מירון ברנובסקי-מובילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דמותו של מירון ברנובסקי-מובילה

מירון ברנובסקי-מובילהרומנית: Miron Barnovschi-Movilă;‏ ? - 2 ביולי 1633) היה שליט נסיכות מולדובה במהלך שתי קדנציות, הראשונה מ-13 בינואר 1626 עד אוגוסט 1629 והשנייה מאפריל 1633 עד 2 ביולי באותה שנה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירון היה בנה של אליסבטה (Elisabeta), בת למשפחת מובילה רבת החשיבות, ממנה יצאו כמה שליטים רומנים ובנו של דומיטרו ברנובסקי (Dumitru Barnovschi), פחרניק גדול (מדרג אצולה) מ-1597 עד 1598 ופוסטלניק גדול מדצמבר 1606.

מירון מונה לצ'אשניק ב-1611, ב-1615 הגיע לדרגת ספטאר, ב-1616 היה לסטרוסטה של צ'רנוביץ ובין השנים 16181621 שימש כפרקלאב של חוטין. מירון ידע היטב טורקית ופולנית, לכן מילא תפקיד חשוב בשיחות השלום, שנערכו בחוטין ב-1621, לאחר המלחמה בין האימפריה העות'מאנית ובין פולין. בשנים 16221626, בתקופת השליט ראדו מיכניה, שהיה חולה) היה האטמאן גדול ומילא תפקידים נכבדים בהנהגת הארץ.

תקופת השלטון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של ראדו מיכניה, הבויארים הגדולים בחרו את מירון פה אחד והבחירה קיבלה אישור של הסולטאן העות'מאני, שקיבל לשם כך מאה אלף כתרי זהב.

ב-16 בינואר 1628 מירון ברנובסקי הוציא צו שאסר את תנועת האיכרים על פני אדמות האצולה בעלת הקרקע והמנזרים ובכך הפך אותם לצמיתים.

בשנת 1629, כשהווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית תבע בקשיש של 20,000 מטבעות זהב, בנוסף לתשלום המס השנתי, העדיף מירון ברנובסקי לוותר על השלטון מרצונו. נגד מירון ברנובסקי - מובילה פעלו בבירה העות'מאנית מלשינים, שטענו נגדו, שהוא הולך לעשות יד אחת עם הפולנים נגד האימפריה העות'מאנית. הסולטאן שמע למלשינים וביטל את המינוי של מירון ברנובסקי - מובילה לשליט נסיכות מולדובה וציווה עליו לבוא לקונסטנטינופול. ברנובסקי, שהיה נאמן לעות'מאנים ולא זמם נגדם, ציית להוראה ונסע לקונסטנטינופול, ציות שפעל לטובתו מאוחר יותר. הסולטאן מינה את אלכסנדרו העלם, מי שכבר שלט בעבר בנסיכות ולאכיה, להיות השליט החדש וברנובסקי פרש לאחוזתו בפולין.

המינוי השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו איליאש מונה בראש הנסיכות מולדובה בשנת 1631 בניגוד לרצון הבויארים של מולדובה והמיסים הכבדים, שהטיל, הביאו למרד נגדו, מרד שאילץ אותו לברוח ממולדובה. לאחר פרישתו של איליאש, הבויארים העדיפו את וסילה לופו כשליט, אך תבעו ממנו להסכים מראש על גובה המיסים שיטיל. לופו, שלא רצה שיכתיבו לו תנאים, סירב. בעקבות סירובו הזמינו הבויארים את ברנובסקי, שבינתיים התיישב באוסטיה, שבפולין. ברנובסקי נענה בשמחה ונסע לקונסטנטינופול יחד עם הבויארים התומכים בו. אויביו ובראשם לופו, שרצה את התפקיד לעצמו, שלחו לקונסטנטינופול מכתבים בהם הזהירו שברנובסקי הוא מרגל פולני. בצירוף מקרים אומלל עבור ברנובסקי, פשטו הקוזקים על החופים הטורקים של הים השחור והדיוואן העות'מאני קיבל את דעת המופתי הגדול והחליט להוציא את ברנובסקי להורג. ההוצאה להורג, בעריפה, בוצעה בנוכחות הסולטאן ביום 2 ביולי 1633.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Constantin C. Giurescu, Istoria Românilor, volumul III pag' 38 - 41, 43 - 45

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]