מכבי תל אביב (כדורסל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מכבי ת"א (כדורסל))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכבי תל אביב
MaccabiLogo.png
מידע כללי
שנת ייסוד 1932
מדינה ישראלישראל ישראל
אולם ביתי היכל מנורה מבטחים (10,383 מושבים)
מיקום תל אביב-יפו, ישראל
כינוי מכבי
הצהובים
ליגה ליגת העל
יורוליג
בעלים שמעון מזרחי
דייוויד פדרמן
שי רקנאטי
ריצ'רד דיץ
בן אשכנזי
יושב ראש שמעון מזרחי
מנכ"ל דני פדרמן
מנהל מקצועי קרואטיהקרואטיה ניקולה וויצ'יץ'
מאמן קרואטיהקרואטיה נבן ספאחיה
צבעי תלבושת צהוב כחול
תארים
 אליפויות 51
 גביעים 44
 תארים אירופאים אליפויות אירופה: 6
 תארים אחרים טרבל: 7
גביע ווינר: 7
הגביע הבין-יבשתי: 1
הליגה האדריאטית: 1
תלבושת
מדי בית וחוץ של מכבי תל אביב
Kit body thinbluesides.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body thinyellowsides.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
www.maccabi.co.il
מחלקות פעילות
של מכבי תל אביב
Football pictogram.svg Football pictogram.svg Football pictogram.svg
כדורגל (גברים) כדורגל (נוער) כדורגל (נשים)
Basketball pictogram.svg Basketball pictogram.svg Basketball pictogram.svg
כדורסל (גברים) כדורסל (נוער) כדורסל (נשים)
Volleyball (indoor) pictogram.svg Handball pictogram.svg
כדורעף (גברים) כדוריד (גברים)

מכבי תל אביב היא קבוצת כדורסל ישראלית שנוסדה בשנת 1932. זהו מועדון הכדורסל המעוטר ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי ואחד מהידועים והמצליחים ביותר באירופה.

הקבוצה זכתה 51 פעמים באליפות ליגת העל הישראלית, 44 פעמים בגביע המדינה, 7 פעמים בגביע הליגה, 6 פעמים בגביע אירופה וכן פעם אחת בגביע הבין-יבשתי ומחזיקה בשיא התארים לקבוצת כדורסל בישראל. מכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה בישראל ששיחקה בליגה הראשונה בכל עונותיה ומעולם לא ירדה לליגה השניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מועדון הכדורסל מכבי תל אביב ברחוב הירקון 293 בתל אביב

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב נוסדה בשנת 1932. בשנים שלפני קום המדינה, הרבתה מכבי תל אביב לקיים משחקים מחוץ לארץ ישראל ואף זכתה לניצחונות במצרים ובלבנון.

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 זכתה מכבי תל אביב ב-5 אליפויות ישראל וב-3 גביעי מדינה.

משחקי ליגת הכדורסל הישראלית החלו בשנת 1954 ומכבי תל אביב הייתה לאלופת המדינה הראשונה. בשנים אלו שיחקו בה כמה משחקני הכדורסל המפורסמים ביותר של התקופה, דוגמת יהושע רוזין ותנחום כהן-מינץ. בשנים הראשונות של הליגה עוד לא הייתה מכבי האלופה הבלעדית, כשהיריבה העירונית הפועל תל אביב זוכה בהישגים נאים; אך עם זאת מכבי תל אביב הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה שלקחה חלק במשחקי גביע אירופה לאלופות בשנת 1958.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון מזרחי, יו"ר הקבוצה (2004)
טל ברודי עולה לקליעה במשחקה של מכבי תל אביב כנגד בולוניה ביד אליהו, 28 באוקטובר 1976

בשנות ה-60 זכתה מכבי תל אביב ב-6 אליפויות ישראל וב-6 גביעי מדינה.

בשנת 1964 עזבה מכבי את מגרש מכבי אשר היה ממוקם ברחוב המכבי שבמרכז העיר, ועברה לשחק במגרש יד אליהו שהפך לימים לאולמה ולסמלה הבלתי מעורער.

ב-1963 הצטרף אברהם הופמן לאחר משא ומתן ארוך.

ב-1966 טל ברודי, יהודי-אמריקאי, שנבחר במקום ה-12 בדראפט שנערך ב-1965 הצטרף לקבוצה. בתחילה, שקל ברודי להצטרף לקבוצה לעונה אחת בלבד. רלף קליין, שהיה בכיר המאמנים אז, טען שהצטרפותו של ברודי גרמה לשינוי גישה משמעותי בתפיסת הכדורסל בישראל שהפך מקצועני יותר. שנה לאחר הצטרפותו למכבי, הכפילה הקבוצה את אימוניה בכל שבוע.

עקב זריזות ומהירות המשחק של ברודי, סגנון המשחק, שעד הגעתו היה איטי יותר, התבסס יותר על משחק ריצה. סיפור השתלבותו של ברודי בחברה ובספורט הישראלי זכה לכיסוי תקשורתי נרחב בשידורי הטלוויזיה הישראלית בתחילת דרכה. ב-1967, נבחר לאיש הספורט של השנה בישראל. בשנת 1967 זכתה מכבי להצלחה אירופית משמעותית ראשונה כשהעפילה לשלב הגמר בגביע מחזיקות גביע, כאשר בשלב רבע הגמר מתרחש אחד האירועים המכוננים בתולדותיה - ניצחון במפגש בית-חוץ על חובנטוד בדאלונה למרות תבוסה של 32 נקודות במשחק החוץ, אירוע המכונה "נס בדאלונה" בקרב אוהדי הקבוצה. בשלב הגמר, שנערך אף הוא בשיטת בית-חוץ, נוצחה מכבי על ידי איניס וארזה, כאשר ניצחון 67:68 במשחק הבית לא הספיק כדי למחוק הפסד של 10 נקודות במשחק החוץ.

בפעם הראשונה, ראש הממשלה (לוי אשכול), הרמטכ"ל וחברי כנסת דאז הגיעו למשחקיה של הקבוצה. כרטיסים למשחקים היו קשים מאוד להשגה, כשיד אליהו הכיל אז כ-5,000 מקומות ישיבה.

בשנת 1969 החלה חברת "עלית" לאמץ את הקבוצה והייתה הספונסר הראשי שלה קרוב ל-40 שנה, עד שעזבה בקיץ 2008.

בשנת 1970 הגיע שינוי מהותי בקבוצה, כאשר עורך הדין שמעון מזרחי נתמנה ליושב ראש הקבוצה. מזרחי נקט בשנותיו הראשונות בתפקיד במספר פעולות ששינו את פני הקבוצה, ובראשן תחילת מכירת כרטיסים בתשלום למשחקיה ותחילת שידור משחקיה האירופיים בטלוויזיה. עם כניסתו של מזרחי לתפקידו החל להיווצר פער שהלך וגדל בין מכבי ליריבותיה בישראל.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 זכתה מכבי תל אביב בגביע אירופה, בכל עשר אליפויות ישראל וב-8 גביעי מדינה.

עלייתה של הקבוצה לקדמת הבמה של הכדורסל האירופי. אליפות אירופה הראשונה בשנת 1977 והופעה נוספת במעמד הגמר ב-1980. ברודי מונה לקפטן הקבוצה. בפתיחת שנת 1978/79 אירחה מכבי תל אביב את אלופת ה-NBA וושינגטון בולטס וגברה עליה 97–98.

שנת 1977: אלופת אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1977 הייתה שנה בה המלחמה הקרה הגיעה לשיאה, וברית המועצות החרימה את ישראל. בשלב הראשון בעונה האירופית, גברה מכבי על קבוצת הפאר ריאל מדריד 94-85. בשלב השני במפעל גברה מכבי על קבוצת ברנו, מצ'כוסלובקיה, בפעם הראשונה במפגשים ביניהן 76–91.

בשלב חצי-הגמר פגשה מכבי את צסק"א מוסקבה-קבוצת הצבא האדום, שעד לאותה העת הניפה 4 פעמים את גביע אירופה ונחשבה למעצמת-על במונחים של הכדורסל האירופי. שישה משחקניה שיחקו בנבחרת ברית המועצות, מחזיקת מדליית הזהב של המשחקים האולימפיים לאחר שהנחילה הפסד ראשון בתולדותיה של נבחרת ארצות הברית בגמר (אולימפיאדת מינכן 1972). סרגיי בלוב, מי שנחשב לאחד מטובי השחקנים באירופה בכל הזמנים, היה קפטן הקבוצה.

שני גביעים בהם זכתה מכבי, 1977 משמאל ו-2005 מימין

עשור קודם לכן, ניתקה ברית המועצות את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל ותמכה, צבאית ופוליטית, באויבותיה הערביות באותן השנים. מסיבות פוליטיות, סירבה צסק"א לשחק בתל אביב. הסובייטים עצמם סירבו לאשר ויזות שיאפשרו למכבי לשחק במוסקבה. לבסוף הוחלט שמשחק "הבית" של מכבי יקוים באולם נייטרלי בוירטון, בלגיה.

המשחק נערך באווירה רגשית טעונה במיוחד, ועורר את תשומת לבם של רבים מהישראלים אז, אף כאלו שכלל לא התעניינו בכדורסל, מאחר שראו בו סמליות רבה. ערב המשחק, ב-17 בפברואר 1977, כינה עיתון מעריב את המשחק:"הקרב בין דוד וגולית". רבים מתושבי ישראל צפו במשחק ששודר בערוץ הראשון, הערוץ היחיד באותם הימים.

במשחק עצמו ניצחה מכבי 79–91. התחושה בקרב הישראלים הייתה שזהו ניצחון על ברית המועצות כולה ולא רק על צסק"א מוסקבה, ובמשך שנים נחשב למאורע מכונן בהיסטוריה ובזהות הישראלית. גם שנים רבות אחרי, משודר המשחק בשידור חוזר בטלוויזיה הישראלית.

בסיומו של המשחק ובאופריית הניצחון הגדול שהושג, הכריז טל ברודי, כשאוהדים רוקדים מסביבו בהתרגשות, במבטא אמריקאי: "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה - לא רק בספורט, בהכל", משפט שהפך לחלק בלתי נפרד מאוצר הביטויים העברי.

בישראל עצמה, עם היוודע דבר הניצחון, מאות או אולי אלפים פצחו בחגיגות ספונטניות ברחובות, וכ-15,000 מאוהדיה של הקבוצה התקבצו בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין) לחגוג את ניצחון הקבוצה.

ב-7 באפריל 1977, נערך הגמר האירופי בבלגרד, יוגוסלביה. מטוס אל על שהטיס את מכבי לגמר היה המטוס הישראלי הראשון לנחות בה.

על התואר נאבקה מכבי יחד עם מובילג'ירגי וארזה אלופת איטליה, שניצחה את מכבי פעמיים קודם לכן באותה העונה, ועשור קודם לכן בגמר האירופי ב-1967. במשחק מתוח ומורט עצבים ניצחה מכבי בסיום בנקודה 77–78, כשבישראל אומה שלמה כמעט צופה במשחק.

היה זה הגביע האירופי הראשון בכדורסל של קבוצה ישראלית ולדעת רבים גם ההישג הספורטיבי הגדול ביותר שידעה ישראל עד לאותה העת. 200,000 חגגו בפארק הלאומי את זכייתה של הקבוצה בגביע ו-150,000 קיבלו את פניה של הקבוצה עם שובה לישראל.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 זכתה מכבי תל אביב באליפות אירופה, בכל עשר אליפויות ישראל וב-8 גביעי מדינה.

תור הזהב של הקבוצה. במהלך שנות ה-70 וה-80 ביססה מכבי את מעמדה כקבוצה הטובה בישראל, כשהיא זוכה ב-20 אליפויות רצופות. זכייה נוספת באליפות אירופה בשנת 1981 והגעתה למעמד הגמר בשנים 1982, 1987, 1988 ו-1989 הציבו את הקבוצה בטופ של הכדורסל האירופי. מיקי ברקוביץ' (1971-75, 1976-88), מוטי ארואסטי (1974-88), דורון ג'מצ'י (1985-96, 1999-2000), קווין מגי (1984-90), לו סילבר (1975-85), קן ברלו (1987-90), אולסי פרי (1976-85) ולבן מרסר (1988-95) כיכבו בשורות הקבוצה וצעדו עימה להישגים.

אלופת אירופה לשנת 1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון, שוב על קבוצה איטלקית, סינודינה בולוניה, ושוב בנקודה, 80-79, בגמר שנערך בשטרסבורג תחת הדרכתו של רודי ד'אמיקו, הוכיחו שוב את עליונותה של הקבוצה גם ברמה האירופית.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 זכתה מכבי תל אביב ב-9 אליפויות ישראל וב-5 גביעי מדינה.

למרות כוכבים דוגמת דורון ג'מצ'י, לבן מרסר, נדב הנפלד ועודד קטש (ששיחקו במשחקי האול-סטאר האירופי), הקבוצה לא הגיעה להישגים במפעלים האירופים. כישלון גדול אירע גם בזירה המקומית כשהפועל גליל עליון, אותה אימן פיני גרשון, הדיחה את מכבי ממאבק האליפות (וזכתה בו גם בסופו של דבר) בעונת 1993 לאחר 23 שנות זכייה רצופות.

בשנת 2000 הגיעה הקבוצה למעמד הפיינל פור לראשונה לאחר שנים רבות של היעדרות. מכבי אמנם לא זכתה במשחק הגמר לפנאתינייקוס אתונה, אך אירוע זה מסומן כתחילתו של תור זהב נוסף בדפי ההיסטוריה של הקבוצה.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים זכתה מכבי תל אביב ב-4 אליפויות אירופה, ב-8 אליפויות ישראל, ב-7 גביעי מדינה וב-2 גביעי ליגה.

זכייה בשלוש אליפויות אירופה בשנים 2001, 2004 ו-2005 הפכו את מכבי לקבוצה הטובה בעשור. נוסף על אלו, הגיעה הקבוצה למעמד הגמר בשנים 2006 ו-2008 ולחצי הגמר ב-2002. אריאל מקדונלד (1999-2002), אנתוני פארקר (2000-02, 2000–36), נייט האפמן (1999-2002), ניקולה וויצ'יץ' (2002-2008), שארונאס יאסיקביצ'יוס (2003-2005), מייסאו באסטון (2003-2006), דריק שארפ (1996-2011) וטל בורשטיין (2000-2009, 2010-2012) כיכבו בשורות הקבוצה וצעדו עימה להישגים גדולים.

2001 הייתה השנה היחידה בה הוכרזו שתי אלופות אירופה בשני מפעלים שונים: מכבי כאלופת הסופרוליג (FIBA), המפעל המסורתי, וקבוצת וירטוס בולוניה כאלופת היורוליג (יול"ב) בשנה הראשונה להקמתו.

בעונת 2002/2003 התחרתה מכבי לראשונה בליגה האדריאטית, והגיעה לגמר המפעל בו הפסידה לקבוצת זאדאר בכיכובו של מרקו פופוביץ'.

עונת 2003/2004, בה אירחה מכבי תל אביב את הפיינל פור האירופי, זכורה כאחת העונות הגדולות בתולדות המועדון. במיוחד זכור משחק העלייה של מכבי אל מעמד הפיינל פור, עת אירחה מכבי את ארבידאס סאבוניס וקבוצתו ז'לגיריס קובנה. ריבאונד התקפה וסל 3 שניות לסיום, שתי החטאות עונשין של הליטאים בתוספת כניסה לצבע שנתנה למכבי הוצאת כדור מתחת לסל, מסירה על כל המגרש של גור שלף וסל שלוש-נקודות שקלע דריק שארפ בשנייה האחרונה של המשחק קבעו הארכה שבסיומה ניצחה מכבי והבטיחה את מקומה במעמד השיא של אירופה, במה שמכונה בפי אוהדי הקבוצה "נס ז'לגיריס". בפיינל פור עצמו, העפילה מכבי לגמר וזכתה בגביע לאחר ניצחון שובר-שיאים על סקיפר בולוניה, 74:118. בתאריך 8.3.2004 הובסה הקבוצה בדרבי התל אביבי באוסישקין מול הפועל תל אביב בתוצאה 96:71 בהפרש הגדול בתולדותיה (25) זאת לאחר שלא קלעה אף לא סל שדה אחד ברבע השלישי.

עונה לאחר מכן (2004/2005) הציגה מכבי את משחק ההתקפה הטוב ביבשת וזכתה בגביע אירופה בפעם השנייה ברציפות. פארקר, וויצ'יץ, יאסיקביצ'יוס, באסטון, טל בורשטיין ומאמן הקבוצה פיני גרשון נחשבים לאחת הקבוצות הגדולות של הכדורסל האירופי בכל הזמנים, ולדעת רבים הגדולה מכולן, בשל הכדורסל המתוחכם והשוטף שהציגה ובשל הישגיה.

בקיץ 2005 עזב יאסיקביצ'יוס את הקבוצה בשל רצונו להגיע לליגת ה-NBA. בעונה הבאה הגיעה מכבי עד למעמד הגמר אך נכנעה לצסק"א מוסקבה של המאמן אטורה מסינה.

בעונת 2007/2008 קיבל את תפקיד המאמן הראשי עודד קטש, שהחליף את נבן ספאחיה. קטש נחשב לבחירה מפתיעה מצד ההנהלה בעיקר בגין חוסר ניסיונו כמאמן אך גם בגלל יחסיו האישיים עם צביקה שרף שמונה למנג'ר הקבוצה. לאחר שורה של הפסדים החליט קטש להתפטר מאימון הקבוצה בינואר ושרף החליפו בעמדת המאמן. לאחר חילופי התפקידים ניכר שינוי ביכולת הקבוצה והיא זכתה לניצחונות רבים יותר באירופה ובישראל. היא העפילה לגמר היורוליג, שם הפסידה לצסק"א מוסקבה בתוצאה 91:77. למרות זאת, מכבי, שסיימה את העונה הסדירה במקום השני, סיימה באותו מקום גם את הפיינל פור הישראלי, לאחר הפסד להפועל חולון במשחק האליפות 73:72, וסיימה את העונה אך ורק עם תואר אחד, גביע הליגה בכדורסל, מאחר שהפסידה גם את גביע המדינה להפועל ירושלים.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2010 סיימה הקבוצה רק עם תואר אחד מתוך שלושה אפשריים. היא ניצחה בגמר גביע המדינה את בני השרון 77-70, אך הפסידה בגמר הפיינל פור של הליגה לקבוצת הפועל גלבוע גליל.

בעונת 2010/2011 זכתה מכבי בגביע המדינה בכדורסל לאחר שניצחה בגמר את ברק נתניה 70:106. מכבי העפילה לגמר היורוליג, והפסידה בגמר לקבוצת פנאתינאיקוס אתונה. הקבוצה זכתה גם באליפות ישראל לאחר שהביסה את גלבוע גליל 64–91. בסוף עונה זאת, פרש דריק שארפ כשחקן כדורסל ומונה לעוזר המאמן השני של דייוויד בלאט במכבי תל אביב.

בעונת 2011/2012 השתתפה מכבי שוב במשחקי הליגה האדריאטית. באוקטובר 2011 זכתה מכבי בגביע ווינר, לאחר שגברה בגמר על הפועל חולון 74:78. בחודש פברואר 2012 זכתה מכבי בגביע המדינה בפעם ה-39 בתולדותיה, לאחר שגברה על מכבי ראשון לציון 69–82. באפריל 2012 הודחה מכבי ברבע הגמר של היורוליג, לאחר שהפסידה 2–3 בסדרה לפנאתינייקוס אתונה. באותו החודש, מכבי הפכה לאלופת הליגה האדריאטית, לאחר שגברה 87 - 78 על צ'דביטה זאגרב.[1] בסיום העונה זכתה הקבוצה באליפות ה-50 בתולדותיה, לאחר שגברה על מכבי אשדוד בתוצאה 83 - 63 בגמר הפיינל פור של ליגת העל. בסיום שנת 2012/2013 הודיעה מכבי תל אביב על אי המשך השתתפותה בליגה האדריאטית.

בעונת 2012/2013 זכתה מכבי בגביע המדינה בכדורסל בפעם ה-40 לאחר שניצחה בגמר את מכבי חיפה 68:76. גם בליגה נפגשה עם חיפה במשחק הגמר שנערך בהיכל הספורט רוממה שבחיפה, אך הפסידה 86:79. בהתמודדותה באירופה הודחה מכבי בשלב ההצלבה של היורוליג, לאחר שהפסידה 0–3 בסדרה לריאל מדריד. בסוף עונת 2012/2013 פרש דריק שארפ כעוזר מאמן. בעונת 2013/2014 זכתה שוב בגביע המדינה מול הפועל אילת בתוצאה 73:80.

ב-23 במרץ 2014 הפסידה מכבי את הפסד הבית בהפרש הגדול ביותר בהיסטוריה, 93:65, מול הפועל ירושלים. באותה עונה השיגה מכבי את ניצחונה הראשון אי פעם במשחק הראשון של ההצלבה ביורוליג ללא יתרון הביתיות, לאחר משחק צמוד במילאנו אשר נגמר בתוצאה 99–101 (לאחר הארכה) אף על פי שכשתי דקות לסיום המשחק מילאנו עוד הובילה ב-12 נקודות הפרש. משחק זה זכה לכינוי 'נס מילאנו הראשון'. במשחק הביתי מכבי ניצחה במשחק קל 75:63, ויומיים לאחר מכן הביסה את מילאנו 66–86, ועלתה לפיינל פור. בהמשך העונה ביורוליג בחצי הגמר מול צסק"א מוסקבה ניצחה מכבי 67:68 במשחק שזכה לכינוי "נס מילאנו השני" מכיוון שהפיינל פור נערך במילאנו באותה עונה. במהלך המשחק מכבי חזרה מפיגור של 15 נקודות (דקה לסיום הרבע השלישי), תוך שהיא מוחקת פיגור של 4 נקודות בעשר השניות האחרונות. בעזרת סל של טייריס רייס 5 שניות לסיום לאחר חטיפה של דייוויד בלו, היא ניצחה במשחק, והעפילה לגמר היורוליג נגד ריאל מדריד.[2] בגמר, ב-18 במאי 2014, ניצחה מכבי את ריאל מדריד 86:98 לאחר הארכה, וזכתה באליפות אירופה השישית בתולדותיה. טייריס רייס נבחר ל-MVP של פיינל פור היורוליג, כשסיים עם 26 נקודות במשחק הגמר. בעקבות הניצחון עלתה מכבי לגמר הגביע הבין-יבשתי. ב-11 ביוני 2014 זכתה מכבי באליפות ה-51 שלה לאחר שניצחה את מכבי חיפה בתוצאה המשוקללת 161–163 של שני משחקים שקבעו את האליפות (ניצחון 81:77 במשחק הראשון והפסד 84:82 במשחק השני). מכבי השלימה עונה בה זכתה בארבעה תארים אפשריים: גביע ווינר, גביע המדינה, אליפות המדינה (טרבל מקומי) ואליפות אירופה.

בקיץ 2014, גיא גודס מונה למאמן הראשי לאחר עזיבת דייוויד בלאט ל-NBA וכחודש לאחר מכן מונה פיני גרשון לעוזרו ביחד עם אלון שטיין. בעונת 2014/2015 ניצחה הקבוצה את הפועל ירושלים וזכתה בגביע המדינה בפעם ה-42. באותה עונה, הובסה מכבי על ידי פנרבחצ'ה אולקר 0–3 בסדרת ההצלבה, ולא העפילה לפיינל פור של היורוליג. לאחר מכן הפסידה בליגת העל להפועל גלבוע גליל, נועלת הטבלה. בכך שברה שיא שלילי, לאחר שקודם לכן מעולם לא הפסידה חמש פעמים ברציפות ומעולם לא נכנעה לנועלת הטבלה. ביוני הפסידה מכבי 2–3 להפועל אילת בסדרת חצי גמר הפלייאוף, לאחר שהוליכה 0–2 בסדרה.

עונת 2015/2016 הייתה עונה בעלת שיאים שליליים, ובאותה עונה נחשבה על ידי רבים לעונה הגרועה בתולדות הקבוצה מאז החלה לשחק בתחרויות בינלאומיות באירופה.[3] לאחר סדרת הפסדים בפתיחת העונה, והפסד ליגה ביתי למכבי אשדוד במחזור החמישי בנובמבר 2015, פוטר המאמן גיא גודס, ובמקומו מונה ז'אן טבק הקרואטי. תחת טבק ניצחה הקבוצה את באמברג בביתה ב-20 הפרש וניצחה את דינמו ססארי בניצחון דחוק בחוץ, אך הפסידה למלאגה בבית. למחזור האחרון בשלב הבתים ביורוליג הגיעה מכבי במאזן 6 הפסדים ו-3 ניצחונות, והייתה חייבת ניצחון חוץ על דרושפאקה בהפרש 11 נק' לפחות כדי להמשיך לשלב הטופ 16 של היורוליג, אך ניצחה ב-4 נק' בלבד ונשרה ליורוקאפ - המפעל המשני בכדורסל האירופי. בכך למעשה הודחה לראשונה בתולדותיה משלב הבתים של היורוליג, כשברצלונה ופנאתינייקוס נשארות כקבוצות היחידות שלא הודחו מעולם משלב זה. ב-6 בפברואר 2016 ספגה מכבי תל אביב את הפסד הליגה הגדול בתולדותיה מול מכבי חיפה, 91:56.[4] ב-10 בפברואר 2016 הודחה מכבי תל אביב משלב היורוקאפ לאחר הפסד ביתי 95:84 לניז'ני נובגורד. למרות העונה הרעה זכתה הקבוצה באותה עונה בגביע המדינה ובגביע הליגה. את הליגה הסדירה סיימה הקבוצה במקום השני, ושיחקה ברבע גמר הפלייאוף מול בני הרצליה, אותה ניצחה 0–3 בסדרה. ב-6 ביוני הודחה הקבוצה בחצי גמר הפלייאוף, לאחר הפסד למכבי ראשון לציון. הייתה זו הפעם הראשונה מזה חמישים שנה שבה איבדה הקבוצה את האליפות שנתיים ברציפות והפעם הראשונה בהיסטוריה בה לא מופיעה הקבוצה לגמר שנתיים ברציפות.

בעונת 2016/2017, השקיעה מכבי את התקציב הגדול בתולדותיה - 115 מיליון ש"ח,[5] והדבר התבטא בין היתר בכך שחמישה שחקנים בסגל החזיקו בשכר מעל מיליון דולר - דווין סמית' (שהמשיך בחוזה קיים) והשחקנים החדשים אנדרו גאודלוק, קווינסי מילר, סוני ווימס ומאיק צירבס.[6] עם זאת, עונה זו הייתה אף היא בעלת שיאים שליליים כמו העונה הקודמת. בטרם פתיחת העונה חתם מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין בקבוצה והחליף את טבק. ב-23 באוקטובר 2016 לפנות בוקר, בתום ישיבה לילית לאחר ניצחונה של הקבוצה על הפועל חולון במחזור ה-3, 15 ימים לאחר פתיחת העונה בליגת העל, פוטר אדלשטיין מתפקידו במהלך שתואר כנובע מ"אי התאמה בין הצדדים".[7] את אדלשטיין החליף עוזרו, רמי הדר. לאחר 55 ימים, ב-16 בדצמבר, התפטר הדר בעקבות שורה של הפסדים, שבסיומה תבוסה בהפרש של 25 נקודות בחוץ לכוכב האדום בלגרד. במקומו מונה כמאמן זמני עוזרו, ליאור ליובין.[8] ב-24 בדצמבר 2016 חתם המאמן הלטבי איינרס בגאצקיס, שהגיע מעמדת עוזר המאמן בדרושפאקה של דייוויד בלאט ומאמן נבחרת לטביה, על חוזה עד לסיום העונה עם אופציה לעונה נוספת. הקבוצה כשלה בניסיונה להעפיל לשלב הבא של עונת 2016/2017 ביורוליג. לאחר רצף הפסדים הנהלת הקבוצה החליטה להחליף את בגאצקיס ולמנות מאמן רביעי, אך לאור חילוקי דעות לגבי זהות המאמן המחליף, בגאצקיס נשאר בתפקידו.[9] ב-15 במאי 2017, לאחר הפסד למכבי אשדוד באר טוביה, סיימה מכבי במקום הרביעי בסיום העונה הסדירה, הנמוך ביותר בתולדותיה. בסיבוב השלישי הגיעה הקבוצה למקום האחרון עם מאזן של 3 ניצחונות ו-8 הפסדים כמו מכבי קריית גת שירדה ליגה. ב-16 במאי 2017 פוטר בגאצקיס לאחר 143 ימים בתפקיד. במקומו מונה למאמן עד תום העונה אריק שיבק ל-28 ימים ללא חתימת חוזה. יש הרואים בעונת 2016/2017 כעונה גרועה אף יותר מעונת 2015/2016, במיוחד לאור התקציב הגדול בתולדות הקבוצה.[5] ב-1 ביוני העפילה מכבי לחצי גמר הפלייאוף של ליגת העל לאחר ניצחון 0–3 בסדרה על בני הרצליה. ב-12 ביוני הודחה הקבוצה בחצי הגמר לאחר הפסד בתוצאה 74–85 למכבי חיפה.

לקראת עונה 2017/2018 הנהלת הקבוצה ביצעה חילופים רבים בצוות המקצועי. צוות האימון ורוב שחקני הקבוצה הוחלפו. השחקן היחיד שנשאר מסגל העונה הקודמת הוא איתי שגב, שאף קיבל את סרט הקפטן. שחרור חלק מהשחקנים היה כרוך במתן פיצויים ניכרים. נבן ספאחיה מונה למאמן ראשי, ולצדו עוזרי המאמן גיא גודס, ששימש בעבר מאמן ראשי בקבוצה, טל בורשטיין, קפטן הקבוצה לשעבר, וטים פנינג, שהמשיך מהעונה הקודמת. תקציב הקבוצה לשנת 18–2017 נמוך משמעותית מהעונה שקדמה לה. הקבוצה פתחה את העונה ברגל ימין כשזכתה במשחקי טרום העונה בגביע וינר כשניצחה את עירוני נהריה במשחק הגמר 93:79 באולם הכדורסל בחולון.[10]

היכל מנורה מבטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היכל הספורט מנורה מבטחים

מ-1932 עד 1963 שיחקה מכבי במגרש מכבי, שהכיל כ-600 צופים ולא היה מקורה. המגרש היה חלק מקומפלקס אימונים של מכבי תל אביב והתקיימו בו תחרויות בענפי ספורט שונים (כדורסל, כדורעף, אגרוף, ג'ודו ואימוני כדורגל). המגרש שכן ברחוב המכבי שבמרכז העיר (סמוך לשוק בצלאל). ב-1964 העבירה הקבוצה את משחקיה להיכל הספורט יד אליהו שנבנה בשנת 1963, כמגרש פתוח ללא קורת גג. המגרש שנקרא אז על שם יוסף בורשטיין, היה מרוצף באריחים, והכיל כ-5,000 מקומות ישיבה על יציעי בטון (אלה מהווים בשנות האלפיים את גוש המושבים התחתון). המגרש נחנך ב-17 בספטמבר 1963 במשחק בין נבחרת ישראל בכדורסל ונבחרת יוגוסלביה.[11]

בסוף שנות השישים, עבר המגרש שיפוץ יסודי ולמעשה נבנה מחדש בתכנונם של האדריכל זאב פורת והמהנדס אשר מילשטין. למבנה הוסף היציע העליון עם מקום לכ-5,000 צופים נוספים. בנוסף, קורה המבנה בתקרת מתכת והמגרש הפך לאולם סגור.

עם סיום העבודות, בתחילת 1972, היה היכל הספורט אחד ממתקני הספורט המשוכללים והמתקדמים באירופה באותה עת. משחקים חשובים בקנה מידה אירופי שנערכו בהיכל היו גמר גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין איניס וארזה לבין יוגופלסטיקה ספליט, שהסתיים בניצחונה של וארזה 70:69 ומשחקי הפיינל פור של היורוליג בשנים 1994 ו-2004.

בין 2005 ל-2007, עבר ההיכל שיפוץ שכלל הרחבת קירות, הוספת כאלף מקומות ישיבה ו-24 תאי צפייה והוספת חנויות ומסעדות בשטחו ושינוי שמו להיכל נוקיה ל-10 שנים.

לקראת סוף שנת 2014 זכתה חברת "מנורה מבטחים החזקות בע"מ" במכרז הפומבי לקבלת זכות חסות ומיתוג בהיכל הספורט של מכבי תל אביב. לפי העסקה החברה תשלם 20 מיליון שקל כדי שההיכל יקרא על שמה ל-8 שנים, החל משנת 2015.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של תל אביב (כדורסל)

לאורך שנים רבות היו הפועל ומכבי תל אביב שתי הקבוצות הבכירות בכדורסל הישראלי. משחקי הדרבי ביניהן נחשבו למתוחים מאוד, ושתי הקבוצות נאבקו רבות במסגרת גמר גביע המדינה או המשחקים המכריעים על האליפות. היריבות העזה בין שתי הקבוצות אף גלשה לעתים למעשי אלימות מילולית ופיזית. יריבות זו הגיעה לשיאה בשנות ה-80.

עם ביסוס מעמדה של מכבי כאלופה הקבועה של ישראל החלו האשמות מצד אוהדי הפועל על כך שלמכבי יש השפעה לא הוגנת על השופטים, החתמת שחקנים יריבים על חוזה במהלך העונה, ופעולות שונות שנועדו לקדם אותה ביחס לקבוצות אחרות.

יריבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21, מכבי תל אביב והפועל ירושלים הן שתי הקבוצות הבכירות בכדורסל הישראלי, ומשחקים ביניהן נחשבים למתוחים, ושתי הקבוצות נאבקו במסגרת גמר גביע המדינה או המשחקים המכריעים על האליפות.

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש הראשון בין מכבי לבין ריאל מדריד התרחש בתחילת שנת 1968, ומאז מכבי וריאל נפגשו כבר למעלה מ-50 פעמים, וזאת צמד המועדונים שנפגשו הכי הרבה פעמים במסגרת גביע אירופה/יורוליג. כמו כן ריאל הנחילה למכבי את ההפסד הגדול ביותר בתולדותיה, 125:78 בעונת 1976, ובשנות ה-80 היריבות התחזקה והמשחקים הפכו לחלק חשוב ומלא משמעות בהיסטוריה של הכדורסל האירופי. השתיים נפגשו בשלב הגמר לראשונה בעונת 1979/80 וריאל ניצחה 85:89. בעונת 2013/14 לאחר סדרת הניסים שקרו בשלב ההצלבה ובפיינל פור, פגשה מכבי בגמר את ריאל מדריד, וניצחה 86:98 לאחר הארכה ומשחק סנסציוני, וזכתה באליפות אירופה השישית בתולדותיה.

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה במועדון מכבי תל אביב מתחלקת בין חמישה בעלי מניות: קבוצת פדרמן שבראשה עומד דייוויד פדרמן (המחזיקה ב-29%), קבוצת רקנאטי שבראשה עומד אודי רקנאטי (המחזיקה ב-29%), ריצ'רד דיץ (המחזיק ב-17.5%), קבוצת ניוקו שבראשה עומד שמעון מזרחי וחברים בה גם דייויד סולומון וחברת "פליינג קארגו"[12] (המחזיקה ב-14.5%), ובן אשכנזי (המחזיק ב-10%).[13]

הנהלת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר הקבוצה הוא עו"ד שמעון מזרחי המשמש בתפקיד משנת 1970 ומכהן בשנים האחרונות גם כממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל בישראל. סגן יו"ר הקבוצה הוא שי רקנאטי, בנו של הבעלים אודי רקנאטי. המנכ"ל לענייני כספים, מחלקת הסקאוטינג, קבוצת הבת ומחלקות הנוער הוא דני פדרמן, בנו של הבעלים דייוויד פדרמן. המנכ"ל האחרון לענייני שיווק, קשרי קהילה והקבוצה הבוגרת היה חגי בדש, אשר החליף את אלי דריקס ביולי 2016 והתפטר בינואר 2017.[14] מנהל הקבוצה הוא ניקולה וויצ'יץ', אשר שיחק בעבר בקבוצה. מאמן הקבוצה הוא נבן ספאחיה ועוזריו הם גיא גודס, טל בורשטיין וטים פנינג. הסקאוטים של הקבוצה הם אבי אבן ויאיר שבח.

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי תל אביב
שחקנים מאמנים
עמדה # ארץ שם גובה (מטר) תאריך לידה
פורוורד 1 ארצות הבריתארצות הברית דשון תומאס 2.01 29 באוגוסט 1991
פורוורד 4 ישראלישראל כרם משעור 1.98 9 באוגוסט 1991
סווינגמן 5 ארצות הבריתארצות הברית תוניסיהתוניסיה מייקל רול 1.98 12 באפריל 1987
סווינגמן 8 ישראלישראל דני אבדיה 2.03 3 בינואר 2001
קלע 7 ארצות הבריתארצות הברית הונגריההונגריה דיאנדרה קיין 1.96 10 ביוני 1989
פ. פורוורד/סנטר 9 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל אלכס טיוס 2.03 8 בינואר 1987
גארד 12 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל ג'ון דיברתולומיאו 1.83 20 ביוני 1991
פ. פורוורד/סנטר 15 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל ג'ייק כהן 2.10 25 בספטמבר 1990
פ. פורוורד/סנטר 18 ישראלישראל איתי שגב (קפטן) 2.04 15 ביוני 1995
גארד 30 ארצות הבריתארצות הברית נוריס קול 1.88 13 באוקטובר 1988
פ. פורוורד/סנטר 43 אוסטרליהאוסטרליה ג'ונה בולדן 2.08 2 בינואר 1996
סנטר 45 בלארוסבלארוס ארטיום פרחוסקי 2.11 6 באוקטובר 1987
סווינגמן 50 ישראלישראל יובל זוסמן 2.00 12 במאי 1998
גארד 55 ארצות הבריתארצות הברית פייר ג'קסון 1.80 29 באוגוסט 1991
מאמן:

קרואטיהקרואטיה נבן ספאחיה

עוזרי מאמן:
ישראלישראל גיא גודס
ישראלישראל טל בורשטיין
ארצות הבריתארצות הברית טים פנינג

עודכן בתאריך: אוגוסט 2017[15]

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלעיה המובילים של מכבי תל אביב באליפויות אירופה[16]
מס' ארץ שם סה"כ נקודות
1 ישראלישראל מיקי ברקוביץ' 3,588
2 ישראלישראל דורון ג'מצ'י 3,262
3 ארצות הבריתארצות הברית קווין מגי 2,081
4 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל אולסי פרי 2,077
5 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל לו סילבר 1,999
6 ארצות הבריתארצות הברית אנתוני פארקר 1,804
7 ארצות הבריתארצות הברית ישראלישראל דריק שארפ 1,749
8 קרואטיהקרואטיה ניקולה וויצ'יץ' 1,730
9 ארצות הבריתארצות הברית דווין סמית' 1,539
10 ישראלישראל נדב הנפלד 1,519

הקפטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. 1953/4-1958/9 – אברהם שניאור (6 עונות + כמה שנים לפני כן)

2. 1959/60-1963/4 – רלף קליין (5 עונות)

3. 1964/5 – דוד פריש (עונה אחת)

4. 1965/6-1967/8 – שבתאי בן-בסט (3 עונות)

5. 1968/9-1970/1 – אמנון אבידן (3 עונות)

6. 1971/2-1973/4 – חיים שטרקמן (2 עונות וחצי)

7. 1973/4-1977/8 – טל ברודי (4 עונות וחצי מ-5.2.1974)

8. 1978/9-1980/1 – ג'ים בוטרייט (3 עונות)

9.  1981/2-1984/5 – לו סילבר (4 עונות)

10.  1985/6-1987/8 – מיקי ברקוביץ' (3 עונות)

11.  1988/9-1995/6 – דורון ג'מצ'י (8 עונות)

12.  1996/7-2001/2 – נדב הנפלד (6 עונות)

13. 2002/3-2004/5 – גור שלף (3 עונות)

14.  2005/6-2010/1 – דריק שארפ (6 עונות)

15.  2011/2 – טל בורשטיין (עונה אחת)

16.  2012/3 – גיא פניני (הושעה), ליאור אליהו

17.  2013/4 – שון ג'יימס (נפצע), גיא פניני

18.  2014/5 – גיא פניני (נפצע), יוגב אוחיון

19.  2015/16-2016/17 – גיא פניני

20. 2017- הווה - איתי שגב

הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת טבלת ההישגים, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
עונה מאמן ליגת העל גביע המדינה הישגים באירופה הישגים נוספים
1953/1954 יהושע רוזין (16 עונות) אלופה לא נערך
1954/1955 אלופה לא נערך
1955/1956 לא התקיימה מחזיקת הגביע
1956/1957 אלופה לא נערך
1957/1958 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1958/1959 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1959/1960 מקום שני לא נערך סיבוב ראשון
1960/1961 מקום שני מחזיקת הגביע
1961/1962 אלופה הפסד בגמר
1962/1963 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון תנחום כהן מינץ משחק בנבחרת אירופה
1963/1964 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1964/1965 מקום שלישי מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1965/1966 מקום שני מחזיקת הגביע
1966/1967 אלופה לא נערך הפסד בגמר גביע ספורטה
1967/1968 אלופה לא נערך רבע גמר
1968/1969 מקום שני הפסד בגמר רבע גמר
1969/1970 רלף קליין (3 עונות) אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1970/1971 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1971/1972 אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1972/1973 יהושע רוזין (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע רבע גמר
1973/1974 אלופה לא נערך רבע גמר
1974/1975 אברהם חמו / חיים שטרקמן אלופה מחזיקת הגביע רבע גמר תנחום כהן מינץ זוכה למשחק פרידה עם נבחרת אירופה
1975/1976 פרד דוולי / רלף קליין אלופה רבע גמר רבע גמר
1976/1977 רלף קליין (4 עונות) אלופה מחזיקת הגביע אלופת גביע אירופה לאלופות מקום שלישי בגביע הבין-יבשתי
1977/1978 אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 מיקי ברקוביץ' וטל ברודי משחקים בנבחרת אירופה.
1978/1979 אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 זכייה בטורניר לונדון
1979/1980 אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר זכייה בטורניר לונדון
1980/1981 רודי דאמיקו אלופה מחזיקת הגביע אלופת גביע אירופה לאלופות זכייה בגביע הבין-יבשתי

נבחרת אירופה במשחק פרידה לטל ברודי

1981/1982 רלף קליין (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר מיקי ברקוביץ' ולו סילבר משחקים בנבחרת אירופה
1982/1983 אלופה מחזיקת הגביע מקום 5 מקום 3 בגביע הבין-יבשתי

מיקי ברקוביץ' משחק בנבחרת אירופה

1983/1984 צביקה שרף (4 עונות) אלופה חצי גמר מקום 5
1984/1985 אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 זכייה בטורניר לונדון
1985/1986 אלופה מחזיקת הגביע מקום 5 זכייה בטורניר סלוניקי
1986/1987 אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר משחק פרידה של נבחרת אירופה מלו סילבר

מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י משחקים בנבחרת אירופה

1987/1988 רלף קליין אלופה שמינית גמר הפסד בגמר מקום 4 בגביע הבין-יבשתי
1988/1989 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר
1989/1990 טד אוונס / צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע מקום 6
1990/1991 צביקה שרף (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 בפיינל-פור דורון ג'מצ'י משחק בנבחרת אירופה
1991/1992 אלופה חצי גמר רבע גמר
1992/1993 יעקב אדלר / אלי קנטי מקום 3 רבע גמר מקום 7 בבית המוקדם והדחה
1993/1994 מולי קצורין (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע שמינית גמר גביע קוראץ'
1994/1995 אלופה חצי גמר שמינית גמר זכייה בטורניר ת"א
1995/1996 רלף קליין / צביקה שרף אלופה הפסד בגמר שמינית גמר נבחרת אירופה במשחק פרידה ממיקי ברקוביץ'
1996/1997 צביקה שרף אלופה הפסד בגמר שמינית גמר נדב הנפלד משחק בנבחרת אירופה
1997/1998 וינקו ילובאץ אלופה מחזיקת הגביע שמינית גמר עודד קטש, נדב הנפלד ורשארד גריפית משחקים ביורוסטארס
1998/1999 יורם חרוש / פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע שמינית גמר דורון שפר משחק ביורוסטארס

עודד קטש משחק בנבחרת אירופה

1999/2000 פיני גרשון (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר זכייה בטורניר לונדון
2000/2001 אלופה מחזיקת הגביע אלופת הסופרוליג זכייה בטורניר ת"א
2001/2002 דייוויד בלאט (2 עונות) אלופה מחזיקת הגביע חצי גמר היורוליג
2002/2003 אלופה מחזיקת הגביע טופ-16 יורוליג הפסד בגמר הליגה האדריאטית

ניקולה וויצ'יץ' וגור שלף משחקים בנבחרת היורוליג

2003/2004 פיני גרשון (3 עונות) אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג
2004/2005 אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג
2005/2006 אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר
2006/2007 נבן ספאחיה אלופה חצי הגמר הצלבה (רבע גמר)
2007/2008 עודד קטש / צביקה שרף מקום 2 הפסד בגמר הפסד בגמר מחזיקת גביע ווינר
2008/2009 אפי בירנבוים / פיני גרשון אלופה שמינית הגמר טופ 16
2009/2010 פיני גרשון מקום 2 מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר)
2010/2011 דייוויד בלאט (4 עונות) אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר מחזיקת גביע ווינר
2011/2012 אלופה מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מחזיקת גביע ווינר

אלופת הליגה האדריאטית

2012/2013 מקום 2 מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מחזיקת גביע ווינר
2013/2014 אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג מחזיקת גביע ווינר
2014/2015 גיא גודס חצי גמר מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מקום שני בגביע הבין-יבשתי
2015/2016 גיא גודס / אבי אבן / ז'אן טבק חצי גמר מחזיקת הגביע שלב הבתים מחזיקת גביע ווינר
2016/2017 ארז אדלשטיין / ליאור ליובין / רמי הדר / איינארס בגאצקיס / אריק שיבק חצי גמר מחזיקת הגביע מקום 14 בעונה הסדירה פיינליסטית גביע ווינר, שיא הפסדים למועדון בעונה
2017/2018 נבן ספאחיה מחזיקת גביע ווינר

שליטתה בליגת העל הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני מכבי תל אביב במשחק ליגה מול ברק נתניה, אוקטובר 2011

בעקבות שליטתה של מכבי תל אביב בליגת העל בכדורסל, הוצעו, לאורך השנים, הצעות לא מעטות אשר נועדו להגביר את התחרותיות בליגה, ולמעשה - להקשות על מכבי תל אביב, כיוון שרוב החוקים לא היו מעשיים לגבי קבוצות בעלות תקציב קטן. בין היתר הוצעו רעיונות להגבלת תקציבי הקבוצות, ובאופן כללי יותר להגביל את המודל במסגרתו לקבוצה העשירה ביותר יש שליטה חזקה מדי בליגה.[17] ההגבלות שהוצעו בעבר התייחסו בעיקר למספר הזרים והמתאזרחים בכל קבוצה, מכיוון שהחתמת שחקנים כאלו יקרה יותר מאשר שחקנים ישראלים. מנגד, נשמעו טענות[17] כי צעדים אלו יגרמו להחלשת הליגה ולהפחתת הישגים של קבוצות ישראליות באירופה, בכך ששאיפתן של הקבוצות היא להוריד בדרגה את מכבי תל אביב במקום להעלות את עצמן לדרגתה.

לקראת עונת 2005/2006 הוחלט, לשנות את שיטת משחקי חצי־גמר וגמר האליפות, משיטה של סדרה של 5 משחקים, לשיטת פיינל פור (משחק בודד), וזאת כדי להגביר את הסיכוי שקבוצות יריבות יזכו בתואר. בתשע העונות שבהם הופעלה שיטה זו, עד לעונה הנוכחית, הפסידה מכבי תל אביב את האליפות חמש פעמים להפועל חולון, להפועל גלבוע גליל, למכבי חיפה, להפועל ירושלים ולמכבי ראשון לציון.

בעונת 2006/2007 נכנס לתוקף "החוק הרוסי", הקובע כי בכל רגע נתון, במשחקי ליגת העל וגביע המדינה, חייבות הקבוצות לשתף לפחות שני ישראלים בהרכבן. מטרת החוק, ששמו נובע ממקורו - הליגה הרוסית בכדורסל, היא לעודד את השימוש בשחקנים מקומיים ולמנוע "הצפת" הקבוצות בזרים על חשבון הכדורסל המקומי. עם זאת, החוק כלל גם אי הגבלה של מספר הזרים (בשנת 2009 המספר הוגבל לשמונה בליגה הישראלית), מה שאיפשר לקבוצה לבנות הרכבים מרובי זרים, וליהנות מהאפשרות לשתפם באירופה ללא הגבלה. בשנת 2013 הוגבל שבסגל יהיו רק עד 5 זרים, והקבוצה יכולה לבחור אם לשחק עם 5 זרים או להחתים 4 זרים ולקבל תגמול של רבע מיליון שקל. בעונת 2014/15 חצי ורבע גמר הפלייאוף נערכו בשיטה של הטוב מחמש, ובגמר שני משחקים בית וחוץ, והקבוצה שמנצחת בנקודות זוכה באליפות. מכבי הגיעה לחצי הגמר לאחר שהובילה 2:0 על אילת, אבל אילת ניצחה אותה 3 פעמים ברצף וכך מכבי הודחה כבר בחצי ולא עלתה לגמר. בגמר זכתה הפועל ירושלים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל בכדורסל

גביע המדינה

  • זכייה (44) (שיא): 1955/1956, 1957/1958, 1958/1959, 1960/1961, 1962/1963–1965/1966 (4), 1969/1970–1972/1973 (4), 1974/1975, 1976/1977–1982/1983 (7), 1984/1985–1986/1987 (3), 1988/1989–1990/1991 (3), 1993/1994, 1997/1998–2005/2006 (9 - שיא רציפות), 2009/2010–2016/2017 (8)
    • סגנות (5): 1961/1962, 1968/1969, 1995/1996, 1996/1997, 2007/2008

גביע הליגה

  • זכייה (7) (שיא): 2007/2008, 2010/2011–2013/2014 (4 - שיא רציפות), 2015/2016, 2017/2018
    • סגנות (3): 2009/2010, 2014/2015, 2016/2017

סך הכול: 102 תארים בישראל

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות אירופה

גביע ספורטה

    • סגנות (1): 1966/1967

הליגה האדריאטית

  • זכייה (1): 2011/2012
    • סגנות (1): 2002/2003

טרבל (לא רשמי)

  • זכייה (6) (שיא):1976/1977, 1980/1981, 2000/2001, 2003/2004, 2004/2005, 2013/2014

סך הכול: 7 תארים באירופה

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגביע הבין-יבשתי

  • זכייה (1): 1980
    • סגנות (1): 2014

סך הכול: 109 תארים למועדון

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים יצרן תלבושות ספונסר ראשי
1995-1970 אדידס עלית
1995–2002 ריבוק
2002–2008 נייקי
2008–2015 אלקטרה
2015– FOX

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוני האוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל ארגון האוהדים "The GATE"
אוהדי מכבי תל אביב, שער 11

The GATE[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים "The GATE" הוא ארגון אוהדים של מכבי תל אביב המעודד מאולם 11 בהיכל יד אליהו, הארגון הוקם בשנת 2017 מאיחוד של ארגוני האוהדים GATE 11 ו-GATE 7.

אולטראס מכבי 96[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הוקם ארגון האולטראס בכדורסל (ארגון האוהדים "אולטראס מכבי 96") לאחר שבשנת 1996. הארגון הוקם בכדורגל, על ידי מספר צעירים, יושבי שער 11 בהיכל יד אליהו, עקב פילוג אוהדי מכבי תל אביב בענפי הספורט השונים. יעדי הארגון היה איחוד אוהדי מכבי תל אביב בכל ענפי הספורט ושיפור רמת העידוד בהיכל יד אליהו. שיאו של הארגון הוא בארגון ערב הוקרה לרלף קליין, בו נכחו ראשי הספורט הישראלי וכוכבי כדורסל מכל העולם ביניהם ג'וליוס אירווינג.

לארגון הצטרפו קבוצת אוהדים שכונו "השועלים", אשר בראשם עמד מאוהדיה המפורסמים של מכבי תל אביב, אילן סרף המכונה "השועל", ואשר מאז שנת 2007 עומד בראש הארגון.

בשנת 2017 סירב אילן השועל לבקשת המועדון וארגוני האוהדים לאחד את ארגון האולטראס עם ארגון GATE 11 ו-GATE 7 לארגון האוהדים החדש שהוקם "The GATE".

GATE 11[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים "GATE 11" היה ארגון אוהדים של מכבי תל אביב אשר עיקר פעילותו הייתה בשער 11 בהיכל יד אליהו, חבריו פעלו במתכונת משותפת משנת 2005. יעדיו של הארגון היו איחוד הפלגים השונים בקרב אוהדי מכבי תל אביב, שיפור העידוד והתפאורה במשחקי הבית ובמשחקי החוץ של הקבוצה. כמו כן, בארגון ראו חשיבות רבה לתמיכה גם בקבוצת הנוער של המועדון. בשנת 2017 אוחד עם ארגון האוהדים GATE 7 לארגון חדש ששמו "The GATE".

GATE 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים "GATE 7" היה ארגון אוהדים שהוקם בשנת 2005 על ידי מועדון האוהדים הלב הצהוב (שהוקם בשנת 2001). עיקר פעילותו של ארגון "GATE 7" הייתה בשער 7 בהיכל יד אליהו, הארגון נפתח על ידי כמה אוהדים משער 11 במטרה ליצור גוש עידוד נוסף בהיכל יד אליהו ועל מנת להגדיל את התמיכה בקבוצה. בשנת 2017 אוחד עם ארגון האוהדים GATE 11 לארגון חדש ששמו "The GATE".

מועדוני האוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכביסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון האוהדים "מכביסט" הוא מועדון שפתחה הנהלת הקבוצה לאוהדים בשנת 2013. חברים במועדון מוזמנים לאירועים בלעדיים, כמו הפנינג פתיחת שנה, הקרנות מיוחדות של סרטים והפנינג סיום שנה. נוסף על כך, מקבלים הטבות בקניית כרטיסים למשחקים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏יעל שחרור, גם זה תואר: מכבי ת"א אלופת הליגה האדריאטית, באתר ynet, 30 באפריל 2012
  2. ^ אלעד זאבי, מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור אחרי קאמבק גדול מול צסק"א מוסקבה, באתר הארץ, 16 במאי 2014
  3. ^ אריה מליניאק, הקבוצה הגרועה בתולדות מכבי, באתר ynet, 6 ביוני 2016
    זוהר ישראל, ‏צהוב יורד: העונה שבה מכבי ת"א לא הפסיקה להביך את עצמה, באתר ‏mako‏‏, ‏7 ביוני 2016‏
  4. ^ אריה ליבנת, מכבי תל אביב ספגה את התבוסה הגדולה בתולדותיה בחיפה, באתר הארץ, 6 בפברואר 2016
  5. ^ 5.0 5.1 יורם גביזון, מאחורי הקלעים של מכבי תל אביב: כך קרס מותג הספורט של ישראל, באתר TheMarker‏, 22 בדצמבר 2016
  6. ^ אבי סגל, ‏מכבי ת"א: גאודלוק חתם לשנתיים | ישראל היום, באתר ישראל היום, 2 באוגוסט 2016 23:17
  7. ^ ורד כהן‏, דרמה לילית: ארז אדלשטיין פוטר ממכבי תל אביב, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוקטובר 2016
  8. ^ רועי גלדסטון, ‏עכשיו זה רשמי : רמי הדר התפטר מאימון מכבי ת"א, באתר ערוץ הספורט, ‏16 בדצמבר 2016
  9. ^ מכבי ת"א: אין הסכמה על זהות המאמן הבא, בגאצקיס ממשיך כרגע, באתר ynet
  10. ^ "מכבי תל אביב זכתה בגביע ווינר אחרי ניצחון 79:93 על עירוני נהריה - וואלה! ספורט". וואלה! ספורט (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 באוקטובר 2017. 
  11. ^ הערב: ישראל - יוגוסלאויה בכדורסל בפעם החמישית, דבר, 17 בספטמבר 1963
  12. ^ טל וולק, ‏השותף החדש של של שמעון מזרחי במכבי ת"א: דייויד סולומון, באתר גלובס, 22 באפריל 2009
  13. ^ ריצ'רד דיץ ובן אשכנזי נכנסו כשותפים חדשים למועדון, אתר מכבי תל אביב, 9 ביוני 2013
  14. ^ ורד כהן‏, המהפכה כבר לא כאן: חגי בדש התפטר מתפקיד מנכ"ל מכבי תל אביב, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בינואר 2017
  15. ^ סגל הקבוצה באתר הרשמי
  16. ^ קלעי כל הזמנים באירופה, אתר מכבי תל אביב
  17. ^ 17.0 17.1 אלון עידן, בעיני המתבונן, מכבי ת"א - הקוטג' והפסק זמן של הספורט הישראלי, באתר הארץ, 3 במאי 2012
  18. ^ אלון עידן, "המועדון": הדרמה הגדולה של המכביזם, באתר הארץ, 20 ביולי 2017