מכבי עירוני רמת גן (כדורסל גברים)

מכבי עירוני רמת גן
מידע כללי
תאריך ייסוד	1946 (מכבי רמת גן); 1996 (עירוני רמת גן); 2019 (מכבי עירוני רמת גן)
מדינה	ישראל
אולם ביתי	אולם זיסמן, רמת גן (1,500 מושבים)
ליגה	ליגה לאומית
יושב ראש	חן שניידרמן
מאמן	שמוליק ברנר
צבעי תלבושת	לבן וכחול
תלבושת
	מדי בית וחוץ של מכבי עירוני רמת גן
תלבושת בית	תלבושת חוץ

מכבי עירוני רמת גן היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר רמת גן אשר משחקת בליגה הלאומית בכדורסל.

הקבוצה מורכבת מאיחוד של הקבוצות מכבי רמת גן, ששיחקה עשרות שנים בליגה הבכירה, ובית"ר רמת גן, מועדון ששיחק בליגת העל בשנים 1993–1995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה בשנת 1946 והעפילה לראשונה לליגה הבכירה בשנת 1968 כשבין שורותיה בלטו עמיקם ריקלין, צבי קלמנוביץ׳ ״חרגול״ ואהרון צ׳חנובסקי.

בין כוכביה הראשונים של הקבוצה היה הרכז המקומי, חיים שטרקמן, שליהטט על מגרש הבלטות ברחוב הרצל, עד שעבר לקבוצת מכבי תל אביב בגיל 17 לאחר שקלע מולה במשחק גביע 38 נקודות.

בשנת 1970 התמנה נח קליגר ליושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן, וכיהן בתפקיד זה לסירוגין קרוב ל-30 שנה.

בשנת 1972 העפילה לראשונה בתולדותיה, אל משחק גמר גביע המדינה בכדורסל שם הפסידה למכבי תל אביב 99:108. במשחק זה בלט לטובה שחקנה הבלגי, קאמיל דירקס שקלע 43 נקודות, וקבע בכך שיא נקודות במשחק גמר גביע שטרם נשבר^[1].

בעונת 1972/1973 כשבשרותיה בלטו לארי גורדון, אורי בן ארי, ומשה זילברמן סיימה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בליגה כסגנית האלופה, שנייה רק למכבי תל אביב. גם בעונה שלאחר מכן סיימה הקבוצה כסגנית אלופת הליגה כשהיא שנייה בטבלה למכבי תל אביב.

בעונת 1982/1983 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה הסדירה, אך הפסידה 2:0 בסדרת רבע הגמר הפלייאוף להפועל תל אביב. בשנים אלו לא הצליחה הקבוצה להתרומם מעבר לעלייה לשלב הראשון בפלייאוף ונשארה קבוצת אמצע טבלה בליגה הראשונה.

דורון ג'מצ'י, כוכב הקבוצה במחצית הראשונה של שנות השמונים, וקלעה המצטיין בכל הזמנים, עבר למכבי תל אביב בשנת 1985, אך גם בלעדיו, תחת המאמן הצעיר, אפי בירנבוים, הציגה רמת גן באולמה הביתי בכפר המכביה כדורסל אטרקטיבי^[2]. בין שחקניה הבולטים בשנים אלו היו: ניר רכליס, עמי נאווי, אמיר בינו, קארל איימוס, מייקל קרטר, ארל וויליאמס וזרים מצטיינים כקני סימפסון, הרולד קילינג וסטן מאיו.

בעונת 1988/1989, עם מאמנה אפי בירנבוים על הקווים, הפסידה הקבוצה בגמר הגביע למכבי תל אביב 85:107.

עונת 1989/1990, היתה מהעונות שבהן הציגה כדורסל מבריק במיוחד, ואף זכתה להצלחות באירופה, הרבה הודות לצמד שחקני הרכש זרים: קני סימפסון ומילטון ואגנר. הקבוצה סיימה במקום השלישי עם אותו מספר נקודות כמו לקבוצה שבמקום השני.

בעונת 1992/1993 החלה לארח את משחקיה באולם הכדורסל החדש ברמת גן שקיבל אחר כך את השם ״זיסמן״.

בעונת 1995/1996 סיימה הקבוצה במקום ה-11 המוביל לליגה השנייה, אך איגוד הכדורסל לא אישר את תקציבה של מכבי ירושלים, ומכבי רמת גן נשארה במקומה בליגה הבכירה.

עירוני רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1996/1997 תחת לחצו של ראש עיריית רמת גן, צבי בר, התאחדה הקבוצה עם קבוצת בית"ר רמת גן ושם הקבוצה שונה לעירוני רמת גן.

בעונת 1998/1999 סיימה את הליגה הסדירה במקום הרביעי, ניצחה ברבע גמר הפלייאוף את מכבי רעננה 2:1 בסדרת הטוב משלוש, אך הפסידה 3:0 בסדרת הטוב מחמש בחצי הגמר להפועל ירושלים, מה שהיווה את הישג השיא שלה בליגה מאז שנות ה-70.

בעונת 1999/2000 סיימה את הליגה הסדירה במקום השישי. עם זאת, הפתיעה ברבע גמר הפלייאוף את הפועל חיפה 2:1 בסדרת הטוב משלוש ללא יתרון ביתיות. בחצי הגמר בסדרת הטוב מחמש היא הפסידה למכבי רעננה 3:0. כמו כן, באותה עונה הגיעה לחצי גמר גביע המדינה ונוצחה על ידי מכבי תל אביב.

בעונת 2000/2001 הקבוצה כמעט העפילה לחצי גמר הפלייאוף לאחר שסיימה במקום החמישי בגלל הפרשי סלים.

הקבוצה הגיעה לשיאה שוב בעונת 2001/2002 כאשר תחת המאמן ארז אדלשטיין ובהובלת השחקנים ליאור ליובין, רייאן סטאק ודני לואיס היא סיימה במקום השני בליגה הסדירה. הקבוצה ניצחה את הפועל ירושלים בחצי הגמר 3:1 בסדרת הטוב מחמש, והגיעה לגמר הפלייאוף והפסידה בו למכבי תל אביב 3:0 בסדרת הטוב מחמש. כמו כן, הגיעה לחצי גמר גביע המדינה והפסידה להפועל ירושלים. הקבוצה, ששיחקה בליגה הבכירה ברציפות במשך כ-35 עונות, ירדה לליגה השנייה בתום עונת 2003/2004.

בתום עונת 2004/2005 שבה הקבוצה לליגה הבכירה, אך אחרי עונה אחת בלבד שוב ירדה לליגה השנייה. בקיץ 2006, בשל מצוקה כלכלית של הקבוצות הפועל חולון והפועל תל אביב, שלא הצליחו לפתוח את העונה בליגה, חזרה רמת גן, יחד עם הפועל גלבוע/עפולה, לליגת העל. בעונת 2006/2007 הקבוצה שרדה בקושי בליגה וסיימה במקום השביעי מרחק 2 נקודות מהיורדת גבעת שמואל, אך בגביע המדינה הגיעה למעמד חצי הגמר שם הובסה על ידי הפועל ירושלים 79:117.

את עונת 2007/2008 פתחה הקבוצה בצורה לא טובה, אך אז הגיעו ניצחונות ביתיים על הפועל ירושלים, מכבי תל אביב והפועל חולון וגם ניצחונות חוץ מרשימים בעפולה ובנהריה. הקבוצה הייתה בעמדת המקום הרביעי לפיינל פור, אבל רצף הפסדים נוסף הוציא את הקבוצה מתמונת הפיינל פור והביא אותה למקום השביעי בלבד בתום העונה. היא סיימה את העונה עם ניצחון חוץ על קבוצת בני השרון וניצחון ביתי ב-41 הפרש על מכבי ראשון לציון.

לאחר חמישה מחזורים בלבד בעונת 2008/2009, פוטר רובי בלינקו (שאימן בקבוצה מפתיחת עונת 2007/2008). מחליפו הזמני היה עוזר המאמן, אמיר עוזי, שהצליח להשאיר את הקבוצה בליגה עם ניצחון 3:0 בסדרת הישרדות בפלייאוף התחתון.

הירידה מליגת העל והשנים הראשונות בליגה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 2009/2010 נשרה הקבוצה לליגה הלאומית אחרי 5 עונות רצופות בליגת העל וזאת אחרי הפסד בסדרת הפלייאוף התחתון נגד הירידה להפועל עפולה 2:3 אחרי שעירוני רמת גן הוליכה בסדרה 0:2. הייתה זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי שקבוצה ישראלית מפסידה בפליאוף 2:3 אחרי שהוליכה 0:2. בשנת 2012/2013 הגיעה הקבוצה תחת המאמן עמי נאווי לחצי גמר הפלייאוף בליגה הלאומית והפסידה לנס ציונה.

בשנת 2013/2014 הקבוצה הפסידה בחצי גמר הפלייאוף לעירוני נהריה, שעלתה לליגת העל. בסדרת רבע הגמר נגד אשקלון, אוהדי רמת גן פתחו בשביתה ביחד עם אוהדי אשקלון בעקבות החלטת ההנהלה לגבות רק מאוהדי אשקלון כניסה בסך 30 ש"ח. האוהדים ניצחו בסוף במאבקם ונכנסו חינם.

הליגה הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 2016/2017 אחרי 7 עונות רצופות בליגה הלאומית נשרה הקבוצה לליגה הארצית בכדורסל, הליגה השלישית.

בעונת 2017/2018 סיימה הקבוצה במקום ה-8 בליגה הארצית מחוז דרום כאשר במאזנה 10 ניצחונות ו-12 הפסדים.

בעונת 2018/2019 סיימה הקבוצה במקום ה-6 בליגה הארצית מחוז דרום כאשר במאזנה 11 ניצחונות ו-11 הפסדים.

בקיץ 2019 הציעה עיריית רמת גן כי הקבוצה תתאחד עם הפועל רמת גן גבעתיים והקבוצה המאוחדת תשחק בליגה הלאומית, אך לאור סירוב האחרונה לא בוצע האיחוד^[3].

בהמשך הוחלט כי הקבוצה תישאר בליגה הארצית ושמה יהיה מכבי עירוני רמת גן, בהתאם לשם קבוצת הנשים שגם הוא שונה לשם זה. בנוסף, מונה שחקן העבר של הפועל רמת גן אורי קוקיה למאמן הקבוצה^[4].

החזרה לליגה הלאומית 2020 ובחזרה לשם מכבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2020 עם הודעת איגוד הכדורסל על הפסקת פעילות הליגות, העפילה הקבוצה לליגה הלאומית לאחר ההיעדרות של 3 עונות.

את עונת 2020/2021 תחת הדרכתו של המאמן שמוליק ברנר, שחקן וקפטן הקבוצה בעבר, סיימה הקבוצה במקום ה-8 והעפילה לרבע גמר הפלייאוף בו הודחה לאחר הפסד 2–1 בסדרה לאליצור "איתו" אשקלון.

בעונת 2021/2022, תחת ברנר, סיימה במקום ה-3 והעפילה עד לסדרת גמר הפלייאוף שם הפסידה לעירוני קריית אתא 0-3.

איגוד הכדורסל בישר לקבוצה כי עלתה לליגת העל, אך מחלוקת פוליטית מתוקשרת בין האיגוד למנהלת ליגת העל בכדורסל שבין השאר התנגדה לשתי עולות מהלאומית, הצריכה את פסיקת בית דין איגוד הכדורסל שלבסוף קבע כי הקבוצה לא תעפיל אל ליגת העל בתום עונה זו. את הבשורה קיבל המועדון חודשיים וחצי לאחר תום עונת הכדורסל.

בתחילת עונת 2022/2023 מונה יניב בורגר לתפקיד מאמן הקבוצה^[5], אך במהלך העונה הוחלף בשמוליק ברנר, הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום ה-2 ולאחר שניצחה ברבע הגמר ובחצי הגמר זכתה בכרטיס לליגת העל.

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

למכבי עירוני רמת גן מחלקת נוער המונה 22 קבוצות המשתתפות בליגות לגילאים הצעירים של איגוד הכדורסל בישראל. באגודה פעילים כמאות שחקנים מגילאי קט-סל עד גיל נוער.

השתתפות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי רמת גן החלה להשתתף בגביעי אירופה בעונת 1972/1973 עת לקחה חלק במפעל גביע אירופה למחזיקות גביע בכדורסל.

ניצחונה המרשים הראשון במסגרת האירופאית, התרחש בחודש נובמבר שנת 1974, כשהפתיעה במגרש יד אליהו בו ניצחה את הקבוצה האיטלקית, סינודינה בולוניה, בתוצאה 114-94. לרמת גן היטיבו לקלוע במשחק זה: בוב גריפין (29 נק׳), לארי צ׳יטהאם (31 נק) ולארי גורדון (30).

בעונת 1983/1984 הגיעה עד לשלב רבע גמר במפעל גביע קוראץ׳ בו הפסידה בנקודה לקבוצת אנטיב.

אחד ממשחקיה הזכורים היה בעונת 1989/1990 במסגרת מפעל גביע אירופה למחזיקות גביע, עת חוללה הפתעה מרעישה בעודה גוברת במגרש האוניברסיטה בתל אביב, על הקבוצה האיטלקית, קונור בולוניה עם מאמנה אטורה מסינה בתוצאה 96-95. במשחק זה בלטה תצוגת שיא של השחקנים: מילטון וגנר, קני סימפסון וארל וויליאמס. את סל הניצחון קלע עבור רמת גן, גיל שוורצמן.

הקבוצה, תחת שמה החדש, עירוני רמת גן, הגיעה בעונת 2000/2001, עד לשלב רבע גמר גביע קוראץ׳, בו הפסידה בסיכום שני מפגשים לקבוצת אוניקאחה מאלגה הספרדית, שלבסוף זכתה בגביע. בעונת 2001/2002 הגיעה שוב לרבע גמר גביע קוראץ' והפעם הפסידה לקבוצת זלטורוג לאשקו הסלובנית בסיכום שני מפגשים.

סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה של הקבוצה עד למעבר למשחק בצבעים סגול ולבן בשנת 2013
סמל הקבוצה משנת 2013 ועד שנת 2018
סמל הקבוצה משנת 2018 לאחר שינוי השם למכבי עירוני רמת גן

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה הישראלית:
- מקום שני: 1973, 1974 , 2002
גביע המדינה:
- גמר: 1989, 1972
- חצי גמר: 1999, 2000, 2003, 2007
גביע קוראץ':
- רבע גמר: 1984, 2001, 2002

מלך הסלים בכל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בספטמבר 2022^[6]. השחקנים המודגשים עדיין פעילים

#	שם השחקן	נקודות	הופעות	ממוצע למשחק
1	דורון ג'מצ'י	3638	156	23.3
2	אורי בן ארי	3340	233	14.3
3	משה זילברמן	2329	201	11.6
4	אמיר בינו	2282	194	11.8
5	מאיר קמינסקי	2050	165	12.4
6	לארי גורדון	2028	91	22.3
7	עמיקם ריקלין	1864	108	17.3
8	ניר ריכליס	1769	196	9.0
9	קאמיל דירקס	1429	63	22.7
10	שמואל זיסמן	1343	128	10.5