מי-נהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מי-נהר
Riverwind
Riverwind.jpg
מי-נהר נושא את מטה הבדולח הכחול בזק טרות
מידע דמות
גזע בן אנוש
מין זכר
מקצוע לוחם
מולדת קה-שו, אבנסיניה
אחים הולך-רוח
בת זוג סהר-פז
ילדים נודד, שיר-ירח ושחר-בהיר

מי-נהראנגלית: Riverwind, בתרגום חופשי: רוח-נהר; (319 - 386 אחה"ח[1]) הוא דמות לוחם ברברי[2] המופיעה בעיקר בטרילוגיה המרכזית של עולם הפנטזיה רומח הדרקון. דמותו מהווה את אחד הגורמים המאיצים להתהוות העלילה מתחילתה.

שמות הוריו של מי-נהר, אינם ידועים. ידוע כי שם סבו היה הנודד ושמו של אחיו היה הולך-רוח. לאחר שהתחתן מי-נהר עם סהר-פז נולדו להם שלושה ילדים: הנודד, הבן הבכור ששמו ניתן לו על שם סבו של מי-נהר ותאומות - שיר-ירח ושחר-בהיר.[3] ידוע כי לא חיבב את גזע האלפים בצעירותו, אולם ידידותו העמוקה עם תניס חצי-אלף שינתה את דעתו הקדומה נגדם.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי-נהר גדל כבנו של איש, אשר נודה משבט הקה שו. אביו תויג ככופר מאחר שעבד את אלים העתיקים של קרין, בעוד השבט החשיב את מנהיגיו וצאצאיהם לאליהם.

מי-נהר התאהב בסהר-פז מהרגע הראשון בו ראה אותה. יותר מאוחר סיפר לה, כי לא היה מאוהב בה בהתחלה כיוון שהייתה יהירה. כדי לחזר אחריה, מי-נהר ניגש לתחרויות שהיו נהוגות בשבט כדי לקבל את הרשות לעשות זאת, ובסופן העניק לה תליון מתכתי בצורת שתי דמעות, אשר לדבריו "חותמות את אהבתם זה לזו. גם לאחר שזכה בליבה, לא יכול היה מי-נהר לבקש את ידה מבלי רשותו של אביה, חץ-דרדר. חץ-דרדר החשיב את אמונותיו של מי-נהר ככפירה ולכן, שלח את מי-נהר למסע למצוא הוכחות לקיומם של האלים העתיקים. מי-נהר וסהר-פז הבטיחו לחכות זה לזו עד תום מסעו.

המסע לזק טרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש מישורים נוסף בשם לוכד-פשפש נסע עם מי-נהר אל ההרים האסורים, שם הם מצאו מעבר סודי ופגשו באלפים משבט ההֶסְט, צאצאים לאלפי סילבנסטי, אשר התחפרו מתחת לאדמה. מנהיגת השבט, לִי אֵל, לכדה את מחשבתו של מי-נהר וגרמה לו להוביל את לוחמיה נגד קבוצת מורדים. לאחר שהשתחרר מקסם זה, הנהיג את קבוצת המורדים לניצחון נגד כוחותיה של לי אל. אולם מנהיגם האמיתי של קבוצה זו ניסה למנוע מהם לעזוב. אלפית מאותו שבט בשם דִי אַן, אשר התיידדה עם מי-נהר, סייעה לו ולחברו להימלט יחד איתה. השלושה המשיכו אל עבר זק טרות, שם גילו את קיומם של הדרגונים ואת מנהיגם דמוי הנחש בשם תוּרִיס. מי-נהר נלחם בו בקרב פנים מול פנים והביס אותו. מי-נהר ודי אן נמלטים אל פני השטח, אולם חברם לוכד-פשפש נהרג במהלך ניסיון הבריחה. במהלך בריחה זו, מוצא מי-נהר את מטה הבדולח הכחול בידיו של פסל. הוא ניסה להשתמש בו לרפא את די אן אשר החלה לאבד את שפיותה משום שהילכה על פני האדמה בשעות האור. הוא לקח אותה במעבר הביצות המקיפות את זק טרות ולקה בקדחת שנפוצה במים העכורים בביצות אלו. עלוקות וטפילים החלו להיזון מבשרו. בהתקף הזייה, הוא ראה את מישַקאל אשר אמרה לו כי תציל אחד מהם: אותו או את די אן, וכי עליו לבחור. מי-נהר בדי אן, וזו נעלמה לפתע.[4] מי-נהר שב ממסעו בקיץ שנת 351 אחה"ח[1] נושא את מטה הבדולח הכחול. סהר-פז שמחה לראותו בשנית, אך הוא היה קודח והוזה וחשב כי נעדר לזמן קצר בלבד. הוא העניק לה את המטה, בו השתמשה כדי לרפא אותו ממחלתו. אולם בני השבט, אשר ראו במעשה זה חילול הקודש, תקפו את הזוג וגירשו אותם.

מלחמת הרומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת הרומח, עלילות מי-נהר וזוגתו סהר-פז משתלבים ושזורים בעלילותיהם של חבורת הרומח כפי שהיא מתוארת בספרי טרילוגית רשומות רומח הדרקון.

מרגוע וזק טרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכם למרגוע, פגשו מי-נהר וסהר-פז בסער בהיר-להב, אשר הציע ללוות את בני הזוג אל פונדק הבית האחרון. מי-נהר לא בטח בסער, אך הסכים להצעתו. שם, בעודם נחים, התעמת עימם הדריק התיאוקרט בעודו שיכור. כתוצאה מכך, נפל הדריק אל האח, וגדילן קוץ-רגל הקנדר ניסה לחבוט בו עם מטה הבדולח הכחול. באותו הרגע, המטה ריפא את כל פצעיו של הדריק, אך טבעו האמיתי של המטה נחשף. איש זקן שהיה נוכח במקום צעק כי מי-נהר וסהר-פז מבוקשים, כיוון שלורד טודי הורה על מציאתו של המטה.

סהר-פז ומי-נהר נסו עם בני החבורה האחרים שהיו שם כדי לא להיתפס בשבי. בדרכם, הותקפו על ידי חבורה של דרגונים אשר הסוו את עצמם כנזירים. לאחר שניצחו אותם וגילו את טבעם האמיתי של מפלצות הזדון הללו, המשיכו לכיוון כפר שבט קה-שו וגילו כי נחרב לחלוטין. מכאן, החליטו להמשיך לעבר עיר החורבות זק טרות, בה מצא מי-נהר לראשונה את המטה. בהיותו בעיר בפעם השנייה, כמעט נהרג מי-נהר על ידי הדרקונית השחורה קיסנת'. אולם סהר-פז השתמשה בכוחו של המטה פעם נוספת כדי להצילו מסף מוות ודאי. בקרב נוסף, סהר-פז השמידה את קיסנת' בלהבה כחולה אשר בקעה מן המטה ומוטטה את מאורתה של הדרקונית. מי-נהר חשב כי איבד את אהובתו, אך הוא וחבריו גילו לאחר זמן קצר כי האלה מישאקאל הצילה אותה והפכה אותה לכוהנת הראשונה של האלה מאז החורבן הגדול.[5]

נישואיו לסהר-פז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנמלטו מזק טרות, שבו בני החבורה למרגוע ונלקחו בשבי על ידי אנשיו של לורד טודי. הם נשלחו לפקס תרקס בקרון עבדים, ואחרי זמן קצר שוחררו בידי אלפי קאלינסטי. מי-נהר וחבריו המשיכו לקאלינסטי ושם הוטלה עליהם משימה לפרוץ לתוך מכלאות העבדים בפקס תרקס ולשחרר את העבדים הכלואים שם. במשימה זו שוחררו כשמונה מאות פליטים, ובני החבורה אף הביסו את שר הדרקונים קטב מרירי. ביום האחרון של סתיו שנת 351 אחה"ח,[1] כאשר התכוננה החבורה לנוע אל עבר ממלכת הגמדים, תורברדין, ביקשו מי-נהר וסהר-פז מאליסטן, כוהן פלאדין הראשון מאז החורבן הגדול, להביא אותם בברית הנישואין. כחלק מן הטקס, סהר-פז העניקה לבעלה טבעת עשויה משערה שלה, כסף וזהב. מי-נהר העניק לה טבעת חלקה לחלוטין אשר הוכנה מענף עצי ואלן.[6]

מי-נהר הוכתר למנהיג שבט קה-שו, אם כי שקל לחזור עם אנשיו אל המישורים. למרות שהיה ראש השבט, לא היה בטוח כי אנשי קה-שו וקה-קִירִי יקבלו אותו ככזה. אך הללו החליטו לצאת בעקבותיו מחוץ לעמק ולעבר תורברדין, אולם לא היו מוכנים להיכנס למצודה שבהרים. מי-נהר נלקח בשבי שבט הת'ייוואר, אשר עינו אותו וניסו לאלץ אותו להודות כי הוא ובני עמו מתכוונים לפלוש לממלכת הגמדים. מי-נהר דבק באמת, ואמר כי בני עמו הם פליטים מהמישורים אשר מחפשים מקלט מצבאות הדרקונים. לבסוף, הצליחו שאר חבריו של מי-נהר למצוא את מקבת כראס, והוא שוחרר.[7]

מסע לאורך מזרח אנסאלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השבת מקבת כראס לגמדי תורברדין, פליטי פקס תרקס הורשו להישאר בממלכת הגמדים התת-קרקעית למשך החורף. בינתיים, המשיכו בני החבורה אל העיר טרסיס על מנת לשכור ספינות כדי להעביר את הפליטים חזרה לאבנסיניה. בהגיעם אל העיר, גילו מי-נהר וחבריו כי העיר נמצאת בלב היבשה וכי צבאות הדרקונים הם השליטים האמיתיים בעיר. הם נאלצים להתפצל זמן קצר לאחר שהגיעו לטרסיס, ושורדים מתקפה של צבא הדרקונים האדום ונספחים מצבא הדרקונים הכחול בפיקודה של הגבירה הכחולה. מי-נהר יחד עם אשתו, סהר-פז, טיקה, קרמון, רייסטלין ותניס ניצלים בעזרתה של אלהנה צפריר, נסיכת אלפי סילבנסטי ונלקחים אל ממלכת האלפים המזרחית, סילבנסטי. שם הם מתעמתים עם הסיוט המכושף של לוראק קלדון והדרקון הירוק כרתי רועץ-דם. במהלך הסיוט, נהרג מי-נהר מחיציהם של אנשי שבטי, שבט הקה-שו.[8]

לאחר הבסתם את החלום, מי-נהר וחבריו שמים פעמיהם צפונה אל העיר הכבושה סחף, שם הם שוכרים אונייה בשם פֶּרֶשׁוֹן על מנת להגיע לעיר פלנתאס.[9] אולם, כוחותיה של הגבירה הכחולה רדפו אחריהם לאורך ים הדם של איסטר, וקברניטת הספינה, מקסטה קר-תון, נאלצה לקחתם אל עבר המערבולת, אשר טיבעה וריסקה את האונייה, לא לפני שרייסטלין הספיק להסתלק משם בכוחות קסמיו. עם זאת, בני החבורה ניצלו בידיהם של אלפי הים החיים באזור חורבות העיר איסטר. שם הם פגשו במג גלימות אדומות בשם זְבוּל.[10]

לאחר זמן מה שוחררו ומצאו עצמם לחופיה של העיר קאלאמן, אך לא זכרו דבר ממה שאירע להם מתחת לים. בעוד שתניס וקרמון, אשר התאחדו עם גדילן, חלמיש וברם איש הנצח המסתורי עזבו כדי להתעמת עם הזדון בנראקה; מי-נהר וסהר-פז החליטו לא להמשיך כיוון שהיא הייתה בהריון.[11]

מלחמת הכאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי-נהר וסהר-פז שבו למולדתם, כדי לנסות לאחד את בני עמם. בשנת 352 אחה"ח,[1] סהר-פז ילדה בן וקראה לו נודד, על שם סבו של מי-נהר. ארבע שנים לאחר מכן, נולדו למי-נהר ואשתו שתי בנות תאומות בשם שיר-ירח ושחר-בהיר. באותה השנה, מי-נהר נפגש עם תניס וקרמון במרגוע כדי לדון במהלכי העולם. תניס ומי-נהר גילו כי קרמון הפך לשיכור והוא נאלץ לסחוב את קרמון לביתו. הוא שב אל שבטו לאחר שהותיר את קרמון בידיה של טיקה, אשתו.[12]

בשנת 360 אחה"ח,[1] הצליחו מי-נהר וסהר-פז לשקם את שבט הקה-שו ולבנות את כפרם ההרוס. שניהם נבחרו להוביל את עמם כמנהיגי השבט והם לקחו את מושכות השררה לידיהם. מקץ עשרים שנה, נחשבו סהר-פז ומי-נהר למנהיגי כל שבטים באבנסיניה.

במהלך מלחמת הכאוס, מי-נהר וסהר-פז איחדו את שבטיהם להילחם באבירי האופל של טאקיזיס אשר פלשו לארצם. שדי-צללים תקפו את אנשי המישורים כאשר האל כאוס שב לקרין, ומשפחתם של השניים סבלה אבדה רבה כאשר אשתו של הנודד נהרגה על ידי שד צללים. כתוצאה מכך, נשכחו זהותה וחייה מכל מי שהכיר אותה. נודד לקח את נץ-ענן בנו (ונכדם של מי-נהר וסהר-פז) מאבנסיניה אל מישורי האבק.[3]

עידן בני-התמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום מלחמת הכאוס, המשיכו מי-נהר וסהר-פז לזק טרות. הם קיוו לגלות אות כלשהו לכך שהאלים האמיתיים לא עזבו את קרין. אך המחזה שנגלה לעיניהם זיעזע אותם - פסלהּ של מישקאל היה מנותץ לגמרי, ובהריסותיו נח מטה הבדולח הכחול. הם לקחו את המטה עימם וחזרו לשבטם.

בשנת 385 אחה"ח, מי-נהר ובתו ביקרו בקבר הגיבורים האחרונים במרגוע והביאו עימם את מטה הבדולח הכחול, אשר לאחר מלחמת הכאוס איבד מכוח קסמיו שנבע מהאמונה באלי הטוב, כדי להניח אותו ליד קברו של תניס. במהלך מסע זה, גילה מי-נהר לקרמון כי הוא גוסס מכאב ממאיר בבטנו. במרגוע, נתקל מי-נהר בקנדר בשם קְרוֹן ניצת-ברקן ואחותו קאט, ילדיו של מנהיג הקנדרים האגדי, קרונין ניצת-ברקן. הם סיפרו לו אודות מאליסטריקס, דרקונית הענק האדומה שהופיע בשטח ממלכת הקנדרים, קנדרמור.

מי-נהר נסע מזרחה עם בנותיו, שחר-בהיר ושיר-ירח כדי לחקור את הופעת הדרקונית. הם ניסו לשכנע את הקנדרים לנטוש את קנדמור לפני שמאליס תוכל להשמידם או לשעבד אותם. חלק מהקנדרים עזבו, אחרים ביקשו להישאר ולהילחם. מי-נהר ניסה לאמן אותם בקרב, אך לא הצליח. מאליס שלחה צבא עוגים כדי לטבוח בקנדרים. בקרב הראשון מול העוגים, חמישית מהעוגים נהרגו אולם מחצית מכוח ההגנה הקנדרי נהרגו אף הם - אך ההגנה הקנדרית הצליחה לעמוד מול הנחשול הראשון של צבא העוגים. בזמן ההפוגה עד להגעת כוח העוגים הבא, מצאו מי-נהר וקרון דרך למלט את רוב הקנדרים מן העיר. בזמן זה, נודע למי-נהר כי מאליס מתכוונת להביא צאצא לעולם. מי-נהר וקרון החליטו לנסות להשמיד את ביצת צאצאה של מאליס, וכדי לעשות זאת, עליהם למשוך את מאליס להתקיף את העיר. בנותיו של מי-נהר הודיעו לאביהם כי יעזרו לו בהתקפה. הוא ניסה להניא אותן, אך הן אמרו לו כי זוהי בחירתן. למרות זאת, שיר-ירח נאלצה להישאר בעורף כדי לעזור בהגנה על העיר. בדרכם אל קינהּ של מאליס, נהרגה שחר-בהיר בעימות עם משרתה הנוראה של מאליס, איובָאנָה.

קרון ומי-נהר הצליחו להגיע לקן, אולם שם נאלצו להילחם בנחש ענקי, ובקרב זה נפצע מי-נהר באורח חמור. הוא ציווה על קרון לעזוב, ואמר לו כי אין טעם שמאליס תהרוג את שניהם. כאשר קרון עזב, הביצה החלה להיבקע, ומאליס שבה אל הקן, לאחר שחשה כי ביצתה אינה מוגנת. כאשר הגיעה, עמד מי-נהר כטריז בינה לבין צאצאה ובזעמה, השמיעה קול צווחה אשר גרם להתחרשותו של מי-נהר. בכוחותיו האחרונים, הצליח מי-נהר להרוג את הרמש, אך שילם בחייו על כך - מאליס נשפה עליו את נשיפת האש הקטלנית שלה, והרגה אותו.[3]

נשמתו עוד השתהתה בעולם בשל גניבת העולם, וכאשר החלה מלחמת הנשמות, הופיעה רוחו בפני סהר-פז והזהירה אותה מפני הבאות. לאחר מותה של סהר-פז וחזרת האלים לעולם, נשמותיהם עזבו יחד את עולם קרין. גופתה של סהר-פז נשרפה ואפרם אוחד, והונח בקבר הגיבורים האחרונים.[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אחרי החורבן הגדול
  2. ^ דמות בעלת מאפיינים הדומים לאינדיאנים במאה ה-19
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 כריס פירסון, רומח הדרקון - סדרת גשרי הזמן, כרך א', נשמת הרוח
  4. ^ טוניה קוק ופול תומפסון, רומח הדרקון - סדרת ההקדמות, כרך ד', מי-נהר, איש המישורים
  5. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך א', דרקונים של דמדומי הסתיו, חלק 1
  6. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך א', דרקונים של דמדומי הסתיו, חלק 2
  7. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רומח הדרקון - הרשומות האבודות, כרך א', דרקונים של מעמקי הגמדים
  8. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך ב', דרקונים של ליל החורף, חלק 1
  9. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך ב', דרקונים של ליל החורף, חלק 3
  10. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך ג', דרקונים של שחר האביב, חלק 1
  11. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, רשומות רומח הדרקון, כרך ג', דרקונים של שחר האביב, חלק 2
  12. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, אגדות רומח הדרקון, כרך א', עת התאומים
  13. ^ טרייסי היקמן ומרגרט וייס, מלחמת הנשמות - כרך ג', דרקונים של ירח נעלם