לדלג לתוכן

מיתמנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתמנה
Μήθυμνα
מדינה יווןיוון יוון
מחוז צפון הים האגאי
שמות קודמים מוליבוס
שטח 50.166 קמ"ר
גובה 51 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,195 (2021)
קואורדינטות 39°22′07″N 26°10′50″E / 39.36861°N 26.18056°E / 39.36861; 26.18056 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיתימנהיוונית: Μήθυμνα; לעיתים נכתבת כ-Methymna) היא עיירה ויחידת מנהל מקומית לשעבר באי לסבוס, שבצפון הים האגאי יוון. מאז הרפורמה המנהלית של 2019, העיירה משתייכת למערב לסבוס ומהווה יחידה מוניציפלית בתוך הרשות המקומית.[1] עד שנת 1919, שמה הרשמי של העיירה היה מוליבוס (Μόλυβος), שם שמקורו בסוף התקופה הביזנטית, והוא עדיין בשימוש רווח.

צילום אוויר של מיתמנה

העיירה ממוקמת מצפון-מזרח לארסוס, מצפון לפלומרי וצפון-מערבית למיטילנה. אוכלוסייתה מנתה 1,399 תושבים במפקד 2011. היא שוכנת בצפון האי, כ-6 ק"מ צפונית לעיירת החוף הפופולרית פטרה. אחד המאפיינים הבולטים של העיירה הוא מבצר ג'נובזי עתיק הניצב על גבעה במרכז היישוב. רחוב האגורה נמצא בדרך העולה למבצר ונחשב לאטרקציה תיירותית, ובה חנויות, בתי קפה ומסעדות בעלי צביון היסטורי. היחידה המוניציפלית של מיתימנה משתרעת מזרחה מהעיירה לאורך החוף הצפוני של האי, והיא הקטנה ביותר בשטח בין יחידות האי – שטחה 50.166 קמ"ר.[2] האוכלוסייה הכוללת של היחידה עמדה על 2,255 תושבים במפקד 2011. היישובים המרכזיים הנוספים הם ארגנוס (240 תושבים) וסיקמינאה (207 תושבים).

חוף מוליבוס הוא אחד מהחופים שעליהם מונף דגל כחול באי לסבוס. החוף עצמו עשוי חלוקים, אך קרקעית הים חולית ורדודה לאורך מרחק ניכר. מהחוף נשקפים נוף האגורה והמבצר.

מתימנה הייתה העיירה בעבר העיר השנייה בחשיבותה באי לסבוס, עם מיתוס מוצא המייחס את היווסדה לדמות בשם מתימנה – בתו של מקר, אשר נישאה לאלגוריה של האי לסבוס. לפי מסורת האפוס, הגיבור אכילס צר על מתימנה בתקופת מלחמת טרויה, בעזרתה של הנסיכה המקומית פסידיקה ממתימנה שפתחה את שערי העיר בתמורה לנישואין עמו. לאחר כיבוש העיר, הורה אכילס לסקול אותה בעוון בגידה.[3]

התקופה הארכאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבט על הנמל
מטבע מתימנה (500-480 לפני הספירה)
מבט אל המבצר (טירת מוליבוס)
מבט על נוף העיר

מעט מאוד ידוע על מתימנה בתקופה הארכאית. סיפורו של אריון והדולפין – שבו מעורב הרודן הקורינתי פריאנדרוס, ומתואר כסיפור שמתרחש סביב סוף המאה ה-7 לפנה"ס – מרמז כי מתימנה כבר הייתה באותה תקופה עיר בולטת ובעלת קשרים רחבי היקף בעולם היווני.[4]

הרודוטוס מספר כי בשלב כלשהו בתקופה הארכאית, מתימנה שיעבדה את העיר אריסבה שבאי לסבוס; דבר זה הגדיל במידה ניכרת את שטח שליטתה של מתימנה ואפשר לה גישה לאדמות הפוריות שסביב מפרץ קלוני.[5]

ההיסטוריון המקומי מירסילוס ממתימנה, שכתב במחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס, מספר כי מתימנה ייסדה את העיר אסוס שבחופה של אסיה הקטנה מול מתימנה.[6] עם זאת, היסטוריון מקומי אחר, הלאניקוס איש לסבוס, שכתב באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, טוען פשוט שאסוס הייתה מושבה אאולית – מבלי לציין עיר-אם ספציפית.

דבר זה הוביל היסטוריונים אחדים לפקפק בגרסתו של מירסילוס, ולראות בכך דוגמה ל"מניפולציה מקומית של העבר" מצד מתימנה – אף שייתכן כי אותו הדבר נכון גם לגבי הלניקוס.[7]

התקופה הקלאסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למתימנה הייתה יריבות רבת שנים עם מיטילנה, ובמהלך המלחמה הפלופונסית היא עמדה לצד אתונה במהלך מרד מיטילנה בשנת 428 לפנה"ס, בעוד שיתר ערי לסבוס צידדו במיטילנה.[8] כאשר האתונאים דיכאו את המרד בשנה שלאחר מכן, רק מתימנה ניצלה מהפיכתה לקלרוכיה (מושבת אזרחים אתונאים שקיבלו קרקע בעיר שנכבשה).[9]

לאחר שנת 427 לפנה"ס, מתימנה וכיוס נותרו החברות היחידות בברית האטית-דלית ששמרו על ממשל עצמי ופטור מתשלומי מס, דבר המעיד על מעמדה המועדף של מתימנה באימפריה האתונאית.[10] בשנת 412 לפנה"ס נפלה מתימנה באופן זמני לידי הספרטנים, אך היא נכבשה מחדש במהרה בידי האתונאים. תוקידידס מציין כי תושבי מתימנה נטו לתמוך באתונה הרבה יותר מאשר בספרטה.[11]

גם בשנת 411, קבוצה של גולים מתימנאים, ששהו בכימה שבאיוליה, ניסו לשוב לעיר בכוח – אך נדחו על ידי האוכלוסייה המקומית.[12] כאשר המצביא הספרטני קליקרטידס צר על מתימנה בשנת 406 לפנה"ס, העיר נותרה נאמנה לחיל המצב האתונאי והחזיקה מעמד – עד שנבגדה מבפנים על ידי מספר בוגדים.[13] המידע ההיסטורי על מתימנה במאה ה-4 לפנה"ס מוגבל, אך חשיבותה כפוליס (עיר-מדינה) ניכרת מן העובדה שהמשיכה להנפיק מטבעות כסף וברונזה.[14]

בסביבות שנות ה-340 לפנה"ס, הרודן קלאומיס גירש את הדמוקרטים מהעיר והחזיק בשלטון במשך כעשור. אין בידינו מידע ודאי על גורלו לאחר מכן, אך סביר כי סולק כאשר האי נכבש על ידי מצביאיו של פיליפוס השני ממקדון, פרמניון ואטאלוס, בשנת 336 לפנה"ס.[15] היסטוריית ארבע השנים שלאחר מכן מתועדת בצורה חלקית בלבד: ידוע כי השליטה באי עברה בין כוחות ממלכת מוקדון של אלכסנדר הגדול ובין כוחות האימפריה הפרסית האחמנית בראשות ממנון מרודוס.

ממנון כבש את מתימנה בשנת 333 לפנה"ס, וכאשר הגלוכוס, אדמירל של אלכסנדר, החזיר את השליטה לעיר בשנת 332 לפנה"ס – נמצא כי הרודן אז היה אריסטוניקוס ולא קלאומיס.[16] אין ודאות האם אריסטוניקוס מונה עם כיבוש העיר בידי הפרסים בשנת 335, או שקלאומיס חזר לשלטון אז ואריסטוניקוס הוצב רק בשנת 333. כך או כך, בשנת 332 העביר אלכסנדר את אריסטוניקוס לידי הדמוקרטיה המתימנאית שהושבה, והוא הועמד לדין, הורשע והוצא להורג בעינויים.[17]

התקופה ההלניסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב שנת 295 לפנה"ס, הנפיקה מתימנה דראכמות כסף עבור המלך ליסימכוס, דבר המעיד על כך שהעיר הייתה חלק מממלכתו באותה עת.[18] עם זאת, כבר בשנות ה-250 לפנה"ס (ולכל המאוחר אז), עברה מתימנה להשפעת ממלכת בית תלמי. בתקופה זו נחוג בעיר חג לכבוד בית תלמי – ה"פתולמאיה" – ומסמכים ציבוריים שנוצרו במתימנה תוארכו לפי שנות שלטונם של המלכים התלמיים.[19]

בתקופה זו, כנראה, הובא לעיר פולחן האל המצרי סראפיס, אשר זכה לחסותם של השליטים התלמיים, והפולחן נותר מרכיב חשוב בחיי הדת של העיר למשך מספר מאות שנים.[20] במאה השנייה לפנה"ס, נקטה מתימנה מדיניות מכוונת של חיזוק קשריה עם הרפובליקה הרומית, כוח עולה במזרח הים התיכון.

העיר נותרה נאמנה לרומא במהלך המלחמות המוקדוניות, ובשנת 167 לפנה"ס גמלו לה הרומאים בכך שהענישו את העיר השכנה אנטיסה על בגידה, והעבירו את שטחיה למתימנה.[21] בשנת 156 לפנה"ס לערך, נבזזה מתימנה יחד עם ערים נוספות באזור על ידי המלך פרוסיאס השני מביתיניה, אך הרומאים אילצו אותו לשלם פיצויים בסך 100 טלאנטים על הנזק שנגרם.[22]

בשנת 129 לפנה"ס, כתובת ממתימנה מעידה על כינון ברית פורמלית עם רומא.[23] הקדשה לנסיכה הגלטית אדובוגיונה (שפעלתה המשוער בין 80–50 לפנה"ס), שהייתה פילגשו של מיתרידטס השישי מפונטוס – אויב רומאי מובהק – עשויה להעיד על התרופפות בקשרי מתימנה עם רומא, או לחלופין לשקף שיקולי תועלת פוליטית.[24]

התקופה הרומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת האימפריה הרומית, רכשה מתימנה מוניטין מיוחד בקרב הרומאים בזכות עיסוקה בגידול גפנים. ורגיליוס הילל את כרמיה של מתימנה כטובים והמרובים ביותר באי לסבוס, בעוד שאובידיוס הזכיר אותם כדוגמה ידועה לשפע וריבוי פורה. סיליוס איטליקוס מזכיר את טעמו החזק והייחודי של יין מתימנה, ואילו פרופרטיוס משתמש בו כנקודת ייחוס לתיאור יינות יווניים אחרים.[25] ורגיליוס וסיליוס, בבואם להלל את איכותו יוצאת הדופן של יין פלארניאני, מציינים כי אפילו יין מתימנה נחות ממנו – דבר המעיד על מעמדו הגבוה של היין המתימנאי.[26] הורטיוס מציין כי גם החומץ שיוצר מענבי מתימנה נחשב למובחר, והוא מתאר כיצד שימש כתיבול למנת צלופח מפוארת. הסופר והמרפא קלאודיוס גלנוס, יליד פרגמון הסמוכה, העריך את יינות לסבוס כמשובחים – אך דירג את יין מתימנה ראשון באיכות, את יין ארסוס שני, ואת יין מיטילנה שלישי.

ברומן דפניס וכלואה, שמיוחס לאציל ממיטילנה בשם לונגוס ונכתב ככל הנראה על רקע האזור שבין מתימנה למיטילנה, מתואר בציר הענבים כמאורע המרכזי בשנה החקלאית. בעל הקרקעות מאזור מיטילנה נהג לתזמן את ביקורו השנתי בסיום הבציר – עת שבו ניתן היה להעריך את רווחי השנה.[27]

התקופה הביזנטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבט על רחוב בעיר

הבישוף הראשון של מתימנה הידוע לנו בשמו הוא כריסטודורוס, שפעל בשנת 520 לספירה.[28] בשנת 640 נזכרת מתימנה במסמך ה"אכתסיס", שיוחס בשוגג לאפיפאניוס מסלמיס, כארכיבישופות אוטוקפלית (עצמאית), ובסביבות שנת 1084 קודמה למעמד של בישופות מטרופולינית תחת שלטונו של הקיסר אלכסיוס הראשון. מסע הצלב הרביעי הביא לכיבוש לטיני של האזור, ובעקבות כך הכנסייה הקתולית שימרה את המעמד של מתימנה כבישופות טיטולרית בלבד; בשנת 1908 נמנו בעיר 40 קתולים. בשנת 840 נבזזה העיר בידי ערבים כרתים ורבים מתושביה נמכרו לעבדות.

בעקבות ההתקפה חוזקו ביצורי העיר, וכן נעשו חיזוקים נוספים בסוף המאה ה-11 – כפי שעולה מכתובת בנייה המתוארכת לשנים 1084/5. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1089/90, סייעו ביצורים אלה לתושבים להדוף בהצלחה התקפה של האמיר צאחאס מסמירנה. ביצורים אלה שמרו על העיר גם בשנת 1335, כאשר הלורד הגנואזי של פוקאיה, דומניקו קטנאו, כבש את שאר חלקי לסבוס – אך לא הצליח לכבוש את מתימנה או את העיר המבוצרת ארסוס. בשנת 1355 עברה מתימנה, כמו שאר האי, לשליטתה של משפחת גאטלוזי. בשנת 1450 הצליחה העיר להדוף כוח פלישה עות'מאני, אך בשנת 1458 נכבשה על ידי האדמירל אסמאילוס בראש צי של 150 אוניות. מתוך מתימנה, השתמשו העות'מאנים בעיר כבסיס לכיבוש הדרגתי של האי כולו, אשר הושלם בספטמבר 1462.

התקופה העות'מאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית, הייתה העיר, שנקראה אז מולובה (Molova), יחידת נפה (קאזה) במסגרת סנג'ק מיטילן, אשר השתייך לרודוס.

התקופה המודרנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסת העות'מאנים במלחמת הבלקן הראשונה (1912), שחרר הצי היווני ושילב את לסבוס בממלכה היוונית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיתמנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. "Τροποποίηση του άρθρου 1 του ν. 3852/2010" [שינוי סעיף 1 של החוק 3852/2010] (ביוונית). העיתון הרשמי של ממשלת יוון. p. 1164.
  2. "מפקד אוכלוסין ודיור 2001 (כולל שטח וגובה ממוצע)" (PDF) (ביוונית). השירות הסטטיסטי הלאומי של יוון.
  3. Käppel, Lutz (1 באוקטובר 2006). "Peisidice". Brill's New Pauly. תורגם ע"י Christine F. Salazar. Kiel: Brill Reference On line. doi:10.1163/1574-9347_bnp_e912120. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  4. Herodotus 1.23-24.
  5. Herodotus 1.151.2, cf.
  6. Myrsilos FGrHist 477 F 17 = Strabo 13.1.58.
  7. C. Constantakopoulou, Dance of the Islands (2007) 240 n. 51.
  8. Thucydides 3.2.1, 3.5.1.
  9. Thucydides 3.50.2, Diodorus Siculus 12.55.10.
  10. Thucydides 6.85.2, 7.57.5, 8.100.5.
  11. Thucydides 8.23.4-6.
  12. Thucydides 8.100.2-3.
  13. Xenophon, Hellenica 1.6.12-15, Diodorus Siculus 13.76.5-6.
  14. "ancient coins of Lesbos, Methymna". AsiaMinorCoins.com.
  15. P. J. Rhodes and R. Osborne, Greek Historical Inscriptions, 404–323 BC (2003) 416–17.
  16. Diodorus Siculus 17.29.2, Arrian, Anabasis 3.2.4.
  17. Capture at Chios: Arrian, Anabasis 3.2.4, Curtius 4.5.19.
  18. Sylloge Nummorum Graecorum Kayhan 4.
  19. IG XII (2) 498 (ca. 221-205).
  20. List of Sarapiastai: IG XII (2) 511 (1st century BC).
  21. Livy 45.31.13-14, Pliny the Elder, Historia Naturalis 5.139, H. J. Mason, 'The end of Antissa' American Journal of Philology 116.3 (1995) 399-410.
  22. Polybius 33.13.8.
  23. IG XII (2) 510.
  24. IG XII (2) 516.
  25. Silius Italicus, Punica 7.209-11, Propertius 4.8.38.
  26. Virgil, Georgics 2.89ff, Silius Italicus, Punica 7.209-11.
  27. Longus, Daphnis and Chloe.
  28. Patrologia Latina 63 cols.