מישל סלואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל סלואן
Michelle Slone
אין תמונה חופשית
מקום מגורים גן יאשיה בעמק חפר, ישראל
ידועה בשל

בניית כלי לכימות ומדידה של טראומה - Political Life Events Scale

יצירת מודל לאיתור גורמי סיכון ועמידות לאחר חשיפה טראומטית
השכלה אוניברסיטת ויטווטרסראנד
אוניברסיטת דרום אפריקה
אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות 1975–הווה (כ־48 שנים)
https://social-sciences.tau.ac.il/profile/mich

מישל סלואןאנגלית: Michelle Slone) היא פרופסור מן המניין במגמה לפסיכולוגיה קלינית-מחקרית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. היא עומדת בראש המעבדה לחקר חוסן בתנאי חסך, טראומה ואלימות פוליטית וכן חברה במועצת המנהלים של מרכז אדלר לחקר התפתחות ופסיכופתולוגיה של הילד. בעבר שימשה כראש המגמה הקלינית של הילד באוניברסיטת תל אביב. פרופסור סלואן היא חוקרת מובילה ברמה עולמית בתחום ההשפעות הרגשיות של חשיפה לטראומה על ילדים במגוון הקשרים, כגון טרור ומלחמה, פליטים ומבקשי מקלט, אימוץ בינלאומי, נוער בסיכון, ועוד. בעבודתה המחקרית סלואן פיתחה מודל לאיתור גורמי חוסן וגורמי סיכון הממתנים השלכות של חשיפה טראומטית, וכן כלי לכימות ולמדידה של חשיפה טראומטית. בנוסף לכך, סלואן מרצה ומדריכה במגמה לפסיכולוגיה קלינית-מחקרית באוניברסיטת תל אביב.

סלואן פעילה למען זכויות בעלי החיים. הייתה מעורבת בהקמת ארגון "תנו לחיות לחיות" וכן בהקמתו של ארגון דומה בדרום אפריקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל סלואן גדלה ביוהנסבורג בדרום-אפריקה, ולמדה בבית ספר יהודי. בשנת 1970 החלה את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה ולימודי יהדות באוניברסיטת ויטווטרסראנד בדרום אפריקה. בשנת 1975 החלה את לימודי התואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת דרום אפריקה, וב-1981 החלה את לימודי הדוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן, סלואן חזרה לתקופה לדרום אפריקה, שם השלימה התמחות בפסיכולוגיה קלינית. בהמשך הייתה מרצה ומדריכה קלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת קייפטאון ומנהלת יחידת המחקר של המרפאות ההתפתחותיות בבית החולים לילדים של הצלב האדום בקייפטאון. החל משנת 1994 סלואן היא חברת סגל בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2008 קיבלה את דרגת הפרופסורה.[1][2][3]

סלואן מתגוררת במושב גן יאשיה בעמק חפר. הייתה נשואה לד"ר זאב סלואן, שנפטר, ולהם 4 ילדים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלואן חוקרת את השלכות החשיפה לטרור ומלחמה, תוך ניסיון לאתר את גורמי העמידות הממתנים את התוצאות הפסיכולוגיות וההתפתחותיות של חשיפה שכזו. מטרת מחקרים אלה היא לזהות את גורמי החוסן אשר חיזוקם, באמצעות תוכניות התערבות, מאפשרת לילדים ולמבוגרים להתמודד עם חשיפה טראומטית. סלואן בנתה מספר רב של תוכניות התערבות שהועברו בבתי ספר רבים בארץ ונמצאו כיעילות בהגברת עמידותם של הילדים. לאחר תוכנית ההתערבות, ילדים הראו ירידה במצוקה הפסיכולוגית ובסימפטומים הפוסט-טראומטיים ותפקוד בית ספרי טוב יותר.[1][4] כיום סלואן עומדת בראש מחקר רחב היקף המשותף לארגון ג'וינט אשלים ולמשרד החינוך, ומטרתו לגבש תוכנית התערבות מיטבית אשר תשמש פרוטוקול למענה טיפולי ראשוני ומידי בכל בתי הספר בארץ בעתות מלחמה וטרור.[5][6]

סלואן משתפת פעולה עם חוקרים רבים מרחבי העולם ופרסמה מעל 60 פרסומים (נכון לשנת 2018).[2][7]

תחומי העניין של סלואן כוללים את חקר ההשלכות של חשיפה טראומטית במגוון הקשרים: גדילה בסביבה של קונפליקט פוליטי, חשיפה לטרור באופן ישיר ובאופן עקיף דרך המדיה, גדילה בתנאי חסך, עיסוק בזנות בקרב נוער בסיכון, נשירה בית ספרית, ועוד. מחקריה מתמקדים באיתור גורמי עמידות וחוסן בקרב אנשים הנחשפים לטראומה ובבניית תוכניות התערבות לחיזוק גורמי חוסן אלה. בנוסף, סלואן עוסקת בסוגיות בין-תרבותיות הקשורות באבחון ובטיפול פסיכולוגי.[1][2][8]

תרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתה של פרופסור סלואן לחקר ההשלכות הרגשיות והקוגניטיביות של חשיפה טראומטית היא משמעותית וזוכה להכרה ברמה העולמית. תרומתה המרכזית היא בשני מודלים שפיתחה לחקר טראומה והשלכותיה. האחד הוא מודל לאיתור גורמי סיכון ועמידות לאחר חשיפה טראומטית, הממתנים את השפעות החשיפה. מודל זה אפשר זיהוי של גורמי עמידות רבים, כגון דימוי עצמי, תמיכה חברתית, מסוגלות עצמית, מורכבות עצמית, ייחוס משמעות, אופטימיות ועוד. מעבר לכך, המשגה זו של סלואן קידמה את בניית תוכניות ההתערבות על פי ממצאים אלה, באופן שהוביל להטבה במצוקה הפסיכולוגית של ילדים שנחשפו לטראומה. תוכניות ההתערבות של סלואן מועברות בבתי ספר רבים עד היום.[5][6][9]

המודל השני שפיתחה הוא כלי לכימות ולמדידה של חשיפה טראומטית, באמצעות שאלון שבנתה הנקרא Political Life Events Scale, בקיצור PLE. כלי זה סיפק מענה לסוגיה מורכבת בתחום חקר הטראומה, שעיקרה הוא הקושי בכימות חשיפה טראומטית, הן כשמדובר בחשיפה בודדת והן כשמדובר בחשיפה מצטברת. המודל שפיתחה מאפשר כימות למדד אובייקטיבי ולמדד סובייקטיבי של חומרה. כלי זה נמצא בשימוש במחקרים בתחום בכל העולם והביא להתפתחות מחקרית משמעותית.[1][2][5]

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Slone, M. (2000). Responses to media coverage of terrorism. Journal of Conflict Resolution, 44(4), 508-522.
  • Slone, M., Kaminer, D. & Durrheim, K. (2000). The contribution of political life events to psychological distress among South African adolescents. Political Psychology, 21(3), 465-487.
  • Slone, M. (2003). The Nazareth riots: Arab and Jewish Israeli adolescents pay a different psychological price for participation. Journal of Conflict Resolution, 47(6), 817-836.
  • Slone, M. & Shoshani, A. (2006). Evaluation of preparatory measures for coping with anxiety raised by media coverage of terrorism. Journal of Counseling Psychology, 53(4), 535-542.
  • Slone, M., Shoshani, A., & Baumgarten – Katz, I. (2008). Exposure to political violence and coping with anxiety raised by media coverage of terrorism. Anxiety, Stress and Coping, 21(3), 243 - 261.
  • Slone, M. & Shechner, T. (2009). Psychiatric consequences for Israeli adolescents of protracted political violence: 1998 – 2004. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 50(3), 280-289.
  • Slone, M., Shoshani, A., & Paltieli, T. (2009). Psychological consequences of forced evacuation on children: risk and protective factors. Journal of Traumatic Stress, 22(4), 340-343.
  • Lavi, I. & Slone M. (2011). Resilience and political violence: Moderating effects in a cross-cultural study of moderating effects among Jewish and Arab. Youth and Society, 43(3), 845 - 872.
  • Slone, M. & Shechner, T. (2011). Adolescents exposed to 7 years of political violence: Differential relations between exposure and its impact for Jewish and Arab Israeli youth. Child Indicators Research, 4(3), 529-545
  • Meir, Y., Slone, M., & Lavi, I. (2012). Children of illegal migrant workers: Life circumstances and mental health. Children and Youth Services Review, 34, 1546 – 1552.
  • Shoshani, A. & Slone, M. (2013). Middle school transition from the strengths perspective: Young adolescents' character strengths, subjective well-being, and school adjustment. Journal of Happiness Studies, 14(4), 1163-1181.
  • Slone, M., Meir, Y., & Tarrasch, R. (2013). Individual differences in referral for help for severe emotional difficulties in adolescence. Children and Youth Services Review, 35(1), 1854-1861.
  • Slone, M., Shoshani, A., & Lobel, T. (2013). Helping youth immediately after war exposure: A quasi-randomized controlled trial of a school-based intervention pogram. Journal of Primary Prevention, 34(5), 293-307.
  • Slone, M. & Roziner, I. (2013). Does self-complexity moderate political violence among adolescents? Anxiety, Stress and Coping, 26(6), 659-673.
  • Wolmer, L., Hamiel, D., Versano, T., Slone, M., & Margalit, N. Laor, N. (2015). Preschool Israeli children exposed to rocket attacks: Assessment, risk and resilience. Journal of Traumatic Stress, 28, 441-447.
  • Slone, M. & Mayer, Y. (2015) Gender differences in mental health consequences of exposure to political violence among Israeli adolescents. Children & Youth Services Review, 58, 170-178.
  • Slone, M. & Mann, S. (2016). Effects of war, terrorism and armed conflict on young children: A systematic review. Child Psychiatry & Human Developmen,47(6), 950-965.
  • Slone, M., Shur, L., & Gilady, A. (2016). Youth exposed to terrorism: The moderating role of ideology. Current Psychiatry Reports, 18(5), 1-8.
  • Slone, M., Lavi, I., Ozer, E, & Pollack, A. (2017). The Israeli-Palestinian conflict: Meta-analysis of exposure and outcome variables for children of the region. Children & Youth Services Review, (74), 50-61.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 מישל סלואן, Michelle Slone CV, באתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ 1 2 3 4 אוניברסיטת תל אביב, פרופסור מישל סלואן, באתר אוניברסיטת תל אביב
  3. ^ מישל סלואן, Michelle Slone, באתר Linkedin(הקישור אינו פעיל)
  4. ^ טל זלמנוביץ', [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=810507 סטריאוטיפים ילדותיים - הטלוויזיה בונה דימויים, וגם מחסלת אותם], באתר גלובס, ‏01/07/2004
  5. ^ 1 2 3 דליה מזורי, אנטי-טראומה: "חיסון פסיכולוגי" לילדי עוטף עזה, באתר nrg, ‏16.06.2016
  6. ^ 1 2 רותי סיני, "עידוד ילדים לדבר רק לאחר פיגוע מגביר החרדה", באתר וואלה! חדשות, ‏24/11/2003 (ארכיון)
  7. ^ אסופת הפרסומים של סלואן, [https://scholar.google.co.il/citations?user=gtknx2sAAAAJ&hl=en Michelle Slone Professor of Psychology Verified email at post.tau.ac.il]
  8. ^ ד"ר יעל מאיר ופרופ' מישל סלואן, דוח מחקר: מיפוי התנאים ההתפתחותיים ב"מחסני הילדים", באתר אוניברסיטת תל אביב
  9. ^ דן אבן, ילדים שחשופים בבית לחוויות מאירועי טרור – בסיכון ל-PTSD, באתר כמוני - חברים לבריאות, ‏12/10/2015