מירנדה פריסטלי

מירנדה פריסטלי
Miranda Priestly

דמותה של פריסטלי בגילומה של מריל סטריפ
שם ספר	"השטן לובשת פראדה" (2003)
שם סרט	"השטן לובשת פראדה" (2006)
הופעה ראשונה	"השטן לובשת פראדה" (2003)
הופעה אחרונה	"הנקמה לובשת פראדה" (2013)
יוצרים	לורן וייסברגר
גילום הדמות	מריל סטריפ
מידע
שם אמיתי	מרים פרינצ'ק
סטטוס	חיה
תאריך לידה	25 באוקטובר 1949
מקום לידה	רובע האיסט אנד, לונדון
מין	נקבה
מקצוע	עורך ראשי, עורך אופנה
נטייה	אנטגוניסטית
דת	יהדות
אזרחות	הממלכה המאוחדת
דמויות קשורות
משפחה	האנטר טומלינסון (בעל, ברומן) סטיבן (בעל שני, בסרט) קרוליין וקסידי (בנות תאומות)

מירנדה פריסטלי (באנגלית: Miranda Priestly; נולדה ב-25 באוקטובר 1949) היא אנטגוניסטית בדיונית המופיעה ברומן "השטן לובשת פראדה" שנכתב על ידי לורן וייסברגר בשנת 2003, שאותה גילמה מריל סטריפ בעיבודו הקולנועי משנת 2006.

פריסטלי היא העורכת הראשית של מגזין האופנה הניו יורקי הבדיוני "Runway", הידועה ביחסה הקפוא והמזלזל כלפי עובדיה, כמו כן בכוחה הבולט בעולם האופנה.

ביוגרפיה בדיונית

מירנדה פריסטלי נולדה בשם מרים פרינצ'ק ב-25 באוקטובר 1949 ברובע האיסט אנד שבלונדון, למשפחה יהודית אורתודוקסית מרודה, שנסמכה על תרומות הקהילה מכיוון שאביה עבד בעבודות מזדמנות ואמה מתה בלידה. סבתה של מרים עברה לגור עם המשפחה על מנת לסייע בגידול הילדים. מרים שמרה את השטרות הקטנים שנתנו לה אחיה ועבדה כעוזרת למעצב אופנה בריטי. כשהייתה בת 24, שינתה מרים את שמה למירנדה פריסטלי, ובהדרגה, עשתה לעצמה שם בעולם האופנה הלונדוני, בזמן שלמדה במקביל צרפתית בלילות ובהמשך הפכה לעורכת-זוטרה של מגזין "French Runway", מגזין אופנה מאוד שיקי ומשפיע בהוצאת חברת "אליאס-קלארק", שם עבדה כעשר שנים לפני ש"אליאס-קלארק" העבירה אותה ל-"American Runway" ומינה אותה לשמש בתור העורכת הראשית של "Runway". פריסטלי ידועה בכך שהיא לובשת צעיף לבן של הרמס בשילוב התלבושת היומיומית שלה, וביחסה לעובדיה באופן שגובל בהתעללות רגשית ופסיכולוגית.

פריסטלי אמנם מזכירה לעוזרותיה ש"מיליון בנות היו רוצחות בשביל העבודה הזאת", אך יחסה האכזרי אליהן מביא לשיעור תחלופה גבוה בקרב עוזרותיה האישיות; כשהאחרונה בהן למועד תחילת עלילת הספר והסרט היא בוגרת לימודי עיתונאות, אנדריאה זאקס.

לפריסטלי יש בנות תאומות (מהבעל השני מבין שלושה), קרוליין וקסידי, שביקורת אחת טענה שהן "נראות כמו ניצבות מהסרט 'אות משמיים'".

אפיון ופיתוח הדמות

על אף שווייסברגר הכחישה כי ביססה את דמותה של פריסטלי על דמותה של אנה וינטור, ביקורות רבות הקבילו והשוו בין השתיים.

ברומן

במהלך קידום הספר, הכחישה וייסברגר כי דמותה של מירנדה פריסטלי מעוצבת על העורכת הראשית של "ווג", אנה ווינטור, ואף הצהירה כי תעלוליה ודרישותיה של פריסטלי הן בדיוניות בחלקן, ובחלקן מורכבות מחוויות ממשיות שחוו לה ולחברותיה בעבודותיהן הראשונות. עם זאת, בספר ההמשך, מתארת וייסברגר את מירנדה במהלך משחק כדורסל עם רפאל נדאל (התייחסות לידידותה של וינטור עם רוג'ר פדרר) ומזכירה שכעת היא מנהלת העריכה של "אליאס-קלארק" (התייחסות לתפקידה של וינטור כמנהלת האמנותית של "קונדה נאסט").

בסרט

דמותה של פריסטלי בסרט מתוארת כדמות הרבה יותר סימפתית מברומן. היא אמנם נשארת חסרת-רחמים ומניפולטיבית בדיוק כמו שהייתה ברומן, אך גם מתגלה כדמות פגיעה יותר במהלך סצנה בה היא מביעה בפני אנדריאה את מצוקתה על נישואיה הכושלים ועל ההשפעה שהיא חוששת שתהיה לכך על בנותיה. נוסף לכך, דמותה הקולנועית של פריסטלי מדברת במבטא אמריקאי, מה שמרמז מאוד על כך שהיא אינה בריטית כפי שמתוארת ברומן.

רוב, אם לא כל הביקורות והמאמרים שנכתבו על בסיס העיבוד הקולנועי, מתייחסים לווינטור כמקור השראה מרכזי לעיצוב דמותה של פריסטלי. וינטור, שזכתה לכינוי "נוקלאר וינטור", נודעה כבעלת רוב התכונות המזוהות עם פריסטלי, אם כי סטריפ הצהירה בפני כתבים רבים שהיא לא ביססה באופן אישי את דמותה על וינטור, אלא על גברים שהכירה במהלך חייה אך סירבה לגלות את זהותם עד לריאיון מאוחר בו הצהירה כי ”את הקול לקחתי מקלינט איסטווד, הוא אף פעם, לעולם לא מרים את קולו וכולם צריכים לרכון לעברו כדי לשמוע אותו, והוא אוטומטית האדם החזק ביותר בחדר. את עובדת היותה של פריסטלי חסרת חוש הומור לקחתי ממייק ניקולס. ההליכה, אני חוששת, באה ממני.” יתרה מכך, סטריפ לא פגשה את וינטור עד להקרנה מוקדמת של הסרט. השראות נוספות לגילום הדמות בידי סטריפ נלקחו מדמויותיהן של קרואלה דה ויל, מרתה סטיוארט ודמותה של ג'ואן קרופורד מתוך הסרט הביוגרפי "אמא יקרה".

באשר למראה החיצוני של פריסטלי, שאבה סטריפ השראה מהדוגמנית כרמן דלאורפיס, הידועה בשל שיערה הלבן. נוסף לכך, העידה סטריפ במהלך ריאיון ל"וראייטי" כי ”רציתי ליצור הכלאה בינה לבין האלגנטיות והסמכות הבלתי-ניתנת לערעור של כריסטין לגארד.”

ביקורות

סטריפ זכתה לשבחי המבקרים על גילום דמותה של פריסטלי, שציינו במיוחד את הדרך בה סטריפ הפכה דמות מאוד לא-סימפתית למורכבת הרבה יותר ממה שהייתה ברומן. בביקורת על דמותה עבור "הניו יורק טיימס", כתב א. ו. סקוט: ”עם שערה הכסוף ועורה החיוור, לחישתה המושלמת כיציבתה, מירנדה בגילומה של דיים סטריפ מעוררת אימה וגם מידה של יראה. היא לא עוד רק התגלמותו של הרוע, היא כעת בבואה של חסד אריסטוקרטי, תכליתי ואף אנושי באופן מפתיע.”

ליז ג'ונס, העורכת לשעבר של מגזין "מארי קלייר" הבריטי, כתבה כי הסרט היה "תזכורת מצמררת לשלוש השנים הסוריאליסטיות ביותר בחיי". הפרט היחיד שמצאה לא מדויק היה היעדר פרחים בחדר המלון הפריזאי של מירנדה – והצהירה כי במהלך כהונתה כעורכת, חדריה בפריז ובמילאנו קיבלו כל כך הרבה פרחים ממעצבים עד כדי כך שהחלה לחשוב ש"היא מתה בטרם עת". נוסף לכך, ערבה ג'ונס אישית לדרך בה תוארה אישיותה של מירנדה: ”זה לקח רק כמה שבועות בתפקיד עד שעברתי מוטציה לתוך היצור האקזוטי והמפונק בצורה מוזרה: מומחית המגזין, שכל גחמה שלה, כמו אלו של מירנדה... חייבת להיענות מיידית.”

ג'נט ברנן קרופט מאוניברסיטת אוקלהומה ביקרה את הסרט כעיבוד מודרני מחודש של מיתוס הפסיכה, בה מירנדה ממלאת את תפקידה של ונוס במסע החניכה של אנדי, בו ”הדמות מתבגרת בהדרכתה של אישה מבוגרת שבתחילה נראה שהיא מייסרת אותה ותו לאו. הדמות הנשית הסמכותית הזו עשויה להיראות כאויבת לעתים, אך היא למעשה מדריכה ומנחה את צמיחתה [של פסיכה] לשותפה מלאה בחברה.” ברנן קרופט השוותה את המשימות חסרות התכלית לכאורה שמירנדה מטילה על אנדי לבקשותיה ונוס מפסיכה: ”על ידי עבודה דרך הקונפליקט, הבת/החניכה מגיעה גם לאיזון בריא של עצמאות וכבוד או אהבה לאם/המנטורית.”

השפעה ומורשת

במאי 2007, הציגה אופרת הסבון האמריקאית הפופולרית "ג'נרל הוספיטל" את דמותה של קייט הווארד (בגילומה של מייגן וורד), שפותחה ועוצבה בהשראת דמותה של מירנדה פריסטלי, וההבדל היחיד שהורגש היה פער הגילאים בין שתי הדמויות. במשך שנה זו, נעשתה מחווה לסרט במהלך עונתה הרביעית של קומדיית המצבים "המשרד", במהלך פרק בו מייקל סקוט (סטיב קארל), שזה עתה צפה בסרט, צועק "סטייק!" ו"תביאי לי ארמני!" לפקידת הקבלה של "דאנדר-מיפלין", פאם ביזלי (ג'נה פישר). בפברואר 2018, בסדרת הריאליטי האמריקאית "Keeping Up With the Kardashians" (עונה 14 פרק 18), לבשה קריס ג'נר מלבושים הדומים למלבושיה של מירנדה.

במלאת יום השנה העשירי להפצת הסרט, כתבה אליסה רוזנברג במאמר עבור "וושינגטון פוסט" כי דמותה של פריסטלי השפיעה על עלייה בייצוגן של אנטי-גיבורות נשיות בסדרות טלוויזיה פופולריות משנות ה-2000 וה-2010 המאוחרות יותר, כמו דמויותיהן של אוליביה פופ מ"סקנדל וסרסיי לאניסטר ב")". רוזנברג ציינה כי כמותן, פריסטלי מחזיקה בעמדת סמכות המוחזקת לעיתים קרובות על ידי דמויות גבריות, וכי על אף חוסר מוסריותה, עליה להתגונן מפני ניסיונות להשתמש בחייה האישיים כדי לסלק אותה מעמדה זו במטרה "להוכיח שכיצור סנטימנטנלי, היא מעולם לא השתייכה לשם מלכתחילה". בכך, גם אם הצליחה להוכיח זאת לעצמה ולאחרים, "היא רכסה את עצמה לחיים מתוחכמים ומוגבלים כמו חצאית עיפרון הדוקה לעור." ב"וראייטי" צוין כי "[דמותה] הראה להוליווד שלעולם לא יהיה חכם לזלזל בערכה של אישה חזקה."

בשנת 2020, כתבה מוניקה טורס מ"האפינגטון פוסט" כתבה בה ציינה עד כמה היא מעריכה את דמותה של פריסטלי מאז שצפתה בסרט בפעם הראשונה במהלך שנות נעוריה, בהן היא הזדהתה מאוד עם אנדריאה ושנאה את מירנדה: ”אבל אחרי שצפיתי מחדש בסרט בתור עובדת מבוגרת, נדהמתי לגלות שיש לי הבנה הרבה יותר מורכבת לגביה, ולגבי כמה צוות העובדים שלה מחמיצים בצעדים שהם נוקטים בקריירה שלהם.” טורס ציינה בנוסף כי על אף שינוי יחסיה של אנדריאה מולה באופן דרמטי, פריסטלי עדיין נותנת לה המלצה חיובית לעבודה בסופו של דבר, באומרה: ”זה הרבה יותר ממה שרוב האנשים היו עושים עבור עובד ששרף גשרים!”