מיקולה ליסנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקולה ויטליוביץ' ליסנקו
Мико́ла Віта́лійович Ли́сенко
מיקולה ליסנקו
מיקולה ליסנקו
לידה 22 במרץ 1842
הרינקי, האימפריה הרוסית
פטירה 6 בנובמבר 1912 (בגיל 70)
קייב, האימפריה הרוסית
מקום קבורה בית הקברות בייקובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1869 – 6 בנובמבר 1912 (כ־43 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, אוניברסיטת קייב, אוניברסיטת חרקוב עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם רומנטית
סוגה אופרה, שירה אמנותית, מוזיקת פולק, מוזיקה סימפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אוקראינית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Ostap Lysenko עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיקולה ויטליוביץ' ליסנקואוקראינית: Мико́ла Віта́лійович Ли́сенко; 22 במרץ 1842 – 6 בנובמבר 1912) היה מלחין אוקראיני, פסנתרן, מנצח ואתנומוזיקולוג.[1] ליסנקו נחשב כמייסד אסכולת המלחינים הלאומיים של אוקראינה,[1] והמלחין הלאומי של אוקראינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסנקו נולד בהרינקי שבאוזד (אנ') קרמנצ'וגסקי, מחוז פולטבה (כיום ראיון קרמנצ'וק, אובלסט פולטבה).[2] אביו, ויטלי רומאנוביץ' ליסנקו (באוקראינית: Віталій Романович Лисенко) היה בעל אדמות עשיר. ליסנקו למד מוזיקה החל מגיל צעיר, והמשיך בלימודיו בפנימייה בקייב ובגימנסיון של חרקוב. כבר מילדותו, ליסנקו התעניין במיוחד בשירי העם של האיכרים האוקראיניים ובשירתו של טאראס שבצ'נקו. הוא אף היה מנושאי ארונו של שבצ'נקו לאחר שהוא מת ב-1861 וגופתו הוחזרה לאוקראינה מסנקט פטרבורג. במהלך לימודיו של ליסנקו באוניברסיטת קייב, ליסנקו אסף וארגן שירי עם אוקראיניים, ופרסם אותם ב-7 כרכים. אחד ממקורותיו הראשיים היה הקובזר (משורר נודד אוקראיני) העיוור אוסטאפ ורסאיי (בהמשך, ליסנקו קרא לבנו על שמו של ורסאיי).

תחילה, ליסנקו היה סטודנט לביולוגיה באוניברסיטת חרקוב, ולמד מוזיקה באופן פרטי. ואמנם, לאחר שזכה במלגה מהאגודה למוזיקה רוסית החל בלימודי מוזיקה מקצועיים בקונסרבטוריון של לייפציג. שם, הוא הבין את החשיבות שבאיסוף, פיתוח ויצירת מוזיקה אוקראינית, במקום לשכפל את המוזיקה הקלאסית המערבית. בכוונת ליסנקו היה לייסד אסכולה מוזיקלית לאומית אוקראינית, והתמיד בכך באוסף שירי העם האוקראיניים שלו, תוצר של כמעט שני עשורים של איסוף.[3]

קברו של ליסנקו בבית הקברות באיקובה שבקייב.

עם חזרתו לקייב, הוא המשיך ליצור יצירות עם תמות אוקראיניות. הגישה האוקראינופילית שלו להלחנה לא נתמכה בידי האגודה למוזיקה רוסית, שהייתה אימפריאלית באופייה ורצתה לשמר דומיננטיות רוסית באוקראינה, מתוך תפיסת "רוסיה הגדולה". כתוצאה מכך, מערכת היחסים של ליסנקו איתם הדרדרה. הוא סירב להלחין כל מוזיקה ברוסית, ואף לא הותיר לבצע תרגומים של יצירתו לרוסית. האמס אוקז (אנ'), צו שאסר על הדפסה של השפה האוקראינית, היווה מכשול בפני ליסנקו; הוא פרסם כמה מהפרטיטורות שלו מחוץ לאוקראינה. בנוסף, הביצוע של יצירותיו דרש אישור של הצנזור האימפריאלי.[4]

בכדי לשפר את כישורי התזמור וההלחנה שלו, ליסנקו הצעיר נסע לסנקט פטרבורג, שם לקח שיעורי תזמור מניקולאי רימסקי-קורסקוב בשנים 1874 – 1876. ב-1904 הקים בית ספר למוזיקה ודרמה משלו בקייב.[1] ואמנם, העמדה הלאומית האוקראינית הנלהבת שלו והבוז שרחש כלפי האוטוקרטיה של האימפריה הרוסית פגעו בקריירה שלו. הוא תמך במהפכת 1905 ואף נכלא לזמן קצר ב-1907.[5] ב-1908, הוא כיהן כראש "המועדון האוקראיני", אגודה של אנשי ציבור לאומיים אוקראיניים שהתקיימה בקייב.

ליסנקו התעקש על שימוש בשפה האוקראינית בלבד בליברטי לאופרות שכתב. בכוונתו היה לקדם ולהעלות קרנה של התרבות האוקראינית, והוא סירב לבקשות תרגום של האופרה שלו "טאראס בולבה" (לפי הרומן באותו השם של ניקולאי גוגול), אף שהתעקש כי היא הייתה שאפתנית מידי לבימוי בבתי האופרה האוקראיניים של זמנו. כך, למרות שפיוטר צ'ייקובסקי התרשם מהאופרה ורצה לביים אותה במוסקבה, היא לא בוצעה שם לבסוף בשל התעקשותו של ליסנקו שתבוצע בשפה האוקראינית ולא הרוסית.[5]

בשנותיו האחרונות, ליסנקו אסף תרומות לפתיחת בית ספר אוקראיני למוזיקה. ביתו מריאנה הלכה בדרכו והייתה לפסנתרנית, וגם בנו אוסטאפ לימד מוזיקה בקייב.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסנקו הלחין יותר מ-120 שירים אמנותיים,[1] רבים למילותיו של טאראס שבצ'נקו, וכן למילותיהם של לסיה אוקראינקה, איוואן פרנקו, היינריך היינה, אולקסנדר אולס, אדם מיצקביץ' ואחרים. הוא עיבד בערך 500 שירי עם לגרסה לזמר/ת ופסנתר, מקהלה ופסנתר, או מקהלה וקפלה.[2]

היצירה המקהלתית שלו מ-1885 לשיר פטריוטי של אולקסנדר קוניסקי, שבמקור נכתבה למקהלת ילדים, הפכה לידועה בעולם כ"תפילה לאוקראינה", המנון רוחני של אוקראינה.

בנוסף, ליסנקו כתב שלוש קנטטות למקהלה ותזמורת, כולן לטקסטים של טאראס שבצ'נקו.

מוזיקה קאמרית ולפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין העבודות הגדולות של ליסנקו לפסנתר נכללות "סוויטה אוקראינית במבנה של ריקודים עתיקים", שתי רפסודיות (השנייה מביניהן, "דומקה-שומקה", היא בין יצירותיו הידועות ביותר), "סקרצו הרואי" וסונטה ב-A מינור. הוא גם כתב עשרות יצירות קטנות יותר, כמו נוקטורונים, פולונזים, שירים ללא מילים, וקטעי מוזיקה תוכניתית. בכמה מיצירותיו ניכרת השפעתו של פרדריק שופן. המוזיקה הקאמרית כוללת רביעיית מיתרים, שלישייה לשני כינורות וויולה, ומספר יצירות לכינור ופסנתר.

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסנקו כתב מספר יצירות אופראיות, בהן האופרה האוקראינית הקלאסית "נטלקה פולטבקה", "אוטופלנה" (בעקבות סיפור של גוגול, "יום מאי, או העלמה המוטבעת"), וכן "טאראס בולבה", "נוקטורן", ושתי אופרות לילדים: "קוזה-דרזה" ו"פאן קוצ'קי".

לימודי מוזיקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסנקו פרסם את המחקרים האתנומוזיקולוגיים שלו, של מוזיקה שאסף בעיקר מהקובזר אוסטאפ ורסאיי, ב-1873 ו-1874; הם נחשבים למופתיים עד היום. הוא המשיך במחקרו ואסף מוזיקה מהעבודות של קובזארים אחרים מאזורים נוספים. הוא גם ערך מחקר מעמיק של כלי נגינה אוקראיניים מסורתיים נוספים חוץ מהבנדורה, כמו הטורבן. בשל אוסף מחקריו זה, ליסנקו נחשב למייסד ענף אורגנולוגיה באוקראינה, ומהחוקרים הראשונים של ענף זה באימפריה הרוסית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The World of Mykola Lysenko: Ethnic Identity, Music, and Politics in Nineteenth-Century Ukraine. Taras Filenko, Tamara Bulat. Ukraine Millennium Foundation (Canada). 2001. Hardcover. 434 pages. מסת"ב 966-530-045-8.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיקולה ליסנקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Mykola Lysenko באתר Ukrainian Art Song Project
  2. ^ 1 2 Wasyl Wytwycky, Lysenko, Mykola באתר האינטרנט של האנציקלופדיה של אוקראינה. יצא באדמונטון: המכון הקנדי ללימודים אוקראיניים
  3. ^ Magocsi, Paul Robert (2010). A History of Ukraine: The Land and Its Peoples, Second Edition. Toronto: University of Toronto Press. p. 401. ISBN 978-1-4426-4085-6.
  4. ^ Dr. Dagmara Turchyn. "Mykola Lysenko - His Life (1842-1912)". (Old) Ukrainian Art Song Project Website. אורכב מ-המקור ב-2011-02-08.
  5. ^ 1 2 Mykola Lysenko באתר Classical Music Daily