מירוסלב קרלז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מירוסלב קרלז'ה
Miroslav Krleža 1953.jpg
לידה 7 ביולי 1893
זאגרב, קרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1981 (בגיל 88)
זאגרב, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, משורר, עיתונאי, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קרואטים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הצבאית לודוויקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קרואטית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Messrs. Glembay, Croatian God Mars, Ballads of Petrica Kerempuh, The Return of Philip Latinowicz, Flags עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר גיבור העמל הסוציאליסטי
  • פרס נין (1962)
  • Vladimir Nazor Award
  • פרס הרדר (1968)
  • המסדר הגדול של המלך דמיטאר זבונימיר
  • מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול
  • מסדר האחווה והאיחוד
  • פרס אוסטריה לספרות אירופית (1975) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מירוסלב קרלז'ה, צילום משנת 1929

מירוסלב קרלז'הקרואטית: Miroslav Krleža;‏ 7 ביולי 1893 - 29 בדצמבר 1981) היה סופר קרואטי שחי ופעל רוב חייו ביוגוסלביה, מחבר רומנים, נובלות, דרמות, פואמות ומסות. קרלז'ה נחשב לסופר הקרואטי החשוב ביותר במאה ה-20.

יצירתו הושפעה תחילה על ידי איבסן וסטרינדברג, ומאוחר יותר על ידי קרל קראוס, רילקה, דוסטויבסקי ופרוסט. עם ספריו הידועים ביותר נמנים "שובו של פיליפ לטינוביץ", "אינני משחק יותר" או "הלווייה בתרזינבורג"[דרושה הבהרה].

הוא ייסד את המכון הלקסיקוגרפי בזאגרב, הנושא בימינו את שמו. נודע ביזימת מספר אנציקלופדיות ולקסיקונים ובעריכתם, לרבות "האנציקלופדיה היוגוסלבית". קרלז'ה כיהן כסגן יושב ראש האקדמיה היוגוסלבית למדעים ולאמנויות וכמזכיר הכללי שלה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוסלב קרלז'ה נולד בזאגרב, אז "ממלכת קרואטיה-סלבוניה" במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית, במשפחה מן המעמד הבינוני. למשפחתו היו אבות בעלי מוצא אצילי בצפון קרואטיה. אחרי שסיים חטיבת ביניים בבית ספר תיכון בזאגרב, בשנת 1908 נרשם לבית הספר לפרחי קצונה בעיר ההונגרית פץ'. החל משנת 1911 המשיך את הלימודים באקדמיה הצבאית לוביצאום בבודפשט.

בימי מלחמת הבלקן הראשונה של מדינות הבלקן נגד האימפריה העות'מאנית ניסה להגיע לבלגרד דרך פריז וסלוניקי בכוונה להתנדב לצבא הסרבי. אולם הסרבים דחו את בקשתו מתוך חשד שהוא מרגל וגירשו אותו חזרה לשטח אוסטרו-הונגריה. שם נחשב לעריק, וכעונש הורדה לו הדרגה ונאסר עליו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בתקופה זו עבד בהוצאה לאור ופרסם יצירות ספרותיות ראשונות. אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה בסוף שנת 1915 גויס כחייל מן השורה לצבא האוסטרו-הונגרי ובשנת 1916 נשלח לחזית המזרחית בגליציה. בגלל מחלה שוחרר בסופו של דבר מהשירות הצבאי הקרבי ובסוף 1917 חזר לזאגרב. פרסם מאמרים על המצב העניינים בחזיתות המלחמה ופרסם ספרים. יחד עם מספר חברים, מאוכזבים ממצוקת ארצם ומהישגי התנועה הסוציאל-דמוקרטית השתתף בהקמת מסגרות ראשונות של התנועה הקומוניסטית בקרואטיה.

פעילותו הספרותית, העיתונאית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של הסופר בזאגרב

אחרי המלחמה עסק בכתיבה ספרותית, עבד כעיתונאי וכעורך בהוצאות לאור. בלט כאחד הנציגים החשובים של המודרניזם בספרות עמי הבלקן, תוך פיתוח מסורות מן המחזאות הסקנדינבית מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, מן הסימבוליזם הצרפתי והאקספרסיוניזם האוסטרי והגרמני. בשנת 1919 יחד עם אוגוסט צסארץ, קרלז'ה ייסד וערך את העיתון האוונגרדי "פאלמן" (להבה) שהטיף לרעיונות מהפכניים שמאליים ודחה את המיתוסים של התרבות השלטת בקרב הקרואטים והסרבים (כולל "תסביך וידובדאן"). שמו היה קשור גם לכתבי עת נוספים של השמאל הפוליטי והתרבותי הקרואטי - "קניז'בנה רפובליקה" (הרפובליקה הספרותית) (1927-1923), "דאנאס" (היום) (1934), ו"פצ'אט" (חותם) (1940-1939). בשנים 1939-1918 היה קרלז'ה חבר במפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית. בשנת 1939 אחרי פולמוס ממושך בנושאים ספרותיים ופוליטיים (פולמוס שנודע בשם "הסכסוך בשמאל הספרותי") עם עמיתים רבים למקצוע, סולק משורות המפלגה בגלל השקפותיו הלא אורותודוקסיות ששללו את הריאליזם הסוציאליסטי ולא יכלו להתפשר עם הטיהורים הגדולים הסטליניסטים בברית המועצות. מי שניסה באותה תקופה לתווך מטעם המפלגה בין קרלז'ה ובין יריביו היה ה"קומיסר" יוסיפ ברוז טיטו.

במלחמת העולם השנייה שהה קרלז'ה בזאגרב, במדינה העצמאית של קרואטיה. הוא סירב לשתף פעולה עם ממשלת האוסטאשה הפשיסטית של אנטה פאבליץ', לא פרסם דבר ולא יצא להופעות פומביות. אחרי שנודע לו גורל חברו אוגוסט צסרץ שהוצא להורג בבית הכלא קרסטינץ, החליט שלא להצטרף לצבא הפרטיזנים בראשות טיטו.

אחרי המלחמה, הקרע בשנת 1948 בין המשטר של טיטו ובין ברית המועצות איפשר החזרת השפעתו של קרלז'ה בזירה התרבותית של יוגוסלביה המחודשת. אף שמילובן ג'ילס המשיך לראות בו "רוויזיוניסט", טיטו העניק לו את תמיכתו. בשנת 1947 קרלז'ה נבחר לסגן יושב ראש האקדמיה למדעים ולאמנויות של יוגוסלביה ובשנים 1961-1958 כיהן כיושב ראש איגוד הסופרים של יוגוסלביה. בשנת 1951 קרלז'ה ייסד את המכון הלקסיקוגרפי בזאגרב שפרסם שורה של אנציקלופדיות ולקסיקונים.

קברם של מירוסלב קרלז'ה ואשתו בלה במירוגוי, זאגרב

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1947 - סגן יושב ראש האקדמיה למדעים ולאמנויות של יוגוסלביה
  • 1958-1961 - יושב ראש איגוד הסופרים של יוגוסלביה
  • 1960 - יקיר העיר זאגרב
  • 1979 - הפרס "עטרת הזהב" של הפסטיבל לשירה בסטרוגה, מקדוניה
  • עיטור מסדר הכוכב הגדול של יוגוסלביה הסוציאליסטית
  • תואר של גיבור העמל הסוציאליסטי של יוגוסלביה
  • עיטור המסדר "אחווה ואחדות" של יוגוסלביה הסוציאליסטית
  • עיטור המסדר על שם דמיטר זבונימיר של הרפובליקה הקרואטית (אחרי מותו)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1986 הוקם פרס יוגוסלבי לספרות על שם מירוסלב קרלז'ה
  • המכון הלקסיקוגרפי הקרואטי בזאגרב קיבל את שמו

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הלקסיקוגרפי על שם "מירוסלב קרלז'ה" בזאגרב

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lirika (1918 (ליריקה)
פאן
שלוש סימפוניות
  • Knjiga Lirike (1932) (ספר ליריקה)
  • Balade Petrice Kerempuha (1936) (בלדה של פטריצה קרמפוך)

נובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hrvatski bog Mars (1922) (האל הקרואטי מארס) מחוזר אנטי-מלחמתי
  • Novele (1937) (נובלות)

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Povratak Filipa Latinovicza (1932) (שובו של פיליפ לטינוביץ')
  • Na rubu pameti (1938) (על קצה השפיות)
  • Banket u Blitvi (1939) (משתה בבליטבה)
  • Zastave (1969) (דגלים)

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1914) Legenda (אגדה) דרמה -feerie
  • 1914) Maskarad
  • Kristofor Kolumbo (1917 (כריסטופור קולומבו)
  • 1918 Kralevo
  • Michelangelo Buonarroti (1918) (מיכלאנג'לו בואונרוטי)
  • Golgota (1922) (גולגלתא)
  • Gospoda Glembajevi (1928) גברת גלמבאי
  • U agoniji (1928) בגסיסה
  • Leda (1930) (לדה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירוסלב קרלז'ה בוויקישיתוף