מישו דולגרו
 | |
| לידה |
16 בינואר 1909 טקוץ', רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 2002 (בגיל 93) |
| מדינה |
רומניה |
| מעסיק |
סקוריטטה |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית |
  | |
מישו דולגרו (ברומנית: Mișu Dulgheru; 16 בינואר 1909 – 11 באפריל 2002) היה פעיל קומוניסטי ואיש ביטחון יהודי-רומני, קולונל בסקוריטטה, שהוביל בשנות הטרור הסטליניסטי ברומניה חקירות בעלות תהודה רבה, כמו חקירת לוקרציו פטרשקנו.
מישו דולגרו, בשם המלא "מיכאיל דולגרו", נולד בשם מויסה דולברגר (Moise Dulberger) בטקוץ', כבנם של הסוחרים היהודים סאקה ואולגה דולברגר. הוא סיים בית ספר תיכון מסחרי במינכן, גרמניה והחל מ-1927 עבד בבנק Banque de Belgique pour l´Étranger. בהמשך עבד בהנהלת חשבונות אצל דוד שלו, שהיה סוחר דגנים. הוא שירת בצבא בחיל הפרשים. לאחר השחרור עבר לבוקרשט, שם עבד תחילה אצל בן דוד שלו ובהמשך היה מחסנאי בבית המלאכה למשי Royal.
ב-1938 נשא לאישה את ליזה מרקוזון, מנהלת חשבונות ובאותה שנה איבד את מקום עבודתו בגלל החקיקה האנטישמית. בשנים 1938 - 1939 בני הזוג התקיימו ממכר מגבות ובהמשך מבית מלאכה לקונפקציה של לבנים לגברים. ב-1940 התקבלו בני הזוג לעבודה בנציגות המסחרית של ברית המועצות בבוקרשט, הוא כנהג והיא כקלדנית-מזכירה. ב-1941, לאחר פתיחת המלחמה נגד ברית המועצות, הם נעצרו ונשלחו למחנה הריכוז בטרגו ז'יו.
לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 היה דולגרו לחלק מהבירוקרטיה הקומוניסטית וב-6 במרץ 1945, בתמיכתו של פעיל קומוניסטי, איתו התיידד במחנה הריכוז, קיבל מינוי של מפקח בשירותי המודיעין (גוף הבלשים) ושינה את שמו לשם בעל צליל רומני. ב-1947 היה חבר בוועדת ההחזרה למולדת (מגרמניה). ב-1948, עם הקמת הסקוריטטה, מונה בדרגת קולונל לראש מנהלת 5 של החקירות הפליליות והיה גם ראש לשכתו של תאוהרי ג'אורג'סקו.
בשנים 1949 - 1952 דולגרו היה חבר במנהלת הארגונית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. דולגרו הוביל את חקירת לוקרציו פטרשקנו ויתר העצורים ב"מקצה פטרשקנו", השתתף בחקירות חשודי "מקצה הפיננסים הגדולים" והיה מעורב בהכנת משפטי תעלת דנובה-הים השחור. ב-16 באוקטובר 1952 הודח מתפקידיו ונעצר כחשוד בהיותו חבר ב"קבוצת" אנה פאוקר, וסילה לוקה ותאוהרי ג'אורג'סקו. כעבור שנתיים שוחרר ממעצרו ונפסקה חקירתו, הוא לא שב לתפקידו והורד לדרגת חייל פשוט.
ב-1955 נשפט לשנתיים מאסר באשמת רשלנות[1].
דולגרו מצא עבודה במפעל למספריים ואולרים וב-1984 עלה לישראל, שם התגוררה אחת מבנותיו. הוא לא נשאר בישראל, אלא היגר לקנדה, שם התגוררה בת אחרת.
באפריל 1948 נעצר ברומניה גבר בשם אלצ'יביאדה דיאמנדי (Alcibiade Diamandi) בעקבות הלשנה אנונימית ונחקר שלושה חודשים עד מותו במעצר. 47 שנים מאוחר יותר, אלמנתו ובנו הגישו בקשה להעמדתם לדין באשמת הריגה של קפטן ניקולאה זוטסקו ושל מפקח לשעבר מישו דולגרו. הבקשה נדחתה בגלל התיישנות, אך ערעור שהוגש על דחיית הבקשה התקבל על בסיס אי ספירת שנות השלטון הקומוניסטי במניין ההתישנות וב-2009 הוחלט לפתוח בהליכים משפטיים נגד דולגרו[2].