אגודת הקייזר וילהלם
 | |
| תחום |
מחקר ופיתוח  |
|---|---|
| מדינה |
גרמניה |
| מטה הארגון |
דאהלם |
| מייסדים |
אדולף פון הארנק |
| יושב ראש |
אדולף פון הארנק, קרל בוש, מקס פלאנק, אלברט ווגלר |
| תקופת הפעילות |
1911–1948 (כ־37 שנים) |
  | |
אגודת הקייזר וילהלם (בגרמנית: Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft zur Förderung der Wissenschaften) הייתה אגודת מחקר מדעי שפעלה בגרמניה במאה העשרים בתקופת רפובליקת ויימאר והרייך השלישי. האגודה הוקם בשנת 1911. תחת שלטון הרייך השלישי היה המכון מעורב במחקר מדעי נאצי. אגודת הקייזר וילהלם הייתה ארגון גג של מוסדות רבים, תחנות בדיקה ויחידות מחקר שנוצרו תחת סמכותה.
לאחר מלחמת העולם השנייה ירשה אגודת מקס פלאנק את תפקידיה ומחקריה של האגודה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגודת הקייזר וילהלם הוקמה בשנת 1911 על מנת לקדם את מדעי הטבע, כחלק ממגמה של הקמת מוסדות עצמאיים שאינם מנוהלים על ידי המדינה.
בהנהגת והכוונת האגודה עמדו מדענים בולטים, בהם פריץ הבר (חתן פרס נובל לכימיה, 1918), אלברט איינשטיין (חתן פרס נובל, 1921), פטר דביי (חתן פרס נובל לכימיה, 1936), אוטו האן (חתן פרס נובל לכימיה, 1944), ולתר בותה (חתן פרס נובל לפיזיקה, 1954).
המימון לאגודה הושג ממקורות פנימיים וחיצוניים. בתוך גרמניה גויסו כספים מאנשים פרטיים, מהתעשייה ומהממשלה, וכן באמצעות 'ארגון החירום של המדע הגרמני'(Notgemeinschaft der Deutschen Wissenschaft). מחוץ לגבולות גרמניה הייתה זו קרן רוקפלר אשר העניקה לסטודנטים מלגות לימודים לשנה אחת, לכל מכון שהם בחרו (בניגוד לאוניברסיטאות, מוסדות קייזר וילהלם לא היו מחויבים רשמית ללמד תלמידים).
אגודת הקייזר וילהלם ומרכזי המחקר שלה היו מעורבים במחקר, ניסוי וייצור של נשק, הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה.
מקס פלאנק, שהיה נשיא האגודה בעת עליית הנאצים, התנגד בגלוי למשטר הנאצי בגרמניה, בעיקר בנוגע לרדיפת יהודים, ושילם על כך מחיר אישי. ב-1936, כשתקופת כהונתו בראש אגודת הקייזר וילהלם עמדה להסתיים, לחצו עליו הנאצים שלא יגיש את מועמדותו לכהונה נוספת[1].
בתקופת מלחמת העולם השנייה יוליוס האלרוורדן, ראש מחלקת חקר המוח במכון קיבל מוחות של אסירי מחנות השמדה שנהרגו.
ב-2001 נודע כי לאגודת הקייזר וילהלם שלח ד"ר מנגלה את תוצאות "מחקריו" ובעקבות זאת פרסם המכון הכרזת התנצלות רשמית בפני העם היהודי, על הסבל שנגרם לו בחסותו[2].
אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תום מלחמת העולם השנייה איבדה האגודה את מיקומה המרכזי בברלין ולכן פעלה ממקומות אחרים, ביניהם גטינגן. נשיא המכון אלברט ווגלר(אנ') התאבד באפריל 1945 לאחר מכן הובא מקס פלאנק ממגדבורג לגטינגן לשמש כנשיא. לאחר מכן היה נשיא המכון הפרופסור אוטו האן. ב-1946 שונה שמה לאגודת מקס פלאנק.
ב-2016 נמצאו חלקי מוח ואדם במכון מקס פלאנק במינכן (שהיה קודם לכן מתקן של מכון קייזר וילהלם) שכנראה נועדו לצורכי ניסויים בבני אדם בתקופת הנאצים[3].
נשיאי המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדולף פון הרנק (1930–1911)
- מקס פלאנק (1937–1930)
- קארל בוש (1940–1937)
- אלברט ווגלר (1945–1941)
- מקס פלאנק - פעם שנייה (1946 –1945)
- אוטו האן (1946)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ היום לפני: האב המייסד של תורת הקוונטים, באתר davidson.weizmann.ac.il
- ^ "תאומת מנגלה: "חייבים לשים יד על המסמכים הנמכרים" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2018-07-16.
- ^ גרמניה: גילוי מבעית מעלה שאלות לגבי ניסויים על בני אדם מתקופת השואה - פרובוקטור, באתר provokator.co.il(הקישור אינו פעיל, 24.3.2020) (ארכיון)