מישא אשרוב
 | |
| מישא אשרוב בתפקיד ג'וש בסרט "קזבלן" | |
| לידה |
28 במרץ 1924 סמרקנד, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 2003 (בגיל 79) תל אביב, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1945–2003 (כ־58 שנים) |
| צאצאים | איילה אשרוב |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מישא אשרוב (28 במרץ 1924 - 19 באוקטובר 2003) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי. מגדולי שחקני תיאטרון "הבימה" וחבר בהנהלתו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לדוד ונעמה בסמרקנד שבאוזבקיסטן בשנת 1924, עלה לארץ ישראל בשנת 1933, את הדרך לארץ ישראל עשתה המשפחה בתחילה ברגל, בסיוע מבריחים כורדים הם חצו את הרי הקווקז אך נתפסו ושהו עשרה חודשים במשהד. משם יצאו במשאית לבגדד, דמשק ואחרי כחודש הגיעו ליפו[1]. המשפחה התיישבה תחילה בשכונת הבוכרים בירושלים ומאוחר יותר עברה לפתח תקווה, שם עבד אביו בהובלת חומרי חציבה ממחצבות ראש העין[1].
בשנת 1945 התקבל למחזור הראשון של בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה שבהנהלת מנחם גנסין, ולמד לצדם של שמוליק סגל, שרגא פרידמן, פנינה פרח, איתן פריבר, נחמה דוידית, שמוליק עומר ושושנה רביד. עם סיום לימודיו שיחק בתפקידים קטנים ב"המלט", ב"משפט דרייפוס", וב"מרד המתים"[1].
בשנים 1946–1948 היה בפלמ"ח נמנה עם מייסדי קיבוץ יחיעם, שם גם הכיר את רעייתו הראשונה, אביבה[1].
בתקופת מלחמת העצמאות שירת כחבר בלהקה הצבאית הארצית, יחד עם כמה מצעירי הבימה. אחרי שסיים את שירותו הצבאי שיחק מדי פעם בתיאטרון הבימה ועבד במוסך של קואופרטיב "דן"[1].
בשנים 1949–1954 הופיע בתיאטרון לי לה לו בערבים ובימים עבד בתעשייה הצבאית[1].
בשנת 1955 הצטרף שוב לתיאטרון הבימה. תפקידו הראשון היה בהצגה "המרד על הקיין". בשנת 1956 צורף לקולקטיב הבימה. בהבימה גילם למעלה מ-70 תפקידים, בין היתר בהצגות: "מראה מעל הגשר"[2], "אדיפוס המלך", "אותלו", "אופרה בגרוש", "12 המושבעים", "הבט אחורה בזעם", "יוליוס קיסר" ו"מי מפחד מווירג'יניה וולף?". בשנת 1958 נבחר להנהלת התיאטרון וב-1989 פרש לגמלאות.
בסוף שנות ה-60 ביים את ההצגה "חדר לשניים", מעין גרסה ישראלית של עדה בן-נחום להצגה "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)". בשנים 1969–1972 העלה אשרוב יחד עם דליה פרידלנד את "פרח, הסכין והבושם", ערב מיצירותיו של המחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה. חלק מן החומר תורגם על ידי רפאל אליעז. ההפקה הועלתה בהצלחה גדולה ברחבי הארץ.
בשנות ה-60 וה-70 הופיע גם במספר סרטים: "רק לא בשבת", "קזבלן", "לא ביום ולא בלילה", "האם תל אביב בוערת?" ו"שלושה ימים וילד".
אשרוב הקים וניהל ביחד עם אשתו השלישית בלהה מס את תיאטרון הילדים והנוער ביממ"א בשנת 1976. על הקמת וניהול התיאטרון הוא זכה בפרס מטעם "אסיטז'", ארגון בינלאומי לתיאטרון.
בשנת 1992 לקה בשבץ מוחי ומאז התדרדרה בריאותו. בשנותיו האחרונות מיעט להופיע והיה מרותק לכיסא גלגלים. עם זאת, בשנת 2001 העלה הצגת יחיד, שהיא אוטוביוגרפיה המבוססת על חייו שכתב עם המחזאי דני הורוביץ, בשם "אורח בגן הדובדבנים". המחזה הוצג כהצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו.
מישא אשרוב נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב והוא בן 79 במותו. הוא נטמן בבית עלמין הדרום בחולון.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים רבים, בהם:
- פרס הבימה ע"ש מנחם גנסין על גילום תפקיד אדי קרבונה ב"מראה מעל הגשר" בבימויו של היי קיילוס, בשנת 1965
- פרס כינור דוד על גילום תפקידו של פרופסור ג'ורג' ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף", בשנת 1965
- פרס הבימה ע"ש דוד טנה על התפקיד הראשי ב"אדיפוס המלך", בשנת 1977
- יקיר העיר תל אביב-יפו (תשנ"ח-1999).[3]
- פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון, בשנת 2000 (יחד עם זהרירה חריפאי)[4]
- פרס מועדון מילוא
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשרוב היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, אביבה, נולדו לו בן ובת. מאשתו השנייה, השחקנית דליה פרידלנד, נולדה הבת אילה אשרוב, מוזיקאית, שחקנית וזמרת. אשרוב חי גם במשך 14 שנים בזוגיות עם השחקנית אלישבע מיכאלי. מרעייתו השלישית בלהה מס נולדה הבת חן אשרוב, שחקנית.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחוב נקרא על שמו בשכונת כפר גנים בפתח תקווה במעמד אלמנתו וראש העיר, 2009
- בנובמבר 2012 נחנכה כיכר על שמו בשכונת קריית האומנים ברמלה
- לוחית זיכרון הונחה על ביתו בתל אביב, 2013.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מישא אשרוב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מישא אשרוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מישא אשרוב, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- מישא אשרוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מישא אשרוב, דף שער בספרייה הלאומית
- מישא אשרוב, בארכיון הבימה
- מישא אשרוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רפאל בשן, אני מתייחס לקומדיה בכל הרצינות: מונולוג של מישה אשרוב, מעריב, 19 ביולי 1968
- מרב יודילוביץ', השחקן מישה אשרוב הלך לעולמו, באתר ynet, 20 באוקטובר 2003
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 נתן דונביץ, הכרך שלי - מראה מעל הגשר, הארץ, 15 ביוני 1956
- ^ "הבימה" תציג "מראה מעל הגשר", דבר, 10 באפריל 1956
חיים גמזו, 'מראה מעל הגשר' ־ ב'הבימה', הארץ, 20 באפריל 1956 - ^ יקירי תל אביב-יפו, באתר עיריית תל אביב-יפו.
- ^ דוד שליט, הוא היה הקול, באתר גלובס, 11 באפריל 2001
| הקודמים: 1999 - שלמה בר-שביט, נולה צ'לטון |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב |
הבאים: 2001 - יעקב אלפרין, אברהם דשא (פשנל) |