מירה מגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירה מגן
Mira Magén (41408246281).jpg
לידה 1950 (בת 71 בערך)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחברת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מירה מגן (נולדה ב-1950) היא סופרת ישראלית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירה מגן נולדה בכפר סבא להורים יוצאי הקיבוץ הדתי, סעד. אמה הגיעה מהשכונה החרדית מאה שערים בירושלים.[1]

מגן למדה בתיכון הדתי "מורשת" בכפר סבא ושירתה בנח"ל בקיבוץ טירת צבי, שם הכירה את שייקה מגן, לו נישאה בגיל 20.

מגן עבדה כשנתיים בהוראה בכפר מימון. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בבאר שבע, שם למדה מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. לאחר שעברו להתגורר בירושלים, החלה ללמוד סיעוד בבית הספר לאחיות של בית החולים הדסה עין כרם ועבדה כאחות במקום, אך רצונה להתמקד בכתיבה גרם לה לעשות הסבה מקצועית והיא החלה לעבוד כמזכירה בבית הסופר בעיר העתיקה. מגן ארגנה סדנת כתיבה בהנחיית הסופר יוסל בירשטיין שעודד אותה להמשיך ולכתוב.[1]

מגן מתגוררת בירושלים והיא אם לשלושה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ספריה החלה לכתוב כאשר עבדה כאחות. ספרה הראשון שהתפרסם ב-1994 "כפתורים רכוסים היטב" נערך בידי יגאל שוורץ ויצא בסדרת "צד התפר". הספר, שנתן הד לעולם הדתי, זכה לביקורות חיוביות[2].

מגן פרסמה סיפורים קצרים לצד רומנים, וכתיבתה מאופיינת בדמיון עשיר, עין רגישה ושפה עשירה. היא מרבה לכתוב בגוף ראשון ובסגנון ריאליזם לירי. היא נוהגת לתאר את המצוקה שבחיים על צדדיה השונים. הידע המקצועי שלה משתקף בספריה השונים כמו "בשוכבי ובקומי אישה" ו"פרפרים בגשם". הרקע הדתי שלה בא לידי ביטוי בספריה: "כפתורים רכוסים היטב", שעליו זכתה בשנת 1998 בפרס קרן אולשוונג, ו"אל תכה בקיר".

ברומן הראשון "אל תכה בקיר" היא מפתחת את הנושא שקים גם באוסף הסיפורים הראשון - ההתמודדות שקיימת בין יצר לב האדם לבין ההלכה.

הרומן השני שלה "בשוכבי ובקומי אישה" יצא בשנת 2000 וזכה לשבחי הביקורת[1]. הספר עוסק בנושא האימהות.

גם בספריה הנוספים עוסקת מגן בהתמודדויות האישיות של הגיבורים השונים בנושאים רגישים כמו פמיניסטיות מרדנית, הריון ללא נישואים, מימוש עצמי ארוטי, אלכוהוליזם, הזיקה שבין האחריות למימוש רליגיוזי, וכדומה, כאשר את רוב הנושאים מאפיינת המורכבות של הקיום הנשי בעידן המודני.

לעיתים קרובות מקוטלגת מגן על ידי הביקורת כמי ששייכת למגירת הסופרות הדתיות והדתיות לשעבר, על אף שאת הסופרים הגברים מהעולם הדתי לא מניחים באותה מגרה. מגן מוחה כנגד האבחנה הזו של כתיבתה וטוענת ש"כל אחת היא אישיות בפני עצמה. אנחנו שונות מאוד, באותה מידה אני שייכת לעולם הנשים ולאלה שקומתם 1.65 מטר. זה מאוד מרדד להושיב את כל הגוורדיה הזאת ביחד בתור למקווה. אני לא אוהבת את הקיטלוג הזה".[3]

ספריה תורגמו לשפות: גרמנית, צרפתית ואיטלקית[4]. היא זכתה בכמה פרסים, בהם פרס קרן אולשוונג (1995) ופרס לסופרים עבריים ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול (2005)[1].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כפתורים רכוסים היטב, הוצאת כתר, 1994
  • אל תכה בקיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997
  • בשוכבי ובקומי, אישה, הוצאת כתר, 2000
  • מלאכיה נרדמו כולם, הוצאת כתר, 2003
  • פרפרים בגשם, הוצאת כתר, 2005
  • ימים יגידו, אנה הוצאת כתר, 2008
  • וודקה ולחם, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010
  • עיניים כחולות מדי, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2012
  • אחותו של הנגר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2015
  • מיכאלה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]