מישא אשרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מישה אשרוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מישא אשרוב
מישא אשרוב בתפקיד ג'וש בסרט "קזבלן" תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מישא אשרוב בתפקיד ג'וש בסרט "קזבלן"
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 28 במרץ 1924
פטירה 19 באוקטובר 2003 (בגיל 79)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס התיאטרון הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מישא אשרוב עם דליה פרידלנד מתוך סצנה במחזה "מי מפחד מורג´יניה וולף", 1965
שלמה בר-שביט משמאל ומישא אשרוב מימין בהצגה "הבט אחורה בזעם", 1959
מישא אשרוב (מימין), הרמן ווק ואהרון מסקין, לאחר הצגת הבכורה של המחזה "המרד על הקיין" בתיאטרון הבימה, 1955
לוחית זיכרון על ביתו של מישה אשרוב ברח' אלקחי 13 בתל אביב

מישא אשרוב (28 במרץ 1924 - 19 באוקטובר 2003) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי. מגדולי שחקני תיאטרון "הבימה" וחבר בהנהלתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לדוד ונעמה בסמרקנד שבאוזבקיסטן בשנת 1924, עלה לארץ ישראל בשנת 1929, גדל בשכונת הבוכרים בירושלים ומאוחר יותר עבר עם משפחתו לפתח תקווה. נפצע באסון המטיילים בעין גדי באפריל 1942. אשרוב התקבל בשנת 1942 לבית הספר הדרמטי של תיאטרון הבימה (הסטודיה). היה תלמידו של שמעון פינקל. בשנים 1945 - 1948 נמנה עם מייסדי קיבוץ יחיעם. שם גם הכיר את רעייתו הראשונה, אביבה.

בתקופת מלחמת העצמאות שירת כחבר בלהקה הצבאית הארצית, יחד עם כמה מצעירי הבימה. בשנת 1951 אחרי שסיים את שירותו הצבאי הצטרף לתיאטרון הבימה. תפקידו הראשון היה בהצגה "המרד על הקיין". בשנת 1956 צורף לקולקטיב הבימה. בשנים 1949-1954 הופיע בתיאטרון לי לה לו בערבים ובימים עבד בתעשייה הצבאית. בהבימה גילם למעלה מ-70 תפקידים, בין היתר בהצגות: "מראה מעל הגשר", "אדיפוס המלך", "אותלו", "אופרה בגרוש", "12 המושבעים", "הבט אחורה בזעם", "יוליוס קיסר" ו"מי מפחד מווירג'יניה וולף?". מאוחר יותר עבר לתיאטרון "לי לה לו" ובסופו של דבר חזר ל"הבימה". בשנת 1958 נבחר להנהלת התיאטרון וב-1989 פרש לגמלאות.

בסוף שנות ה-60 ביים את ההצגה "חדר לשניים", מעין גרסה ישראלית של עדה בן-נחום להצגה "שלושה בסירה אחת". בשנים 1969–1972 העלה אשרוב יחד עם דליה פרידלנד את "פרח, הסכין והבושם" ,ערב מיצירותיו של המחזאי הספרדי פדריקו גרסיה לורקה. חלק מן החומר תורגם על ידי רפאל אליעז. ההפקה הועלתה בהצלחה גדולה ברחבי הארץ.

בשנות ה-60 וה-70 הופיע גם במספר סרטים: "קזבלן", "לא ביום ולא בלילה", "שישים שעות לסואץ", "שלושה ימים וילד".

אשרוב הקים וניהל ביחד עם אשתו השלישית בלהה מס את תיאטרון הילדים והנוער ביממ"א בשנת 1976. על הקמת וניהול התיאטרון הוא זכה בפרס מטעם "אסיטז'", ארגון בינלאומי לתיאטרון.

בשנת 1992 לקה בשבץ מוחי ומאז התדרדרה בריאותו. בשנותיו האחרונות מיעט להופיע והיה מרותק לכיסא גלגלים. עם זאת, בשנת 2001 העלה הצגת יחיד, שהיא אוטוביוגרפיה המבוססת על חייו שכתב עם המחזאי דני הורוביץ, בשם "אורח בגן הדובדבנים". המחזה הוצג כהצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו.

במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים הבאים:

מישא אשרוב נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב והוא בן 79 במותו. הוא נטמן בבית עלמין הדרום בחולון.

אשרוב היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, אביבה, נולדו לו בן ובת. מאשתו השנייה, השחקנית דליה פרידלנד, נולדה הבת אילה אשרוב, מוזיקאית, שחקנית וזמרת. אשרוב חי גם במשך 14 שנים בזוגיות עם השחקנית אלישבע מיכאלי. מרעייתו השלישית בלהה מס נולדה הבת חן אשרוב, שחקנית.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב נקרא על שמו בשכונת כפר גנים בפתח תקווה במעמד אלמנתו וראש העיר, 2009
  • בנובמבר 2012 נחנכה כיכר על שמו בשכונת קריית האומנים ברמלה
  • לוחית זיכרון הונחה על ביתו בתל אביב, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יקירי תל אביב-יפו, באתר עיריית תל אביב-יפו.


הקודמים:
1999 - שלמה בר שביט, נולה צ'לטון
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב
הבאים:
2001 - יעקב אלפרין, אברהם דשא (פשנל)