מיקלוש בנצה
לידה |
19 ביוני 1911 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית ![]() |
---|---|
פטירה |
24 בינואר 1992 (בגיל 80) דותן, ארה"ב ![]() |
מדינה |
הונגריה ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט ![]() |
![]() ![]() |
מיקלוש בנצה (בהונגרית: Bencze Miklós; בודפשט, 19 ביוני 1911 – דותן, אלבמה, 24 בינואר 1992)[1] היה זמר אופרה (בס) יהודי-הונגרי-אמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקלוש בנצה היה תלמידו של מיקלוש לנדוואי. בשל יהדותו הותר לו להופיע בתקופת השואה רק בפני קהל יהודי במסגרת פעילות האומנות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך. אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1947 המשיך את לימודיו במלגה אצל הטנור האיטלקי יליד פירנצה מנפרדי פולברוסי (Manfredi Polverosi) באיטליה.
הוא התקבל לבית האופרה של בודפשט בשנת 1946, שם ערך את הופעת הבכורה שלו כפרנדו (ורדי: הטרובדור). הוא נשאר חבר בלהקה עד 1957, אז ניצל את המרד ההונגרי וברח לארצות הברית, שם שיחק לראשונה על במת פטפי קצרת הימים בניו יורק, לאחר מכן קיבל מענק של קרן רוקפלר והופיע בקרנגי הול בניו יורק. בעודו ממשיך בקריירה האופראית שלו בבתי אופרה מרכזיים בתפקידים כמו Sparafucile, Leporello, Don Basilio ו-Mephisto, הוא קיבל תפקיד כמורה וכ"אמן תושב" (Artist-in-residence) באוניברסיטת ביילור בוואקו, טקסס. ב-1964 קיבל משרה דומה באוניברסיטת מיסיסיפי. בין תלמידיו נמנו זמרים ומורים בולטים רבים. לבסוף, ב-1977, פרש מהבמה ולימד פיתוח קול במכללת וואלאס קהילתית בדותן, אלבמה.
קולו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנצה היה באסיסט מוכשר ואמיתי, שר הכול, החל מדמויות בופו (בופו, פשוטו כמשמעו "מצחיק", אלה הם תפקידי בס ליריים שדורשים מזמר הבס בופו טכניקת קולורטורה מוצקה, יכולת לשירת טפטוף ואיכויות טונאליות בשלות אם רוצים להביאם לתוצאה מקסימלית. הם בדרך כלל האנטגוניסט המפרגן של הגיבור/הגיבורה או השוטה הקומי באופרות בל קנטו) ושר גם עד לתפקידי בסו קנטנטה (Basso cantante שפירושו "בס שר". באסו קנטנטה הוא קול גבוה ולירי יותר. הוא מופק באמצעות הפקת קול ווקאלי איטלקי יותר, ובעל ויברטו מהיר יותר, מאשר המקבילה הגרמנית/האנגלו-סכסונית הקרובה לו ביותר, הבס-בריטון). אלמנתו הקימה קרן ופרס לזמרי בס צעירים הונגרים בשם לוח ההנצחה של מיקלוש בנצה.
תפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'ייקובסקי: יבגני אונייגין – הנסיך גרמין
- גונו: פאוסט – מפיסטופלס
- מאיהאוס: המשמר הצעיר – אנדריי וולקו
- מוצרט: נישואי פיגארו – ד"ר ברטולו
- מוצרט: דון ג'ובאני – לפורלו
- מוסורגסקי: בוריס גודונוב – קצין משמר הגבול
- טיבור פולגר: המבקשים – Baltafy
- רוסיני: הספר מסביליה – דון בזיליו
- ורדי: הטרובדור – פרנדו
- ורדי: ריגולטו – Sparafucile
- ורדי: נשף המסכות – טום
- ורדי: אוטלו – לודוביקו
- ורדי: פלסטף – אקדח
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון תיאטרון הונגרי
- מסמכיו בארכיון בודפשט הבירה
- לוח זיכרון מיקלוש בנצה
- 1956 ואנשי האופרה 2.
- פטר ורנאי: לקסיקון האופרה. בודפשט, 1975. הוצאת מוזיקה. מסת"ב 9633301076
- המכון למורשת לאומית. מיקלוש בנצה
- מדליית מיקלוש בנצה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Adatai a Nemzeti sírkert oldalon". אורכב מ-המקור ב-2016-03-04.
