מישל ברז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מישל ברז'ה
Michel Berger
Michel Berger.jpg
לידה 28 בנובמבר 1947
ניי-סיר-סן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1992 (בגיל 44)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מישל ז'אן המבורגר
בן/בת זוג Véronique Sanson עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Raphael Hamburger, Pauline Hamburger עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר-יוצר, מנהל מוזיקה, מלחין, פסנתרן, זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מישל ברז'הצרפתית: Michel Berger‏; 28 בנובמבר 19472 באוגוסט 1992) היה זמר ותמלילן צרפתי. היה מהדמויות הבולטות בפופ הצרפתי במשך שני עשורים, כזמר וככותב שירים לאמנים ובהם: פרנסואז ארדי, ג'וני האלידיי ולאשתו פראנס גל. הוא מת מהתקף לב בגיל 44.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'ה נולד כמישל-ז'אן אמבורז'ה (Michel Jean Hamburger) ב-28 בנובמבר 1947 בניי-סיר-סן, כבן הזקונים של הורים יהודים, ד"ר ז'אן המבורגר, נפרולוג שביצע ב-1952 את השתלת הכליה הראשונה בצרפת ואנט האס, פסנתרנית קונצרט ממוצא יהודי שווייצרי.

ברז'ה התפרסם לראשונה בציבור הצרפתי בשנות השישים כזמר שיר הלהיטים Salut les copains, לאחר מכן הוא הפך למפיק תקליטים וכותב שירים ב-EMI ושם כתב בין השאר את השיר Les Girafés עבור בורביל בשנת 1967. בתחילת שנות השבעים עבר לוורנר מיוזיק שם הפיק את האלבומים המוקדמים של ורוניק סנסון. בשנת 1973, הוא היה אחראי על הפקת האלבום Message personnel, ששיר הנושא שלו השיק מחדש את הקריירה של פרנסואז הארד. הוא גם הפיק את הסינגל Je Suis Moi עבור הרדי. ברז'ה החל לכתוב לפראנס גל בשנת 1974, הפיק את כל אלבומיה החל משנת 1975 ואילך והתחתן איתה ב-22 ביוני 1976. בשנת 1978 הלחין את המחזמר סטארמניה, למילותיו של לוק פלמונדון. במחזמר כיכבו גאל, קלוד דובואה, דניאל בלבוין, דיאן דפרסן, ננט וורקמן, אריק אסטבה ופאביאן טיבולט. המחזמר זכה להצלחה גדולה בצרפת בשנות השמונים והתשעים. גרסה באנגלית, תחת הכותרת Tycoon, הועלתה בשנת 1991 עם מילים מאת טים רייס, אך לא זכתה להצלחה שהייתה הגרסה המקורית בצרפת. שני מחזות הזמר שהעלה ברז'ה מיד לאחר סטארמניה, לא זכו להצלחה. ב-1980, ברז'ה חבר למפיק ז'רום סאבארי ולכותב לוק פלאמונדון להפקת המחזמר "האגדה של ג'ימי" בהשראת סיפור חייו של ג'יימס דין אך המחזמר כשל בקופות.

הפרויקט המוזיקלי הבא של ברז'ה, Dreams in Stone, נכתב כמחזמר אמריקאי, עובד במשותף עם מישל ברנולק, כיכבו בו בין השאר רוזאן קאש, ביל צ'מפלין, לין קארי, ג'ניפר וורנס וביל ויטרס והוא הוקלט בארצות הברית. אף על פי שהמחזמר לא הועלה על הבמה, האלבום פורסם ב-1982.

האלבום כשל לחלוטין בקופות ולא מוכר לציבור מלבד למספר אתרי מעריצים בודדים.

ברז'ה הלחין מספר פסקולים לסרטים ובהם מכתוב, סרט משנת 1970 של הבמאי האלג'יראי עלי גלאם, הסרט "Sérieux comme le plaisir" של רוברט בניון מ-1975, הסרט "Tout feu, tout flamme" של ז'אן-פול רפנו מ-1982 ו-לסרט Rive droite, rive gauche של פיליפ לברו משנת 1984. הוא נודע בזכות הג'ינגל של למשקה Orangina שלו. ברז'ה היה אחד מקומץ אמנים צרפתים שהשתתפו במעשים הומניטריים: בשנת 1985 עבד בלעדית עבור ארגון הצדקה Action Écoles לטובת הקמת בתי ספר באפריקה לצד גאל, ריצ'רד ברי ודניאל בלוויין, אחר כך לטובת אתיופיה עם הזמר רנו (Renaud), ולארגון הצדקה Restaurants du Cœur ולס Restos du cœur עם הקומיקאי קולוצ'ה .

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוגוסט 1992, שבועות לאחר יציאת אלבום הדואטים הראשון שלו עם פראנס גאל, וחצי שנה לאחר מות אביו, ספג ברז'ה התקף לב קטלני לאחר משחק טניס ברמתואל.

מותו הכה בהלם רבים מאחר שהיה אחד הזמרים הצרפתים הפופולריים ביותר בשנות השבעים והשמונים. יתר על כן, בניגוד לכוכבי פופ רבים, הוא נתפס כאדם נחמד ופשוט, המתעניין יותר במוזיקה ובחיי משפחה מאשר בהגזמות רוקנרול. אכן, נישואיו עם גאל היו יציבים להפליא.

ברז'ה נקבר בפריז, בבית הקברות במונמארטר. בתו פאולין, שמתה בשנת 1997 בגיל 19 בלבד, קבורה בסמוך. הוא היה גם אביו של המעבד הצרפתי, רפאל המבורגר.

מחווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בנובמבר 2019, גוגל ציינה את יום הולדתו ה-72 עם שרבוט גוגל.[1]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן
  • 1973: מישל ברז'ה (Le coeur brisé)
  • 1974: Chansons pour une fan
  • 1975: Que l'amour est bisarre
  • 1976: ריקוד לפסנתר
  • 1980: Beauséjour
  • 1981: ביוריבאג'
  • 1981: Tout feu tout flamme (פסקול קולנוע אינסטרומנטלי)
  • 1982: חלומות באבן (אינסטרומנטלי) עם קולות רקע של דניז דה קארו
  • 1983: Voyou
  • 1984: Rive droite - Rive gauche (פסקולנוע אינסטרומנטלי)
  • 1985: Différences
  • 1990: Ca ne tient pas debout
  • 1992: Double jeu (עם פראנס גאל)
הופעות חיות
  • 1980: Au Théâtre des Champs-Élysées
  • 1983: Au public Palais des Sports
  • 1986: Au Zénith
אלבומי אוסף
  • 2014: Pour me comprendre - Best of

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרשימה המלאה ראו באתר lescharts[2]

נבחרים
  • "Quelques mots d'amour"
  • "Seras-tu là?"
  • "Le paradis blanc"
  • "La groupie du pianiste"
  • "דייגו, libre dans sa tête"
  • "Chanter pour ceux qui sont loin de chez eux"
נבחרים (סינגלים במצעדים עם פראנס גל)
  • 1992: "Laissez passer les rêves" (מקום 37 בצרפת)
  • 1992: "Superficiel et léger" (מקום 42 בצרפת)

חוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברז'ה, לצד מוזיקאים עמיתים כמישל פוגיין ומישל סרדו, הופיעו בתור ניצבים בסרט Paris brûle-t-il? (פריז בוערת?) של רנה קלמנט משנת 1966. שיחק את תפקיד "שף הנפצים", ואילו פוגיין וסרדו הופיעו כמפגינים סטודנטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל ברז'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]