מירי נבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירי נבו
אין תמונה חופשית
לידה 22 באוגוסט 1967 (בת 54)
שם לידה מירי טננבוים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק שדרנית ספורט, מנחת טלוויזיה ורדיו, זמרת
בן זוג ירון עיון
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
טוויטר MiriNevo
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מירי נבו (נולדה ב-22 באוגוסט 1967) היא מנחת טלוויזיה ורדיו, שדרנית ספורט ישראלית, ומתעמלת וזמרת לשעבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מירי טננבוים[1] בישראל לאווה וליצחק טננבוים, שעלו מברזיל, ויש לה שתי אחיות גדולות. ב-1968, בגיל שנה, ירדה עם הוריה בחזרה לברזיל. ב-1972 כשהייתה בת חמש עלתה המשפחה בשנית לישראל, והתיישבה בפתח תקווה[2].

בנעוריה, הייתה מתעמלת אמנותית, ואף זכתה באליפות ישראל.

שירתה בצה"ל בלהקת פיקוד צפון.

לנבו יש תואר ראשון בחינוך גופני בסמינר הקיבוצים, כיום סטודנטית לתואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2017 נמנתה עם חברי הוועדה שהעניקה את פרס ישראל בספורט ותרבות הגוף לאגנס קלטי.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצבא, המשיכה נבו בקריירה המוזיקלית שלה, והצטרפה ללהקת מנגו שפעלה בין השנים 19881991.

קריירה בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה הטלוויזיונית שלה החלה כאשר הצטרפה לטלוויזיה החינוכית ב-1992 להגשת "רואים שש שש".

בשנת 1993, הצטרפה נבו לערוץ הספורט. בתחילה שימשה כשדרנית קווים וכשדרנית. כמו כן, הגישה את תוכנית המוזיקה ״קול הרוק״ בערוץ 2.

ב-1995 יצרה את הסרט הדוקומנטרי ״ארדו-סן״ על יעל ארד ששודר בטלעד ובסרט הדוקומנטרי ״לא עוצר בסאות׳המפטון״ על אייל ברקוביץ, ששודר בערוץ הספורט.


ֿבשנת 1996, הייתה דוברת המשלחת הישראלית לאולימפיאדת אטלנטה.

משנת 1999, מנחה נבו ביחד עם אלי אילדיס, את התוכנית חדשות הספורט, שמשודרת בערוץ 5PLUS. בנוסף, היא מנחה את תוכנית הספורט "בגלל הרוח" גם בערוץ הספורט, ומגישה יחד עם עידן קוולר את תוכנית הרדיו היומית "תוכנית משחק" בגלי צה"ל.

בשנת 2000 הובילה את הסרט הדוקומנטרי ״גלש עם הרוח״ על עמית ענבר וגל פרידמן, ובסרט הדוקומנטרי ״שתיים בסירה אחת״ על צמד השייטות ענת פבריקנט ושני קדמי, שניהם שודרו בערוץ הספורט.

נבו הייתה חלק מצוות מנחות הסדרה "בנות", אשר שודרה בהוט 3 בשנים 20062007.

בשנים 2006-2009 הגישה את תוכנית הספורט ברדיו תל אביב עם עודד קטש ולאחר מכן עם העיתונאי רון קופמן.

ביולי 2012, שידרה נבו עבור הערוץ הראשון את תחרויות ההתעמלות מאולימפיאדת לונדון, והייתה האישה הראשונה ששידרה ממשחקים אולימפיים.

ביולי 2013, השתתפה בהנחיית טקס פתיחת משחקי המכביה התשע-עשרה.

בינואר 2014, החליפה את הילה קורח שיצאה לחופשת לידה, בהגשת תוכנית הבוקר "העולם הבוקר" בערוץ 2 של רשת, לצד אברי גלעד.

ב-2014, עלתה בטלוויזיה החינוכית התוכנית "חדשות מן העבר", אותה היא מגישה לצד עידן אלתרמן.

באוגוסט 2016, שידרה תחרויות ספורט באולימפיאדת ריו. כמו כן, השתתפה בסרט הדוקומנטרי "חלב אם" ובסדרה הדוקומנטרית "אמהות" ששודרו בערוץ 10.

ביולי 2017, הנחתה את טקס פתיחת המכביה העשרים, לאחר שעשתה זאת גם במכביה התשע-עשרה. באותה שנה החלה להנחות לצד אלי אילדיס את תוכנית הדוקו "ההחלטה" בערוץ עשר. בשנים 20192021 נבו החליפה לסירוגין את אברי גלעד בהגשת "העולם הבוקר" ברשת 13, לצידה של טלי מץ.

ב-2020, הנחתה את "חדשות היום", גם כן לצדו של אלי אילדיס, בערוץ 13.

ב-2021, נשלחה מטעם ערוץ הספורט, לשידור תחרויות אולימפיאדת טוקיו (2020)[3].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבו הייתה נשואה למפיק והמעבד יועד נבו. היא אם לבן מנישואיה השניים עם ירון עיון, אב לשלוש בנות מנישואיו הראשונים, בהן השחקניות יסמין עיון וליאנה עיון. ‏מתגוררת ברמת גן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]