מישור הרוחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מישור הרוחות הוא מישור הממוקם מצפון למכתש רמון. אורכו 4 ק"מ, ורוחבו 3 ק"מ, וכיוונו מצפון-מזרח לדרום-מערב. מישור הרוחות נקרא כך, מכיוון שהוא נמצא באזור מישורי עם רוחות. שם זה הוא גם תרגום שמו הערבי של המישור, סהל אל-הווא.[1]

יש בו שרידי מצודה מתקופת מלכי יהודה בהר הנגב המרכזי, הנמצאים על שפת מתלול התוחם את המישור מצפון.[2]


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה שהתגלתה במישור הרוחות הייתה חוליה בשרשרת של מצודות שהוקמו בגבול הדרומי של ממלכת יהודה.[3]

צורתה של המצודה רבועה (20 x 20 מטר), וקירותיה הבנויים אבני גוויל השתמרו עד לגובה של מטר אחד. כ-100 מטר מדרום ומדרום מזרח לשרידי המצודה, ישנם שלושה בורות גדולים עגולים, מדופנים באבני גוויל, שהיו ככל הנראה מקור המים של יושבי המצודה.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חמי מזור, הרוחות, מישור, מפה
  2. ^ הרוחות, מישור, אתר מפה
  3. ^ 3.0 3.1 זאב זיוון, מכתש רמון והר הנגב : מעיר בה"דים לעיר תיירות, הספרייה של מט"ח, ‏דצמבר-ינואר 1995
Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.