מיקלוש יולס

מיקלוש יולס
Julesz Miklós
לידה	12 במאי 1904; קישקונפלדיהאזה, הונגריה
פטירה	18 באוקטובר 1972 (בגיל 68); סגד, הונגריה
מדינה	הונגריה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1927)
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1962)

מיקלוש יולס (בהונגרית: Julesz Miklós; קישקונפלג'האזה, 12 במאי 1904^[1] – סגד, 18 באוקטובר 1972) היה יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט, רופא לרפואה פנימית, אנדוקרינולוג, מרצה בכיר (1952) ופרופסור לרפואה (1956), חבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים (1967). במחצית השנייה של המאה ה-20 הוא היה המייסד של אסכולה במדעי הרפואה הפנימית הקלינית, כולל אנדוקרינולוגיה. הוא אביו של יאנוש יולס (1943), רופא ואנדוקרינולוג.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקלוש יולס נולד במשפחה יהודית כבנם של לאו יולס (1868–1944) שהיה מורה ופקיד בקהילה היהודית ושל רוזה האס (1871–1944). את התואר ברפואה כללית קיבל יולס בשנת 1927 באוניברסיטת פאזמאני פטר בבודפשט (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד), אותו השלים בשנת 1929 עם התמחות מקצועית ברפואה פנימית. בשנים 1927 עד 1943 ביצע פעילות רפואית בבית החולים ברחוב סאבולץ' של הקהילה היהודית של פשט (כיום המרכז הרפואי הלאומי), ואילו בשנת 1929 ביצע מחקר לתקופה קצרה בבית החולים פיטייה סלפטרייר (Pitié-Salpêtrière) בפריז. בשנת 1943 הוא הועבר לבית החולים לחולי שחפת של המוסד לביטוח לאומי ההונגרי.

באוקטובר 1944 לקחו אותו (כבר בשלטון מפלגת צלב החץ) לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ואחר כך גורש למחנה הריכוז בוכנוולד, ובהמשך למחנה הריכוז אוהרדרוף. הוא שרד ושב הביתה בשנת 1945. באותה השנה מונה לעוזר פרופסור באוניברסיטת זמלווייס בבודפשט, ומאוחר יותר עוזר פרופסור במרפאה הפנימית מספר 1 של אוניברסיטת בודפשט ובשנת 1947 קיבל הסמכת פרופסור בתחום האבחון המעשי של מחלות אנדוקריניות. החל משנת 1951 המשיך ללמד כפרופסור חבר ומשנת 1956 כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בודפשט זו העצמאית כיום. בשנת 1958 הוצע לו תפקיד ראש המחלקה לרפואה פנימית באוניברסיטת סגד והוא ניהל את עבודת המחלקה עד מותו. במקביל, בשנים 1958–1959, היה מנהל הקליניקה הפנימית 2 של בית החולים האוניברסיטאי ומשנת 1959 ועד מותו היה גם מנהל הקליניקה הפנימית 1.

אשתו, ארז'בט וינקלר, הייתה רופאה ועוזרת פרופסור, אותה הוא נשא לאישה בסגד ב-10 במאי 1936.^[2] מיקלוש יולס הובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי בסגד.^[3] קברו מוגן מאז 2006.^[4]

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו התמקדו במגוון רחב של נושאים באנדוקרינולוגיה ניסיונית וקלינית ובנוירואנדוקרינולוגיה. הוא בחן בהרחבה את התפקוד התקין והלא תקין של הבלוטות האנדוקריניות, שבתוכן עסק בעיקר בתפקוד לקוי של בלוטת יותרת המוח. הוא ערך מחקרים מקיפים על מנגנון הפעולה של ויטמין B₁ באונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח, אדנוהיפופיזה. מחקריו הוכיחו את יכולת הסינתזה של הורמונים סטרואידים ופיתחו שיטות חדשות לטיפול במחלות אנדוקריניות הנגרמות כתוצאה מהפרעות הורמונליות מסוימות, כמו סוכרת וגיל המעבר אצל נשים. בנוסף, גילוי שמם של גיל ההתבגרות בזופיליזמוס, תסמונת Morgagni-Adams-Stokes משנית ותסמונת קושינג משנית היא תיאור של המחלה. לקראת סוף חייו הוא היה עסוק במיוחד בשאלות על הפתולוגיה של הירסוטיזם עם צמיחת שיער מוגברת.

עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

A neuroendokrin betegségek kórtana és diagnosztikája. Budapest, Akadémiai, 1957, 992 p.
Endokrin betegségek gyógyítása és elméleti alapjai.Kovács Kálmánnal. Budapest, Akadémiai, 1966, 548 p.
Steroids in human skin. Faredin Imrével és Tóth Istvánnal. Budapest, Akadémiai, 1971, 221 p.
Kirándulás a pokolban. Budapest, Szépirodalmi, 1971, 347 p.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלקסיקון ההונגרי הגדול מסת"ב 963-9257-02-8
האלמנך האוניברסיטאי של סגד. 1997
הלקסיקון הביוגרפי ההונגרי החדש. 2002 ISBN 963-547-414-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מיקלוש יולס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] "Születési bejegyzése a kiskunfélegyházi polgári születési akv. 625/1904. folyószáma alatt".

[2] "Házasságkötési bejegyzése a szegedi polgári házassági akv. 268/1936. folyószáma alatt".

[3] "Gyászjelentése (1972)".

[4] "nori.gov.hu".

[1]

[2]

[3]

[4]