מכון גייטסטון

מכון גייטסטון
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים נינה רוזנוולד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2008–הווה (כ־16 שנים)
gatestoneinstitute.org
קואורדינטות 40°45′11″N 73°58′20″W / 40.752916666667°N 73.972194444444°W / 40.752916666667; -73.972194444444
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מכון גייטסטוןאנגלית: Gatestone Institute, נוסד ב-2008) הוא מכון מחקר וצוות חשיבה אמריקאי, שמרכזו בניו יורק. החוקרים והכותבים בו נחשבים בדרך כלל לשמרנים או נאו-קונסרבטיבים ולעיתים קרובות נוקטים בעמדות פרו ישראליות מובהקות, אשר מתנגדיו מכנים אותן אנטי מוסלמיות[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נינה רוזנוולד (אנ'), נדבנית יהודיה אמריקאית מיורשי ההון של רשת החנויות האמריקאית הענקית "סירס" (אנ') ייסדה את המכון בעיר מגוריה ניו יורק ב-2008. תחילה הוא הוקם כשלוחה של מכון הדסון, תחת השם "מכון הדסון: ניו יורק", אך כעבור ארבע שנים קיבל עצמאות ועימה גם את שמו הנוכחי.

אנשי המכון ודעותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2019, נינה רוזנוואלד מייסדת המכון ממשיכה לכהן גם כנשיאתו. יושב ראש המכון מ-2013 עד מינויו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי בממשל דונלד טראמפ ב-2018, היה ג'ון בולטון ומאז מכהן בתפקיד אמיר טהירי (אנ'). החוקרים והכותבים נחשבים בדרך כלל לשמרנים או נאו-קונסרבטיבים בכל הקשור למדיניות החוץ האמריקאית.

פרסומי המכון מתמקדים בעיקר בנושאים הקשורים במזרח התיכון והעמדות המובעות בהם, הן בדרך כלל עמדות פרו ישראליות מובהקות, אשר מתנגדיו מכנים אותן אנטי מוסלמיות[2].

בין עמיתי המכון הבכירים: אלן דרשוביץ, ח'אלד אבו טועמה, לארס הדהגור, ריצ'רד קאמפ, דניס מק'יואן, ג'ייסון ריילי, תאופיק חמיד, אלכסנדר דל ואל (אנ'), דאגלס מוריי (אנ') ואחרים. בין הכותבים: ג'ון בולטון, אלן דרשוביץ, נתן שרנסקי, אליוט אברמס, דורי גולד, גרי קספרוב, ואצלב קלאוס, חרט וילדרס, בת יאור, דניס מק'יואן, פיאמה נירנשטיין, דניאל פייפס, מנפרד גרסטנפלד, בוראק בקדיל, נוני דרוויש, דייוויד פ. גולדמן, רות בלום (אנ') ואחרים.

במספר מקרים נטען שהמכון פרסם מאמרים כוזבים או לא-מדויקים. לדוגמה, בזמן הבחירות הכלליות בגרמניה 2017 הוא פרסם מאמר בו נטען כי גרמניה מלאימה בתים פנויים כדי לספק פתרונות דיור למאות אלפי מהגרים מאפריקה, אסיה והמזרח התיכון. מאמר נוסף כלל נתונים מוגזמים לכאורה על ממדי הפשיעה בקרב פליטים בגרמניה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]