ' 18.
  21. ^ "Fuck Your Dreams, This Is Heaven", Crammed Discs, 1986
  22. ^ Minimal Compact, "Immigrants Songs", Crammed Discs, 1986
  23. ^ 1 2 3 Minimal Compact, "Lowlands Flight, Crammed Discs, 1987
  24. ^ 1 2 Minimal Compact, "The Figure One Cuts", Crammed Discs, 1987
  25. ^ אבי מורגנשטרן, מינימאל קומפקט: ביקור בית, מעריב, 16 בינואר 1987, מוסף "שבוע טוב", עמ' 9.
  26. ^ ברון, עמ' 15.
  27. ^ Minimal Compact, "Live", Crammed Discs, 1988
  28. ^ שחר בן ברק, מינימל קומפקט חוזרת להופיע, מעריב, 12 בדצמבר 1990, עמ' 14.
  29. ^ שחר בן ברק, הלילה חוזר, מעריב, 8 במרץ 1991, מוסף ת"א, עמ' 18.
  30. ^ Raging Souls באתר IMDb
  31. ^ גואל פינטופתיחה בשחור-לבן, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2002
  32. ^ "מינימל קומפקט" מתאחדת לקראת הוצאת אוסף, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2003
  33. ^ מדריך "עכבר העיר" ציין 10 שנים בהופעה של "מינימל קומפקט", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2003
  34. ^ 1 2 3 לוראן כהן, שחזור אנרגיות, ארץ אחרת, 1 במרץ 2004, עמ' 82.
  35. ^ ריקי כהן, מקסימום קומפקט, באתר ynet, 17 בדצמבר 2003
  36. ^ 1 2 3 4 5 בן שלו, עכבר העיר אונליין, מודעות היא לא דבר חיובי, באתר הארץ, 9 ביולי 2008
  37. ^ רוני דורי, שני מופעי איחוד ל"מינימל קומפקט", באתר הארץ, 22 במאי 2008
  38. ^ נויה כוכבי, "מינימל קומפקט" בדי-וי-די, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2008
  39. ^ Minimal Compact, "Raging And Dancing - The Anthology", RPM Records, 2011
  40. ^ עכשיו זה רשמי: להקת מינימל קומפקט מתאחדת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
  41. ^ ערן טיפנברון, מינימל קומפקט - האיחוד: נוסטלגיה מקסימלית, באתר ynet, 26 בינואר 2012
  42. ^ 1 2 3 ניומן, עמ' 69.
  43. ^ דפנה ארד, להקת מינימל קומפקט שוב מתאחדת, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2015
  44. ^ מינימל קומפקט מוסיפה עוד שלוש הופעות, באתר ynet, 9 בנובמבר 2015
  45. ^ 1 2 3 ניומן, עמ' 71.
  46. ^ 1 2 3 4 5 6 ניומן, עמ' 74.
  47. ^ 1 2 3 ניומן, עמ' 73.
  48. ^ דנית צמית, מינימל קומפקט חוזרים לבמות עם אלבום חדש, באתר ynet, 30 ביולי 2019
  49. ^ Creation Is Perfect באתר נענע דיסק.
  50. ^ ברון, עמ' 9.
  51. ^ ברון, עמ' 13.

קיצורים ביבליוגרפיים:

  • ברון = Jack Barron, "Minimal Compact", in Minimal Compact, "Creation Is Perfect", self-release, UK, 2019, pp. 5–18
  • ניומן = Colin Newman, "Making Creation Is Perfect", in Minimal Compact, "Creation Is Perfect", self-release, UK, 2019, pp. 69–74