מישל ח'לייפי

מישל ח'לייפי
	אין תמונה חופשית
לידה	3 בנובמבר 1950 (בן 73); נצרת, ישראל
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

מישל ח'לייפי (בערבית: ميشيل خليفي; נולד ב-3 בנובמבר 1950 בנצרת) הוא תסריטאי, מפיק ובמאי פלסטיני אזרח ישראל, שאף כונה "אבי הקולנוע הפלסטיני".^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 עזב את ישראל ולמד בימוי קולנוע ותיאטרון בבלגיה ב-Institut National Supérieur des Arts du Spectacle, שם הוא מתגורר מאז ונכון ל-2011 מלמד במוסד זה. בשנת 1978 צילם בעבור רשת שידור בלגית כתבות אודות המתרחש בשטחים הפלסטינים. בשנת 1980 כבר ביים את סרטו הדוקומנטרי הארוך הראשון. הסרט, "זיכרון פורה", זכה בפרס לסרט ביכורים בפסטיבל הסרטים קרתגו. בסרט זה ח׳לייפי מציג מקום מדומיין, אשר מחיה את העבר ולוקח את הזמן אל לפני הטראומה. באופן זה, הסרט לראשונה מספר סיפור פרטי ולא קולקטיבי, מאפיין הבא לידי ביטוי בעוד סרטים של ח׳לייפי.מאפיין בולט נוסף הוא של יצירתו של ח'לייפי הוא "פירוק האחדות המופשטת שנבנתה סביב הסיפור הטראומטי וההיסטורי, ובונה במקומה סיפורים שונים, זמנים שונים, זהויות שונות ומרחבים שונים. הוא מבטל את הטוטליות הלאומית שנוצרה במחיר של מחיקת זהויות והשתקת הסיפורים האישיים… סרטו מפרק אמנם את האחדות הלאומית, אך הוא שב ומעצב ומגבבש אותה על יסוד חדש. היסוד החדש הזה הוא בראש וראשונה המרחב."^[2]

סרטיו המאוחרים של ח׳לייפי מבססים את המהפך שיצר בקולנוע הפלסטיני בסרטיו התיעודיים הראשונים, ומעמידים כיוון לקולנוע פלסטיני שנוצר בעקבותיהם. מאפיין בולט בסרטיו המאחורים הם המרחב הפלסטיני החסום, על ידי העוצר שכפו הישראלים על תושבי השטחים ועל ידי הפקעת אדמותיהם של הערבים תושבי ישראל.

סרטו המוכר ביותר הוא חתונה בגליל (1987), אשר זכה בפרס מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל הקולנוע בקאן^[3], ובפרס צדף הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן^[4]. ח'לייפי ביקש שהסרט יוגדר בפסטיבל סן סבסטיאן כסרט פלסטיני ולא ישראלי^[5] הסרט מספר על חתונה בגליל שמתקיימת בעת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, כשהמפקד האזורי דורש להיות נוכח בחתונה. במהלך הסרט מוצגות התגובות השונות של הדמויות בסרט אל מול הסמכויות השונות (המושל, האב, החתן, צעירי הכפר וכו׳). תגובותיהם ואופן ההתמודדות שלהם קשורה באופן סמלי לנרטיב הפלסטיני והשלטון הישראלי. ח׳לייפי משתמש בזמן ובמרחב ככלים: במהלך הסרט הישראלים כולאים את הערבים בכפר, בעוצר בביתם, וההווה של הכפר הפלסטיני הופך להיות החלונות שבין עוצר לעוצר. טקס החתונה משתמש באייקונים נרטיבים של המולדת ובכך מעלה את זכרונות העבר אל ההווה. הסרט בונה את הסיפור הלאומי הטראומטי תוך כיבוד המרחב והזמן, וגם מפרק את הסיפור דרך הדמויות ובסיפורים האישיים המתקיימים בחיי היומיום^[6].

בסרט "מעשה בשלושה תכשיטים" (1994), שהוא הסרט באורך מלא הראשון שצולם כולו בעזה, מוצגת דמותו של ילד פלסטיני אשר נאלץ ללמוד לחיות עם האכזריות מסביבו בעוד אביו במעצר ואחיו במנוסה מחיילי צה‘'ל.

בשנת 1997 השתתף בכנס לשלום, בבריסל, בהשתתפות א. ב. יהושע, מוחמד בכרי, סלים דאו, אוריאל זוהר ועוד, ובו הציג כמה מסרטיו.

הוא אחיו של הבמאי והחוקר ג'ורג' ח'לייפי.