מיצ'לטון - סקוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיצ'לטון סקוט
Mitchelton–Scott
20180922 UCI Road World Championships Innsbruck Team Mitchelton Scott 850 6775.jpg
מידע על הקבוצות
קוד UCI MTS
אופניים סקוט (אנ')
מיקום אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
שנת ייסוד 2012
תחום כביש
סטטוס UCI World Tour
צוות מקצועי ראשי
מנהל כללי שיין באנאן
שמות קודמים
גרין אדג' סייקלינג (2012)
אוריקה גרין אדג' (2012–2016)
אוריקה בייק אקסצ'יינג' (2016)
אוריקה סקוט (2017)
סיימון ייטס בחולצה הצהובה בג'ירו ד'איטליה 2018.
רכב הקבוצה.
הקבוצה מובילה את הפלוטון בטור פולין 2018.

מיצ'לטון - סקוטאנגלית: Mitchelton–Scott) היא קבוצת רכיבה מקצוענית, אוסטרלית השייכת לסבב העולמי של איגוד האופניים הבינלאומי. הקבוצה הוקמה ב־2012, ורשמה זכייה אחת בגרנד טור, כאשר סיימון ייטס זכה בוואלטה אספנייה 2018. עקב מוצאה של הקבוצה, היא נחשבת לבית עבור הרוכבים האוסטרלים ומקדמת אותם רבות, ורוב רוכביה בקבוצה מגיעים מאוסטרליה. בשנים האחרונות, היא רוכבת על אופני סקוט. לקבוצה יש גם קבוצת נשים וקבוצת פיתוח.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה קמה בשנת 2012, כששמה אוריקה-גרין אדג', כששתי החברות משמשות כספונסריות המרכזיות שלהם. בשנת 2016, הפכה אוריקה גרין אדג' לאוריקה בייק-אקסצ'יינג', אך כעבור שנה הפכה לאוריקה סקוט, כאשר החברה השווייצרית סקוט (אנ') שימשה כספונסר החדש שלה. בעקבות כך התחילו הרוכבים לרכוב על אופני סקוט. בייק אקסצ'יינג הפכה לספונסר של קבוצת הפיתוח. לאחר 6 שנים, עזבה אוריקה את הקבוצה ומיצ'לטון נכנסה במקומה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון גרנס (אנ') היה הרוכב שהביא לקבוצה את הניצחון הראשון בהיסטוריה שלה, כאשר ניצח את אליפות אוסטרליה באופני כביש[1]. יומיים אחר כך, לוק דורבריג' (אנ') השיג לקבוצה גם ניצחון באליפות אוסטרליה בנגד שעון[2]. בטירנו - אדריאטיקו, ניצחה הקבוצה את נגד השעון הקבוצתי[3] ובכך מת'יו גוס, שחצה ראשון את הקו לבש את חולצת המוביל עד הקטע השלישי. במרץ השיגה הקבוצה ניצחון ראשון בקלאסיקה, כאשר סימון גרנס הקדים את פביאן קנצ'לרה ואת וינצ'נזו ניבאלי בספרינט במילאנו - סן רמו. מייקל אלבאסיני השווייצרי השיג לקבוצה ניצחון בוולטה אה קטלוניה, וגם ניצח את הקטע הראשון והשני[4]. הניצחון הראשון של הקבוצה בקטע בגראנד טור, כאשר במאי, ניצח את מת'יו גוס בספרינט את הקטע ה2 של הג'ירו ד'איטליה. הקבוצה השיגה ניצחונות יוקרתיים גם בטור דה סוויס ובדופינה ליברה עם מייקל אלבאסיני ולוק דורבריג' (בהתאמה). בוואלטה אספנייה, סיימון קלארק ניצח את הקטע הרביעי ואת דירוג המטפסים. בטור דה פוויטו שארן, השיגה הקבוצה 3 ניצחונות מ5 קטעים אפשריים וזכתה גם בדירוג הכללי עם לוק דורבריג'. בנוסף לכך, דניאל טקלהיימנוט זכה באליפות אריתריאה גם בכביש וגם בנגד השעון[5], ואילו סווין טופט זכה באליפות קנדה בנגד השעון[6]. בסופו של דבר, הקבוצה זכתה בכ32 ניצחונות בעונה זו.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה זו, הקבוצה זכתה באליפות ליטא עם תומאס ואייטקוס[7], אליפות אוסטרליה בכביש ובנגד השעון[8] עם לוק דורבריג', אליפות אפריקה בנגד שעון[9] עם דניאל טלקהיימנוט, ובאליפות דרום אפריקה בנגד שעון עם דריל אימפי. בנוסף לכך, רשמה ניצחון ראשון בטור דה פראנס[10], ולאחר מכן גם הוסיפה ניצחון בנגד השעון הקבוצתי. אך רשמה גם תקרית לא נעימה, כאשר אוטובוס הקבוצה נתקע על קו הסיום במהלך הקטע הראשון אך הוזז בזמן. לאחר הניצחון של הקבוצה בנגד השעון הקבוצתי, הפך גרנס למוביל המרוץ ולבש את החולצה הצהובה היוקרתית. עד שבקטע ה6 הפסיד אותה לדריל אימפי, שגם הוא רוכב בקבוצה. בסופו של דבר אימפי שמר על החולצה עד הקטע ה6, בו הפסיד אותה לכריסטופר פרום, ששמר עליה עד לסיום בפריז. הקבוצה רשמה ניצחונות בקטעים בטירנו - אדריאטיקו עם מת'יו גוס[11], בפריז - ניס עם מייקל אלבאסיני[12], בקטע נגד השעון בטור דה סוויס עם קמרון מאייר[13]. בוואלטה אספנייה, הקבוצה זכתה ב3 ניצחונות, 2 מהם עם מייקל מת'יוס ואחד מהם עם ינס קקולר. באליפות העולם עד גיל 23, דמיאן האוסון מהקבוצה זכה במדליית הזהב[14]. הקבוצה רשמה כ33 ניצחונות מקצועיים באותה שנה.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצ'לטון החתימה באותה שנה את קיילב יואן, אדם ייטס, וסיימון ייטס. רוכבים שעם הזמן יהפכו לחשובים והבולטים בקבוצה. הקבוצה שמרה על אליפות אוסטרליה באופני כביש ובנגד שעון שנה שלישית ברציפות[15]. כאשר סימון גרנס ניצח בכביש, והפבורן ניצח בנגד שעון. מייקל אלבסיני ניצח את הקטע הראשון והשני בטור דה רומנדי. אדם ייטס ניצח את טור טורקיה, אסטבן צ'אבז ניצח את הקטע ה-8 בטור דה סוויס ומייקל אלבסיני ניצח את המירוץ האיטלקי הבכיר, טרה ואלי וארסין. בנוסף לכך, סימון גרנס ניצח את גרנד פרי מונטריאול וגרנד פרי קוובק, שני מירוצים קנדיים נחשבים. בג'ירו ד'איטליה, זכתה הקבוצה ב-2 ניצחונות כאשר ניצחה את נגד השעון הקבוצתי, ומייקל מת'יוס ניצח את הקטע 6. בוואלטה אספנייה, ניצח מייקל מת'יוס את הקטע ה-3.

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה זו רשמה מיצ'לטון ניצחון ב-3 מתוך 4 קטעים אפשריים בהראלד סאן טור (שניים עם קיילב יואן, ואחד עם קמרון מאייר). בנוסף לכך, מאייר גם זכה בדירוג הכללי[16]. בטור קוריאה, זכה קיילב יואן ב-4 מתוך 8 קטעים אפשריים, וגם בדירוג הכללי, בדירוג הספרינט ובדירוג הצעירים[17]. בחודש יוני, מייקל מת'יוס השיג לה ניצחון בקטע ה-4 של טור דה סוויס. באוגוסט רשם אדם ייטס את ההישג הגדול בקריירה שלו, כאשר ניצח בקלאסיקה הספרדית היוקרתית סן סבסטיאן[18]. בוואלטה אספנייה, השיגה שלושה ניצחונות (שניים עם אסטבן צ'אבס, אחד עם קיילב יואן). צ'אבז גם סיים 5 בדירוג הכללי הסופי. בג'ירו ד'איטליה, ניצחה מיצ'לטון 2 קטעים, את נגד השעון הקבוצתי ואת הקטע ה3 עם מייקל מת'יוס[19]. בטור אבו דאבי, ניצח אסטבן צ'אבז את הקטע ה3 ואת המירוץ כולו.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016, מיצ'לטון רשמה 4 ניצחונות מ-6 אפשריים בטור דאון אנדר (שניים עם קיילב יואן ושניים עם סימון גרנס). בפריז - ניס, מייקל מת'יוס ניצח את קטע הפרולוג ואת הקטע ה-2. אבל הישגו הבולט באותה שנה היה הניצחון בקטע העשירי בטור דה פראנס[20]. באפריל רשמה מיצ'לטון הישג גדול מאוד, כאשר ניצחה עם מת'יו היימן את מרוץ הפריז - רובה, שנחשבת לקלאסיקת האביב הנחשבת ביותר[21]. בג'ירו ד'איטליה, ניצח אסטבן צ'אבס את הקטע ה-14 וסיים 2 כללי, אחרי וינצ'נזו ניבאלי. בוואלטה אספנייה, מיצ'לטון זכתה ב-4 קטעים (שניים עם מגנוס קורט נילסן, אחד עם ינס קקולר, ואחד עם סיימון ייטס). ורוכב הGC שלה, אסטבן צ'אבס, סיימה במקום ה-3. בנוסף לכך, קיילב יואן ניצח את הקטע ה-8 בטור בריטניה ואסטבן צ'אבס, הוסיף ניצחון בקלאסיקה האיטלקית ג'ירו די לומברדיה. אדם ייטס, ניצח את דירוג הצעירים בטור דה פראנס.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017, נפרדה מיצ'לטון ממי שהיה אחד מרוכביה הדומיננטים, מייקל מת'יוס שעבר לסאנווב. קיילב יואן, ניצח 4 קטעים מ-6 אפשריים בטור דאון אנדר. בנוסף לכך השיג 3 ניצחונות בטור בריטניה, קטע בטור של אבו דאבי, קטע בג'ירו ד'איטליה, וקטע בטור של פולין, ובכך השלים עונה חלומית מבחינתו. מייקל אלבסיני ניצח קטע בטור דה רומנדי וקטע בוואלטה אל פאייס ואסקו, ייטס גם הוסיף ניצחון בגראן פרמיו מיגל אינדוריאן[22] וניצח את דירוג הצעירים בטור דה פראנס, ואת הקטע ה-6 בפריז - ניס. לוקה מזגץ ניצח עבור הקבוצה את אליפות סלובניה, בעוד סווין טופט ניצח את אליפות קנדה בנגד שעון.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצ'לטון רשמה הופעה קבוצתית גדולה בג'ירו ד'איטליה, כאשר ניצחה לא פחות מ-5 קטעים (שלושה עם סיימון ייטס, אחד עם אסטבן צ'אבס ואחד עם מיקל נייבה). סיימון ייטס גם הוביל בין הקטעים 6–18, עד שבקטע ה-19 קרס וסיים בפער של למעלה מ-38 דקות מהמנצח כריסטופר פרום והתדרדר למקום ה-18 הכללי. בדופינה ליברה, ניצח אדם ייטס את הקטע ה-7 ודאריל אימפי את הקטע הראשון. בטור בריטניה, קמרון מאייר ניצח את הקטע ה-2 וקיילב יואן ניצח את הקטע ה-8. כריסטופר יול ינסן ניצח את הקטע ה-4 בטור דה סוויס. ובוואלטה אספנייה השיגהאת מה שרצתה מיום היווסדה, זכייה בגראנד טור. כאשר סיימון ייטס זכה במירוץ היוקרתי וגם ניצח את הקטע ה-14[23]. בנוסף לכך, ניצח סיימון קטע בוולטה אה קטלוניה וקטע פריז - ניס. אדם ייטס הוסיף קטע בטירנו - אדריאטיקו, וקיילב יואן ניצח את הקלאסיקה די אלמריה.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיה הבולטים של מיצ'לטון עד עתה הם 4 קטעים בטור דה פראנס (2 עם סיימון ייטס, אחד עם דריל אימפי, ואחד עם מטאו טרנטין)[24], שני קטעים של לוקה מזגץ בטור פלין[25]. קטע בפריז - ניס של סיימון ייטס וקטע בטירנו - אדריאטיקו (נגד שעון קבוצתי)[26].

קבוצת הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למיצ'לטון גם קבוצת נשים שהוקמה יחד עם קבוצת הגברים. שנחשבת לאחת הקבוצות החזקות והדומיננטיות בסבב.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשיות סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2016, סיימון ייטס הושעה לארבעה חודשים לאחר שבדמו נמצאו שרידי טרבוטלין. תרופה שמשמשת לטיפול באסתמה. ייטס טען להגנתו שמדובר בטעות בירוקרטית בכך ששכח לבקש פטור רפואי לשימוש בתרופה[27].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיצ'לטון - סקוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-australia/2012/result
  2. ^ https://www.procyclingstats.com/race/australian-open-road-championships-itt/2012/result
  3. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tirreno-adriatico/2012/stage-1
  4. ^ https://www.procyclingstats.com/race/volta-a-catalunya/2012/gc
  5. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-eritrea/2012/result
  6. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-canada-itt/2012/result
  7. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-lithuania/2013/result
  8. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-australia/2013/result
  9. ^ https://www.procyclingstats.com/race/african-continental-championships-itt/2013/result
  10. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tour-de-france/2013/stage-3
  11. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tirreno-adriatico/2013/stage-2
  12. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tirreno-adriatico/2013/stage-2
  13. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tirreno-adriatico/2013/stage-2
  14. ^ https://www.procyclingstats.com/race/world-championships-itt-u23/2013/result
  15. ^ https://www.procyclingstats.com/race/nc-australia/2014/result
  16. ^ https://www.procyclingstats.com/race/herald-sun-tour/2015/gc
  17. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tour-de-korea/2015/gc
  18. ^ https://www.procyclingstats.com/race/san-sebastian/2015/result
  19. ^ https://www.procyclingstats.com/race/giro-d-italia/2015/stage-3
  20. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tour-de-france/2016/stage-10
  21. ^ https://www.procyclingstats.com/race/paris-roubaix/2016/result
  22. ^ https://www.procyclingstats.com/race/gp-miguel-indurain/2017/result
  23. ^ https://www.procyclingstats.com/race/vuelta-a-espana/2018/gc
  24. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tour-de-france/2019/stage-17
  25. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tour-de-pologne/2019/stage-5
  26. ^ https://www.procyclingstats.com/race/tirreno-adriatico/2019/stage-1
  27. ^ http://www.cyclingnews.com/news/simon-yates-handed-four-month-non-intentional-doping-ban/