מיקולה אזארוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקולה אזארוב
Микола Янович Азаров
צילום מ-2012
לידה 17 בדצמבר 1947 (בן 76)
קלוגה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ניקולאי פאכלו
מדינה ברית המועצות, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הפקולטה לגאולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה (1971) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת האזורים, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת אוקראינה
7 בדצמבר 2004 – 28 בדצמבר 2004
(3 שבועות ויום)
5 בינואר 2005 – 24 בינואר 2005
(20 ימים)
11 במרץ 2010 – 28 בינואר 2014
(3 שנים ו־46 שבועות)
Serhiy Arbuzov
חבר המוצעה העליונה
11 במאי 1994 – 12 במאי 1998
(4 שנים)
25 במאי 2006 – 12 בספטמבר 2006
(15 שבועות ו־6 ימים)
23 בנובמבר 2007 – 11 במרץ 2010
(שנתיים ו־15 שבועות)
12 בדצמבר 2012 – 18 בדצמבר 2012
(7 ימים)
פרסים והוקרה
  • עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 2
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 1
  • מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי
  • מסדר ריו ברנקו
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3
  • פרס לנין קומסומול
  • עיטור הידידות (רוסיה)
  • פרס אוקראינה למדע ולטכנולוגיה
  • כלכלן כבוד של אוקראינה
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיקולה יאנוביץ' אזארוב (נולד בשם: ניקולאי איאנוביץ' פאכלו, באוקראינית: Мико́ла Я́нович Аза́ров;‏ נולד ב-17 בדצמבר 1947 בקאלוגה, רוסיה) הוא פוליטיקאי אוקראיני, יושב ראש "מפלגת האזורים", שכיהן החל ממרץ 2010 ועד ינואר 2014 כראש ממשלת אוקראינה. הוא שימש בשנים 2005-2002 ובשנים 2006–2007 כסגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלות בראשות ויקטור ינוקוביץ'. החל מדצמבר 2003 עד לינואר 2004 היה ממלא מקום של ראש הממשלה. בעקבות ניצחונו של ויקטור ינוקוביץ' בבחירות לנשיאות בשנת 2010 החליף אזארוב את ינוקוביץ' בראשות מפלגתם, מפלגת האזורים, והתמנה לראש ממשלה. אזארוב הוא גאולוג בהכשרתו, בעל תואר דוקטור, ומשנת 1991 פרופסור באוניברסיטה הטכנית הלאומית בדונצק. בשנים 1996–2002 כיהן כראש רשות המסים של אוקראינה. באוגוסט 2015 הקים בגלות מוסקבה "ועד להצלת אוקראינה". ממשלת קייב ביקשה את הסגרתו.

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזארוב נולד ב-1947 בקלוגה ברוסיה, תחת השם ניקולאי פאכלו כבן ליאן רוברטוביץ' פאכלו, מהנדס מכרות ממוצא אסטוני ורוסי, יליד מחוז ייגבה, ויקטרינה קוואסניקובה, ממוצא רוסי. מפני שבעת הולדתו הוריו לא היו נשואים רשמית, הילד קיבל את שם המשפחה של סבתו מצד האם - אזארוב. הוא גדל אצל אותה סבתא בכפר שלה, אזארובו. לפי מקורות אחרים - שאל מאוחר יותר את שם המשפחה הרוסי שלו מאשתו - ליודמילה אזארובה. אזארוב הצטיין בלימודיו בבית ספר וסיים את התיכון עם מדליית כסף. למד לאחר מכן גאולוגיה-גאופיזיקה באוניברסיטת מוסקבה ובשנת 1971 סיים בה דוקטורט בגאולוגיה ומינרלוגיה. בהמשך עבד עד שנת 1976 כמהנדס בחברת הפחם של העיר טולה. בשנים 1976–1984 עבד במחלקת המחקר ותכנון בנייה של מכון הפחם בעיר נובומוסקובסק שבמחוז טולה.

המשך עבודתו המדעית ובהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1984 עבר אזארוב לדונצק, באוקראינה, והתמנה שם לסגן מנהל המכון הגאולוגי הממלכתי האוקראיני. בהמשך היה למנהל המכון. החל משנת 1991 היה לפרופסור באוניברסיטה הטכנית הלאומית של דונצק. בשנת 1997 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה האוקראינית למדעים.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 אזארוב השתתף בקונגרס ה-28 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והצטרף לסיעת האופוזיציה "המצע הדמוקרטי". בשנים 1991–1992 היה פעיל בתנועה לתחיית הדונבאס. אחרי התפרקות ברית המועצות והכרזת עצמאות אוקראינה, הוא נמנה עם ראשי הקונגרס האזרחי של אוקראינה. בדצמבר 1992 התקבל להנהגת מפלגת העבודה האוקראינית שהוקמה על ידי ראשי התעשייה מדרום מזרחה ודרומה של המדינה. מטעם מפלגה זו נבחר בשנת 1994 לראשונה כחבר בפרלמנט האוקראיני. מטעם אזור של העיר דונצק. בשנים 1995–1997 היה חבר בוועדת הכספים של הפרלמנט ופעל במסגרת הסיעה הבין-אזורית שתמכה בנשיא לאוניד קוצ'מה. החל מנובמבר 2000 היה אזארוב חבר בהנהלת מפלגת העבודה במתכונת שלה החדשה - "מפלגת התחייה האזורית" «סולידריות העבודה של אוקראינה» ששינתה בשנת 2001 את שמה ל"מפלגת האזורים"

בין נובמבר 2002 לפברואר 2005 כיהן מיקולה אזארוב כמשנה לראש הממשלה ושר האוצר של אוקראינה בממשלה בראשות ויקטור ינוקוביץ'. במהלך הקדנציה של ממשלה זו יושמה תוכנית רפורמות כלכליות, ביניהן רפורמות פיסקליות, של המיסים והקצבאות. הצמיחה השנתית של התל"ג הייתה 9.6% בשנת 2003, 12.1% ב-2004, 2.7% ב-2005 וההשקעות עלו ב-31.3% וב-28%. אזארוב היה ממלא מקום ראש הממשלה בין 7 בדצמבר 2004 ל-28 בדצמבר 2004 אחרי שינוקוביץ' פוטר על ידי הנשיא קוצ'מה באמצע הבחירות לנשיאות. אחרי סיבוב ההצבעה השנייה, ניסה ינוקוביץ' לחזור לראשות הממשלה אך לא הצליח והתפטר ב-31 בדצמבר 2004. הממשלה התפטרה רשמית ב-5 בינואר 2005 ואזארוב התמנה שוב לממלא מקום ראש הממשלה. שימש בתפקיד זה עד להשבעתו של השניא החדש ויקטור יושצ'נקו והוחלף בתפקיד על ידי יוליה טימושנקו ב-24 בינואר 2004.

בשובו של ינוקוביץ' לשלטון באוגוסט 2006 התמנה שוב אזארוב כבן ברית נאמן שלו, כשר האוצר ומשנה לראש הממשלה. כראש ממשלה החל ממרץ 2010 עומד אזארוב בראש קואליציה של מפלגת האזורים, המפלגה הקומוניסטית האוקראינית והגוש ליטווין, וכן חברי פרלמנט אחדים ממפלגות אחרות. כדי להסביר את היעדרות הנשים ממשלתו, טען אזארוב ב-19 במרץ 2010 ש"ביצוע רפורמות בעת משבר אינה מתאימה לנשים" טענה שעוררה ביקורות רבות. מן החוגים הלאומנים נמתחה עליו בקורת גם בגלל שליטתו החלשה בשפה האוקראינית.

ב-21 בנובמבר 2013 ממשלת אזארוב הורתה להשעות את ההכנות להסכם התחברות בין אוקראינה ובין האיחוד האירופי, החלטה שעוררה בהמשך הפגנות המוניות הידועות כ"אירומיידאן". הפגנות שהביאו לכך שבינואר 2014 הוא הגיש את התפטרותו לנשיא. לאחר התפטרותו שהה זמן מה בווינה. במרץ 2014 הטילה עליו הנציבות האירופית סנקציות בחשד להברחת כספים מחוץ לאוקראינה. בשנת 2010 בוטלו הסנקציות נגדו.

אזארוב פרסם 112 מאמרים מדעיים, וחיבר בשותפות ספרים, בתחום הגאולוגיה והכלכלה. מיקולאי אזארוב נשוי לליודמילה, ולזוג נולד בן אחד, אולקסי אזארוב, איש עסקים יליד 1971.

בגלות רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט 2015 הצהיר אזארוב, שגלה למוסקבה, כי הוקם "ועד להצלת אוקראינה" בראשות ולודימיר אוליניק ובראשותו, המסתייג מהנשיא לשעבר ויקטור ינוקוביץ', ושולל לגיטימציה לשלטונו של הנשיא פטרו פורושנקו ומתכוון לפעול להדחתו. שלטונות אוקראינה פתחו בתחילת שנת 2015 הליכים להסגרתו של אזארוב לאוקראינה.

פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2021, בית המשפט הנפתי פצ'רסקי בקייב עצר שלא בפניו את מיקולה אזארוב באשמת בגידה מדינית: בית המשפט כלל את החתימה על הסכמי חרקוב (אנ') על משך השהות של צי הים השחור של הצי הרוסי בקרים[1].

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998 - עיטור ולדימיר הקדוש
  • 1998 - העיטור הדוכס הגדול גדימינאס של ליטא - בדרגת קצין
  • 2000 העיטור להצטיינות של אוקראינה דרגה 1
  • 2004 עיטור הנסיך ירוסלב הנבון דרגה 5
  • 2007 - יקיר האזור דונצק
  • 2007 - עיטור הידידות של רוסיה - מטעם הנשיא ולדימיר פוטין
  • 2009 - עיטור הצלב הגדול של מסדר ריו ברנקו של ברזיל - בדרגת אביר
  • 2011 - עיטור הקבר הקדוש מטעם הפטריארכיה האורתודוקסית בירושלים
  • 2012 - עיטור הכבוד של רוסיה
  • 2013 - האות להצטיינות מטעם ראש הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2017 - Уроки майдана. Украина после переворота (שיעור מ"מיידן". אוקראינה אחרי ההפיכה)
  • 2017 - Судьбу не выбирают (את הגורל לא בוחרים) רומן היסטורי - ב־2 כרכים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיקולה אזארוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]