מישו בנבנישתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מישו בנבניסטי)
מישו בנבנישתי
Mișu Benvenisti
בנבנישתי ב-1948
בנבנישתי ב-1948
לידה 1 ביולי 1902
בוקרשט
פטירה 1977 (בגיל 74 בערך)
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מישוּ בּנְבֶנישׂתי (1 ביולי 19021977) היה פעיל ציוני ופוליטיקאי יהודי רומני, נשיא הוועד הפועל הציוני ברומניה, מחברי המועצה היהודית המחתרתית שפעלה מול מרכז היהודים בתקופת שואת יהודי רומניה, מנאשמי משפטי הציונים ברומניה ואסיר ציון ולבסוף דיפלומט ישראלי. בנבנישתי נולד במשפחה של מוציאים לאור ובעלי בית דפוס יהודי ספרדים בבוקרשט. מנעוריו הצטרף לתנועה הציונית ובשנות ה-1920 המוקדמות הפך למנהיג ארגון הנוער הציוני (חלק מהחלוץ) . היה בהמשך חבר בקבוצה "Renașterea Noastră" (תחייתנו) שפעלה בבוקרשט והצטרפה ב-1930 למפלגה הלאומית היהודית הקטנה. תוך כדי כך השתתף בהקמת המפלגה היהודית הרומנית PER ופעל בה כפעיל של הנוער וכמזכיר כללי. אחרי 1936 היה בנבנישתי חבר בשלוחה ברומניה של הקונגרס היהודי העולמי ושימש כעורך דין שלה וכמדווח על הגברת האנטישמיות המקומית.

בשנות ה-1930 המאוחרות, רומניה התקרבה לגרמניה הנאצית והנהיגה בהדרגה אפליה נגד היהודים. בימי הדיקטטורה המלכותית של קרול השני ביטל את כל המפלגות הפוליטיות ברומניה, לרבות המפלגה היהודית והקימה מפלגת שלטון אחת - חזית התחייה הלאומית. הציונים הורשו להקים ארגונים לא פוליטיים, שעודדו גלי הגירה לארץ ישראל. כשלחצי הנאצים גברו עם העלייה לשלטון של יון אנטונסקו, בנבנישתי שקל עלייה, אבל הסכים לכהן כיושב ראש הוועד הפועל הציוני ברומניה. הוא דגל בקו מתון, לפיו הביע נאמנות לרומניה וביקש לפקח על חברי החלוץ היותר מרדניים, ולתווך בין הקהילה היהודית למשטר הדיקטטורי הצבאי. עמדתו משכה בקורת מהפעילים הציונים הימניים, כולל אברהם לייב זיסו שלא ראה בעין יפה את מגעי ההנהגה היהודית, כולל של בנבנישתי עם מרכז היהודים הכפוף לשלטון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו וראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת בנבניסטי או בנבנישתי הספרדית נודעה בתחילת המאה ה-19 בקראיובה הודות פעילותה בתחום הדפוס וההוצאה לאור. ידועים במיוחד היו סנדו ודוד בנבנישתי שהקימו ב-1876 בקראיובה את ההוצאה לאור "האחים בנבנישתי" (Frații Benvenisti) .[1] מריו תאודוריאן קראדה הזכיר בזיכרונותיו משנת 1938 ש"בנבנישתי הזקן היה היהודי היחיד בקראיובה שלבש עדיין קפוטה". מישו בנבנישתי נולד בבוקרשט, רומניה בשנת 1902 והיה בנו של סימון בנבנישתי (1943-1870), גם הוא מוציא לאור הבעלים של הוצאת Ancora (העוגן) ומוכר ספרים. האם הייתה ארנסטינה לבית שלאנגר. בן אחר של הזוג, אחיו של מישו, פליקס בנבנישתי, המשיך את דרך אביו בהוצאה לאור ולאחר סגירתה, ניהל של ההוצאה לאור היהודית, "ביכורים". סימון בנבנישתי זכה להערכת החוגים הספרותיים הרומניים בגלל תפקידו בעידודם של אנשי ספרות כמו מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו, המשורר ג'ורג'ה בקוביה, הסופר ליביו רבריאנו ואחרים. החל משנת 1922 מימן סימון בנבנישתי את הפרס בנבנישתי שהוענק בכל שנה על ידי חברת הסופרים הרומנים לטובי המשוררים המתחילים. [2]

עסקן ציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנבנישתי החל את העסקנות הציונית בבית ספר התיכון, כשהקים את קדימה, ארגון התלמידים הציונים. בתקופת לימודי המשפטים השתתף בהנהגת חשמונאה, ארגון הסטודנטים הציונים. ב-1921, כשהוקמה המפלגה היהודית הרומנית, הנהיג במסגרתה את הקבוצה הציונית הקרויה התחיה הלאומית. בין השנים 19221924 היה נשיא התאחדות הנוער הציוני ברומניה. בשנים 1924 - 1940, עמד בראש קבוצת "התחיה הלאומית" ושהוציא לאור שבועון ציוני בשם התחיה. ב-1936, היה לסגן יושב ראש המפלגה היהודית הרומנית, ומ-1941, יושב ראש הוועד הפועל הציוני כשסגניו היו אברהם לייב זיסו וז'אן כהן. אף על פי שבמהלך המלחמה קיים קשרים עם מרכז היהודים לשם ארגון משלוח יתומים יהודים לארץ ישראל, נעצר בינואר 1944, כתוצאה ממסע אנטי ציוני של השגרירות הגרמנית ונשלח למחנה הריכוז טרגו ז'יו, ממנו שוחרר ב-מרץ 1944, לאחר מאמצים רבים של וילהלם פילדרמן והציר של שווייץ, דה ווק (De Weck).

ב-1946, השתתף בפריז בוועידת הקונגרס היהודי העולמי. הוא השתתף גם בקונגרס של 1947 בקרלובי וארי וב-1948, במונטרה. השתתפות זו הייתה בין הנושאים הראשונים עליהם נחקר כשנעצר בספטמבר 1950, במהלך מסע אנטיציוני, והוחזק 3 שנים במעצר.

משפט הציונים ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משפטי הציונים ברומניה

ביום 28 במרץ 1953 נערך משפטם של 13 המנהיגים הציוניים העיקרים: אברהם לייבה זיסו - אישיות בעלת יוקרה רבה, לשעבר איש עסקים עשיר, סופר, מסאי, עיתונאי, יו"ר ההסתדרות הציונית ונציג הסוכנות היהודית ברומניה בשנות השואה, יו"ר "המפלגה היהודית" והקונגרס היהודי העולמי סניף רומניה; מישו בנבנישתי - יו"ר ההסתדרות הציונית בימי השואה ולאחריה; עו"ד ז'אן כהן (Jean Cohen) - מומחה בחוק בינלאומי ובעל זכויות רבות בגלל פעילותו בשנות השואה, ממקימי ומראשי הציונים הדמוקרטים; קרול רייטר (Carol Reiter) - יו"ר ההסתדרות הציונית הארצית בטרנסילבניה; ד"ר בנימין זאב הבר (Beniamin Zeev Haber), מראשי התנועה בטרנסילבניה; ד"ר שמעון הס (Simon Has)- מראשי התנועה בטרנסילבניה; משה וייס-טלמון (Moşe Weiss-Talmon), מראשי "הנוער הציוני" ו-"החלוץ" ופקיד בצירות; זולטן בובי באר (Bubi Beer) מ"משמר"; זולטן הירש, מראשי "דרור-הבונים"; מוצי מוסקוביץ' (Moți Moscovici), מראשי "renașterea" (הלידה מחדש), עיתונאי ומנהל לשכת המודיעין של צירות ישראל בבוקרשט; שטפאן קון, מראשי התנועה בטרנסילבניה; מלאניה (מלה) ינקו, פעילה ציונית מרכזית ורעייתו של דוקטור קורנל ינקו, מראשי מפא"י שהצטיינה בפעילות סקטור הרווחה. הנאשם ה-13 היה הבלדר השווייצרי גיר, שבשנות המלחמה העביר את דואר התנועה הציונית מרומניה לחו"ל, ומילא תפקיד של סוכן כפול - בטרם העביר את הדואר לתעודתו מסרו לגסטפו לצילום. זיסו, בנבנישתי וכהן נידונו למאסר עולם, והאחרים לעונשים הנעים בין 8 ל-20 שנות מאסר.

בבית הכלא סבל בנבנישתי, בין היתר, מחוסר יכולת לאכול ללא שיניים תותבות, עד שאסיר אחר תרם כסף מחסכונותיו ליצירת שיניים עבורו. בנבנישתי וזיסו שוחררו מהכלא והגיעו לישראל ב-1956.

דיפלומט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנבנישתי מונה לשגריר ישראל בשווייץ ובהמשך היה נציג הוועד הפועל הציוני בפריז.[3] [4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Tablou indicând rezultatele pe circumscripții electorale ale alegerilor pentru Adunarea deputaților, efectuate în ziua de 20 Decembrie 1933", în Monitorul Oficial, - רשומות ממשלת רומניה - גיליון 300/1933, pp. 7950–8071.

(לוח המציג את תומאות הבחירות לאספת הנבחרים מ-20 בדצמבר 1933, לפי מחוזות הבחירה)

  • Mișu Benvenisti, Sionismul în vremea prigoanei. Publicat în Viața Evreească, Nr. 7–8–9–10. Bucharest: Imprimeriile Independența, 1944.

(מישו בנבנישתי- הציונות בתקופת הרדיפות, בעיתון "ויאצא אבריאסקה" - החיים היהודיים" גליונות 7–10, בוקרשט, 1944)

  • Irina Cajal Marin, "Aportul evreilor sefarzi la dezvoltarea României", in Irina Airinei (ed.), Rolul minorităților naționale la dezvoltarea societății românești. Reflecții și oportunități. Lucrările conferinței Centenarul Marii Uniri și rolul minorităților naționale la dezvoltarea societății românești, 13 noiembrie 2018,București, pp. 83–85. Bucharest: Universul Academic, 2019. ISBN 978-606-9062-02-9

(אירינה קז'אל מרין - תרומת היהודים הספרדים לפיתוחה של רומניה" בספר של אירנה אאיריניי - "תפקיד המיעוטים הלאומיים לפיתוח החברה הרומנית" בכנס לרגל מאה שנה לאיחוד הגדול של רומניה 13.11.2018 בוקרשט)

Hary Kuller- "Sioniștii sub 'lupa' Siguranței și Securității. 1925 – 1949",ב Buletinul Centrului, Muzeului și Arhivei Istorice a Evreilor din România, 2008 pp.135-208 . (הרי קולר - הציונים תחת הזכוכית המגדלת של הסיגורנצה והסקוריטטה 1925–1949) 2008.

  • Valeriu-Alexandru Moraru, Istoria comunităților sefarde din România de la începuturi și până azi. Cluj-Napoca: Presa Universitară Clujeană, 2014. ISBN 978-973-595-664-6

(ואלריו-אלכסנדרו מורארו - תולדות הקהילות הספרדיות ברומניה מההתחלות ועד היום, קלוז' נפוקה, 2014)

  • Liviu Pleșa, "Epurarea din Securitate a cadrelor de origine evreiască (1960–1961)", in Caietele CNSAS, Vol. XI, Issue 2, 2018, pp. 177–254.

(ליביו פלשה - טיהור העובדים היהודים של הסקוריטטה 1960–1961)

  • Teodor Wexler, Mihaela Popov, Anchete și procese uitate, 1945–1960. I. Documente. Bucharest: Fundația W. Filderman, [n. y.]. ISBN 973-99560-4-1

* Teşu Solomovici, România Judaica, כרך א' הוצאת Teşu, בוקרשט 2001, עמודים 401 - 403. (ברומנית)

(תאודור וכסלר, מיכאלה פופוב - חקירות ומשפטים נשכחים 1945–1960, תעודות כרך א, בוקרשט, קרן פילדרמן, 2001

  • Evreii din România, Federaţia Comunităţilor Evreieşti din România, Hasefer Bucureşti, 2008 - יהודי רומניה, הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, הוצאת הספר, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה – רומניה, אל"ם (מיל) ד"ר בני מיכלסון, מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שם הנשיא חיים הרצוג[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישו בנבנישתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [ C. D. Fortunescu, "Începuturile tipografiei în Craiova", in Almanahul Graficei Române, 1926, p. 121 התחלות הדפוס בקראיובה ב"אלמנך הגרפיקה הרומנית" 1926]
  2. ^ [Constantin Călin, "Note despre premii", in Cardan Cultural, Vol. I, Issue 3, September–October 2018, p. 21] רישומים על פרסים, C.Călin in Cardan cultural 2018
  3. ^ Destine individuale și colective în comunism (ברומנית)
  4. ^ זכרונות מהתקופה הקומוניסטית באתר wordpress
  5. ^ אודות המוזיאון | מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה - 2, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה - 2