מימן על-חמצני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מי חמצן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מימן על-חמצני (מ.ע.ח)
Hydrogen-peroxide-2D.png
נוסחת מבנה של מימן על-חמצני
Hydrogen-peroxide-3D-balls.png
מודל תלת-ממדי של מימן על-חמצני
שם סיסטמטי מימן על-חמצני
שמות נוספים מימן דו-חמצני, מספר או"ם 2014
נוסחה כימית H2O2
מסה מולקולרית 34.0147 גרם/מול
מראה צבע כחול חלש מאוד;
חסר צבע בתמיסה
מספר CAS 7722-84-1
צפיפות 1.4 גרם/סמ"ק
מצב צבירה נוזל
טמפרטורת היתוך -11 °C
262.15 K
טמפרטורת רתיחה 150.2 °C
423.35 K
מקדם שבירה 1.4061
חומציות 11.65 ‏pKa
NFPA 704
NFPA 704#סיכון לשריפה NFPA 704#אזהרות מיוחדות NFPA 704#אי יציבות / פעילות NFPA 704#סיכון בריאותיNFPA 704.svg
אודות התמונה

מימן על-חמצני, הידוע בכינוי "מי חמצן" או מ.ע.ח, הוא נוזל בצבע כחול חלש מאוד המופיע כחסר צבע בתמיסה מהולה, הצמיגה מעט יותר ממים. מולקולת מימן על-חמצני מורכבת משני אטומים של מימן ומשני אטומים של חמצן. הנוסחה הכימית של המימן העל-חמצני היא H2O2.

תכונות כימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימן על-חמצני הוא אחד המחמצנים החזקים ביותר, והוא מחמצן חזק יותר מכלור, כלור דו-חמצני ואשלגן פרמנגנט. בנוסף, באמצעות זרז, המימן העל-חמצני יכול להפוך להידרוקסיל רדיקלי (OH) עם תגובתיות שנייה לפלואור בלבד.

מחמצן יכולת חמצון (V)
פלואור 3.0
הידרוקסיל רדיקלי 2.8
אוזון 2.1
מימן על-חמצני 1.8
אשלגן על-מנגנתי 1.7
כלור דו-חמצני 1.5
כלור 1.4

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימן על-חמצני נוצר לראשונה בשנת 1818 על ידי לואי ז'אק טנאר כשגרם לתגובה של בריום על-חמצני עם חומצה חנקנית.[1]

מי חמצן בתהליכים בגוף החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך ניצול החמצן להפקת אנרגיה, תהליך הקרוי נשימה תאית, נוצר תוצר לוואי: מימן על-חמצני. חומר זה הוא מחמצן חזק, ויכול להגיב כמעט עם כל חומר אורגני ולשנות את הרכבו. לפיכך, הוא מזיק לתא ועלול לגרום למותו. שיעור תוצרי הלוואי נע בין 0.2% ו-4% מכלל החמצן הנצרך והמעובד בתהליך הנשימה. שיעור זה, אף שהוא קטן, מספיק על-מנת לגרום למותו של התא. על הדרך שבה מתגבר התא על בעיה זו ראו בהרחבה בערך אנארובי.

שימושים בתעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימן על-חמצני הוא חומצה חלשה ובעל תכונות חמצון טובות מאוד ולכן הוא משמש אמצעי חזק להלבנת נייר. למימן העל-חמצני יש שימושים נוספים כגון חומר מחטא, מחמצן, נוגד רקבון ובתעשיית הרקטות (במיוחד בריכוזים גבוהים כ-HTP) כחומר הדף ובמערכות של רקטות עם חומר הדף בי[2].

שימוש נפוץ של מי חמצן בריכוזים נמוכים הוא הלבנת שיער, כלומר הפיכתו לבלונדיני. מימן על-חמצני נוטה להגיב כמעט עם כל תרכובת אורגנית ולשנות את הרכבה. מימן על-חמצני הוא מרכיב עיקרי בהכנת פרוקסידים למיניהם כמו HMTD ו-TATP.

עור אחרי חשיפתו למימן על-חמצני מדולל 35% H2O2
מנוע רקטי עם מימן על-חמצני, בתרמיל ריחוף

מימן על חמצני משמש להנעה רקטית כדלק יחיד, המייצר סילון של קיטור כתוצאה מהחום הרב בעת התפרקותו המהירה בנוכחות זרז כימי כמו כסף, בנוסף לחמצן המשתחרר בהתפרקות. מנועים רקטיים אחרים משתמשים במימן על-חמצני כמקור לחמצן לצורך בערה של דלק אחר במנוע סילון, לעתים מצורף לסילון הקיטור, או כ'צמד דלקים' בו המימן העל-חמצני משמש לחימצון מזורז, בהיותו אחד המחמצנים החזקים ביותר. מנועים אלו היו בשימוש בטילים ומטוסי סילון ראשוניים של גרמניה הנאצית וטילים מוקדמים של הצבא הבריטי, בצוללות, בטורפדו, בתרמילי ריחוף ולתיקוני ניווט של לוויינים. מנועים אלו נמצאו לא יעילים ולעתים מסוכנים, ולא אחת גרמו לאסונות. מנוע כזה היה מעורב באסון טביעתה של הצוללת הגרעינית הסובייטית קורסק.

מימן על-חמצני משמש גם להרכבת פצצות ביתיות, ושימש בסדרת הפיגועים בלונדון ב-2005.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוזל מי חמצן בריכוז 3% משמש לחיטוי פצעים וחתכים קלים, וכמו כן יש המשתמשים בו לשטיפת פה, כמשחות שיניים וכן לשטיפת אוזניים. רופאי שיניים רבים ממליצים על שטיפה במי חמצן על פני שטיפה במי פה של חברות מסחריות.

נוזל זה משמש באחוזים קטנים כחומר הפעיל בחומרי ניקוי של עדשות מגע.

חקירה של הממסד הרפואי בארצות הברית מצאה טענות של קבוצת רופאים בארצות הברית בדבר השימוש במימן על-חמצני כטיפול רפואי, כמטעות ושקריות. נטען שניתן לרפא מחלות שונות ובהן סרטן וסכרת, על ידי הזרקת תמיסה מדוללת של מי חמצן, אך גם שתייתו. פעולות אלו גרמו לכמה מקרים של מוות, ונאסרה המשך פעילותה של ארגון רפואי, שעודד את השימוש בטיפולי מימן על-חמצני. מחקרים שנערכו בעקבות זאת, הוכיחו גם שאף בדילול נמוך ובכמות מזערית הוא מזיק לתהליך הריפוי של פצעים פתוחים וביניהם פצעי בגרות, ועשוי להזיק כמשחת שיניים. מנהל המזון והתרופות האמריקאי מצא שהפרסומים בעניין זה היוו תעמולה כוזבת ומסוכנת, ובית המשפט האמריקאי קבע במספר מקרים שאסור לרופאים להציג תהליכים אלו כטיפול רפואי או לעסוק ברפואה על פיהם.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מימן על-חמצני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L. J. Thenard (1818). "Annales de chimie et de physique".
  2. ^ A Vertical Empire by C.N.Hill