מכורים אנונימיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבנה לקוי וניסוחים לא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבנה לקוי וניסוחים לא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מכורים אנונימיים

מכורים אנונימייםאנגלית: Narcotics Anonymous, בקיצור NA) הוא ארגון ללא כוונת רווח הפועל על מנת לעזור לכל אדם הסובל מהתמכרות לסמים, המוגדרים על ידי הארגון כ"חומרים המשנים את מצב הרוח או התודעה". העזרה ב"מכורים אנונימיים" מבוססת על עקרונות תוכנית שנים עשר הצעדים.

אודות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכליתה של התוכנית "מכורים אנונימיים" הוא עזרת מכור למכור בפגישות במקום קבוע ובזמן קבוע אחר לשתף בניסיון ההחלמה שלהם ולהישאר נקיים. המסר שמבקשת התוכנית להעביר הוא כי כל מכור ללא הבדל גיל, גזע, זהות מינית, אני מאמין כלשהו, אמונה דתית או העדר אמונה יכול להפסיק להשתמש, לאבד את הרצון להשתמש ולמצוא דרך חיים חדשה. הדרישה היחידה לחברות היא הרצון להפסיק להשתמש.

במסגרת התוכנית מקיימים חברי הקבוצה מפגשים קבועים שמטרתם לעזור אחד לשני להישאר "נקיים", כאשר "ניקיון" מוגדר כהתנזרות טוטאלית מכל חומר שמשנה את מצב הרוח או התודעה.

הארגון מתקיים באמצעות חבריו בלבד ולא מקבל תמיכות ותרומות חיצוניות. הארגון לא משאיל את שמו, לא תומך בשום ארגון או יוזמה אחרים, ולא מביע דעה בנושאים זרים. חברי הארגון נושאים את המסר של התוכנית למכורים בבתי סוהר, בבתי חולים או באשר הם.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מכורים אנונימיים" ביססה מסורת של אי-תמיכה ואי-נקיטת עמדה בכל עניין מחוץ לתחומי הפעילות הייחודית שלה. מכורים אנונימיים אינה מביעה עמדה - בעד או נגד - בנושאים אזרחיים, חברתיים, רפואיים, חוקיים או דתיים. בנוסף, היא אינה נוקטת עמדה בנושאים הקשורים בהתמכרות כמו פשיעה, אכיפת חוק, לגליזציה של סמים או ענישה, זנות, איידס, צהבת זיהומית מסוג C, או תוכניות הקשורות בחלוקת מזרקים.

מכורים אנונימיים מבוססת בצורה מוחלטת על עקרון הקיום-העצמי, ואינה מקבלת תרומות כספיות מאנשים שאינם חברים. בהתבסס על אותו עקרון, הקבוצות וועדות השירות מנוהלות על ידי חברי אנ-איי למען חברי אנ-איי.

מכורים אנונימיים אינה תומכת ואינה מתנגדת לפילוסופיה או לדרכו של כל ארגון אחר. יכולתה העיקרית היא יצירת סביבה שבה יכולים מכורים לסמים לשתף זה את זה בחוויותיהם ובניסיונם בהחלמה. אין זה אומר שמכורים אנונימיים מאמינה כי אין ארגונים "טובים" או "שווים" אחרים. כדי שמחלוקות לא יסיחו את דעתה, אנ-איי ממקדת את כל מרצה בתחום מטרתה העיקרית, ומשאירה ארגונים אחרים לעסוק בהגשמת מטרותיהם.

למרות שמסורות מסוימות מנחות את מכורים אנונימיים בכל הנוגע לקשרים עם ארגונים אחרים, מכורים אנונימיים מקבלת בברכה שיתוף פעולה עם גורמים בממשלה, אנשי דת, אנשי מקצוע בתחום הסיעוד והרווחה, וארגוני התנדבות פרטיים. ידידיה הלא מכורים של אנ-איי הועילו מאוד בהקמה ובצמיחה של מכורים אנונימיים בארצות רבות, שכן זוהי תוכנית אנונימית אך לא סודית, מתקיימות פגישות פתוחות לקהל הרחב, בני משפחות ואנשי מקצוע מתוך כוונה שיידעו על הפתרון שהתוכנית מציעה ויפנו את המכור שעדיין סובל להגיע לתוכנית.

אנ-איי שואפת לשתף פעולה עם אלה המגלים עניין במכורים אנונימיים, אנ-איי נותנת מידע בכל הנוגע ליצירת קשר עימה, ומפיצה ספרות ועלוני מידע הקשורים לדרך ההחלמה של אנ-איי. בנוסף, חברי אנ-איי מקיימים מפגשים ומצגות במרכזי טיפול ומרכזי ענישה, ומוכנים לחלוק את תוכנית אנ-איי עם מכורים שאינם יכולים להגיע לפגישות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מכורים אנונימיים" צמחה בשנות ה-50 המוקדמות מתוך התוכנית אלכוהוליסטים אנונימיים. מפגש הקבוצה הראשון נערך בשנת 1947 בלקסינגטון, קנטקי, כחלק מתוכנית פדרלית של בתי החולים הציבוריים בארצות הברית. עם זאת מוצאו של הארגון כפי שהוא מוכר כיום בקבוצה קהילתית-עצמאית שאימצה את עיקרי התוכנית. הקבוצה שהוקמה על ידי ג'ימי קינון חבר איי. איי שהיה נקי 7 שנים בתוכנית וביקש לקבל ולתת מענה למכורים לסמים אימצה את תוכנית שנים-עשר הצעדים של "אלכוהוליסטים אנונימיים" ונפגשה לראשונה ב-5 באוקטובר 1953, בדרום קליפורניה.17 חברות וחברים השתתפו בפגישה הראשונה והיא תועדה במאמר "ההיסטוריה של אנ.איי". בשנת 1954 ראה אור לראשונה פרסום מטעם הקבוצה, ספר בשם "Little brown book" ("ספר חום קטן"), אשר מנה בין היתר את תוכנית שנים-עשר הצעדים של הקבוצה.

במשך שנים רבות פעילות אנ-איי התרחבה באיטיות מלוס-אנג'לס לערים ראשיות אחרות בצפון אמריקה, ובשנות ה-70 המוקדמות אף גם לאוסטרליה. בשנת 1978 פחות מ-200 קבוצות אנ-איי תועדו בשלוש ארצות. עד שנת 1983, שבמהלכה פרסם הארגון ספר בשם "מכורים אנונימיים", 2966 מפגשים נרשמו ביותר מתריסר מדינות. בתוך שנים ספורות קמו קבוצות בברזיל, קולומביה, גרמניה, הודו, אירלנד, יפן, ניו זילנד והממלכה המאוחדת. הקבוצות קמו בעזרת החברים הוותיקים שהתחילו דרך תכתובת דואר, וכן הגעה של חברים לערים והמדינות שביקשו להצטרף.

בשנת 1993, היו יותר מ-13,000 קבוצות שקיימו יותר מ-19,000 פגישות ב-60 מדינות. ב-2002, היו 20,000 קבוצות שקיימו יותר מ-30,000 פגישות ב-108 מדינות. ב-2005, היו יותר מ-21,500 קבוצות רשומות שמקיימות יותר מ-33,500 פגישות שבועיות ב-116 ארצות.

כיום, מכורים אנונימיים מבוססת מוערכת ומוכרת בעולם כולו, ברוב אמריקה, מערב אירופה, אוסטרליה וניו זילנד. קבוצות וקהילות חדשות של אנ-איי פזורות בתת-היבשת ההודית, אפריקה, מזרח אסיה, המזרח התיכון ומזרח אירופה. ספרים ועלוני מידע של מכורים אנונימיים קיימים וזמינים עתה ב-27 שפות, תהליך התרגום הנוכחי כולל 16 שפות נוספות.

עיקרי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות המוקדמת ביותר של אנ-איי ידועה בקרב החברים כ"ספרון הלבן", מתארת את מכורים אנונימיים בצורה זו:

”אנ-איי היא חברותא או חברה שלא למטרת רווח, של גברים ונשים עבורם הסמים הפכו לבעיה עיקרית. אנו... נפגשים באופן קבוע כדי לעזור אחד לשני להישאר נקיים. איננו מעוניינים לדעת במה או בכמה השתמשת... אלא אך ורק מה אתה רוצה לעשות בנוגע לבעייתך ואיך אנו יכולים לעזור. ” (הספרון הלבן)

החברות באנ-איי פתוחה לכל המכורים לסמים, ללא כל קשר לסוג הסמים או לשילוב הסמים שנצרכו. בצעד הראשון שאומץ מתוך איי-איי הוחלפה המילה "אלכוהול" במילה "התמכרות". בדרך זו הוסרה ההתייחסות הפרטנית לסם מסוים והושם דגש על מושג ההתמכרות כמחלה.

החברות אינה תלויה בשום דרישות התאמה חברתיות, דתיות, כלכליות, גזעיות, אתניות, לאומיות, מגדריות או מעמדיות. החברות אינה כרוכה בתשלום דמי חבר או תשלומי חובה כלשהם; עם זאת, רוב החברים תורמים סכומים קטנים כדי לעזור לכסות את עלות הפגישות.

מכורים אנונימיים מספקת תהליך החלמה ומערכת תמיכה הקשורים זה בזו. אחד המפתחות להצלחת אנ-איי הוא הערך הריפויי של עבודת מכורים עם מכורים אחרים. החברים חולקים את ההצלחות שלהם ואת האתגרים שבהתגברות על התמכרות פעילה וניהול חיים פוריים נטולי סמים באמצעות יישום העקרונות שבשנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אנ-איי. עקרונות אלה הם לב ליבה של תוכנית ההחלמה של מכורים אנונימיים. העקרונות המהווים חלק מהצעדים כוללים:

  • הודאה בבעיה.
  • בקשת עזרה.
  • הגעה לאמונה בכוח גדול וכוח עליון
  • עריכת בחינה עצמית יסודית - חשבון נפש.
  • עריכת מעשי כפרה על פגיעות שנעשו.
  • עזרה למכורים אחרים הרוצים להחלים.

במרכז התוכנית של מכורים אנונימיים עומד הדגש על תרגול עקרונות רוחניים. מכורים אנונימיים כשלעצמה אינה קבוצה דתית והיא מעודדת כל חבר למצוא ולטפח הבנה אישית משלו - דתית או שאינה דתית - ל"התעוררות הרוחנית" האישית שלו.

מכורים אנונימיים אינה קשורה לארגונים אחרים, כולל תוכניות אחרות של שנים-עשר צעדים, מרכזי טיפול או מרכזי ענישה. כארגון, אנ-איי אינה מעסיקה יועצים מקצועיים או מטפלים, ואינה מספקת מתקני מגורים או מרפאות. בנוסף, החברותא אינה מספקת שירות מקצועי, כלכלי, פסיכיאטרי או רפואי. לאנ-איי יש משימה אחת בלבד: לספק סביבה שבה יוכלו מכורים לעזור זה לזה להפסיק להשתמש בסמים ולמצוא דרך חיים חדשה.

במכורים אנונימיים, מעודדים את החברים להתנזר מכל הסמים כולל אלכוהול. הניסיון של חברי אנ-איי מלמד שהתנזרות מוחלטת ומתמשכת מספקת את הבסיס הטוב ביותר להחלמה וצמיחה אישית. לאנ-איי ככלל אין דעה על עניינים חיצוניים, כולל תרופות מרשם. שימוש בתרופות פסיכיאטריות ותרופות אחרות שנרשמו על ידי רופא ונלקחו תחת השגחה רפואית אינן עומדות בדרכו של חבר אנ-איי לעבר ההחלמה.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות העיקרי שמספק הארגון הוא מפגשי קבוצות. כל קבוצה פועלת באופן עצמאי ומתבססת על העקרונות המשותפים לארגון כולו, עקרונות המפורטים בספרות של אנ-איי.

רוב הקבוצות שוכרות חלל לפגישות השבועיות שלהן בבניינים המנוהלים על ידי ארגונים דתיים או חברתיים. בישראל נפגשים בחלק הערים במקלטים ציבוריים. חברים מנחים את פגישות אנ-איי, בפגישה, משתפים בחוויותיהם ובניסיונם בתהליך ההחלמה מסמים. חברי הקבוצה נוטלים חלק גם בפעילויות הקשורות בניהול הפגישה. שירות הוא עיקרון מרכזי בתוכנית, עשיית שירות היא כלי בסיסי לשינוי ותרגול העקרונות הרוחניים של הצעדים והמסורות.

במדינה בה מכורים אנונימיים היא תופעה חדשה יחסית, קבוצת אנ-איי היא המרכיב היחיד בארגון. קבוצות אלו מתמקדות במסורת החמישית ומטרתה העיקרית לשאת את בשורת ההחלמה למכור שעדיין סובל בפגישות. במקומות שניתנה בהם ההזדמנות למספר קבוצות של מכורים אנונימיים להתפתח ולהתייצב, הקבוצות יבחרו שליחים כדי ליצור ועדת שירות מקומית. ועדות מקומיות אלה מציעות בדרך כלל מספר שירותים שמשרתים את הקבוצות ומקיימים את הפעילויות הנרחבות של התוכנית ובהם:

  • הפצת ספרות אנ-איי לקבוצות ולחברי התוכנית.
  • שירות מידע טלפוני - הקו החם.
  • מצגות מידע לציבור, לארגונים ציבוריים, גופים ממשלתיים ולבתי ספר.
  • מצגות שמטרתן ליידע מתקני טיפול וענישה על אנ-איי, קיום של פגישות החלמה בתוך בתי הסוהר, מרכזי גמילה ומקומות שיש בהם ריכוזים של מכורים שלא יכולים להגיע באופן חופשי לקבוצות.
  • ארגון של כנסים, סדנאות, ימי עיון, ומסיבות לחברותא של מכורים אנונימיים.
  • עריכת רשימת פגישות והפקת עלוני מידע לשימוש במפגשים ממוקדים עם אנשי מקצוע.
  • בארצות גדולות או בארצות בהן מכורים אנונימיים התבססה היטב, מספר ועדות מקומיות/אזוריות התאחדו כדי ליצור ועדות מחוזיות. ועדות מחוזיות אלה מעניקות שירות בגבול גאוגרפי גדול יותר בעוד שהוועדות האזוריות והמקומיות מתעסקות במתן שירות בגבולות מקומיים.

מפגש בינלאומי של שליחים הידוע בשם "ועידת השירות העולמית" מספק מידע והדרכה בנושאים המשפיעים על הארגון כולו. בראש סדר העדיפויות של השירות העולמי של אנ-איי עומדות פעילויות שתומכות בקהילות אנ-איי ארציות צעירות ובתרגום ספרות של מכורים אנונימיים.

סוגי מפגשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פורמט הפגישה: מספר פורמטים הידועים עלינו הם פגישות עם דיון פתוח לשיתוף, פגישות דיון על נושא, פגישה לחבר החדש ופגישת לימוד ספרות אנ-איי.
  • גודל: יש פגישות גדולות (100 או יותר); יש קטנות מאוד (5 או פחות).
  • פגישות בעלות מיקוד מיוחד: ישנם פגישות המיועדות לנשים בלבד, אחרות לגברים. יש פגישות שמיועדות להומוסקסואלים או ללסביות. לפגישות אחרות יש מיקוד מיוחד משלהם, מתוך כוונה לתת נקודת הזדהות נוספת לאלה המחפשים את הדרך להיכנס למכורים אנונימיים.
  • אורך הפגישות: רוב הפגישות הידועות לנו נמשכות תשעים דקות.
  • רמת ההשתתפות משוערת: פגישות דובר אינן מצריכות כמעט השתתפות פעילה; פגישות דיון עשויות לדרוש השתתפות מסוימת, אבל לא כולם מתבקשים להשתתף באופן פעיל. כעיקרון אין חייב באנ-איי.
  • פגישות פתוחות/סגורות: פגישות סגורות הן פגישות למכורים לסמים או לכאלה החושבים שיש להם בעיית סמים. פגישות סגורות מעניקות אווירה שבה המשתתפים יכולים לחוש בטוחים ששאר המשתתפים יחושו הזדהות איתם. לעיתים קרובות המנחה קורא בתחילת פגישה סגורה הצהרה, שבה מוסבר מדוע הפגישה סגורה למכורים בלבד ובה הפניית הנוכחים הלא מכורים לפגישה פתוחה. פגישה פתוחה, כשמה כן היא, פגישה פתוחה לכל מי שרוצה להשתתף. ישנן קבוצות העורכות פגישה פתוחה אחת לחודש, על מנת לאפשר לחברים, בעלי מקצוע ובני משפחה של מכורים להשתתף בחגיגות ציון תקופות ההחלמה שלהם. יש להבהיר שבמהלך הפגישה, קבוצות אנ-איי אינן מקבלות תרומות ממי שאינו מכור. ישנן קבוצות העורכות פגישות פתוחות מתוכננות בקפידה. במיוחד, פגישות דובר פתוחות כדי להעניק הזדמנות לציבור הרחב להתרשם, מהי תוכנית "מכורים אנונימיים" ואף לשאול שאלות את חברי הקבוצה או ועדת מידע לציבור שמוזמנים להשיב לשאלות בפגישות פתוחות. בפגישות ציבוריות כאלה נהוג לקרוא הצהרה המתייחסת למסורות, האנונימיות שלנו, ובה מבקשים מהאורחים לא לצלם תמונות מזהות, ולא לציין שמות משפחה או פרטים אישיים בבואם לתאר את הפגישה לאחרים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתך הסוציו-אקונומי המיוצג על ידי חברי אנ-איי משתנה ממדינה למדינה. חברים ממעמד חברתי או כלכלי מסוים מתחילים את רוב התארגנויות אנ-איי הארציות, אך ככל שפעילותם הקהילתית גדלה והופכת יעילה יותר, החברות מתרחבת, ומייצגת חתך רחב יותר של השכבות הסוציו-אקונומיות באותו מקום.

כל הקבוצות האתניות והדתיות מיוצגות בין חברי אנ-איי. כשהתארגנות אנ-איי ארצית מגיעה לרמת בגרות מסוימת, חבריה בדרך כלל משקפים את המגוון או את ההומוגניות שבתרבות המקומית.

החברות במכורים אנונימיים היא על בסיס התנדבותי; אין כל רישום נוכחות, בין אם למטרות אנ-איי או למטרות אחרות. מסיבה זו, אין הארגון יכול לספק לגופים מתעניינים, מידע דמוגרפי מקיף בנוגע לחברות באנ-איי. עם זאת לפי הערכות הארגון, מגוון החברים והרקע האתני שלהם תואם את הדמוגרפיה במיקום הגאוגרפי. המידע שלהלן עלה לפי סקר, שבו נטלו חלק כמחצית מ-13,000 המשתתפים בכנס אנ-איי העולמי 2003 שנערך בסן-דייגו, קליפורניה:

  • מגדר: 55% גברים, 45% נשים.
  • גיל: 3% גילאי 20 ומטה, 12% גילאי 21-30 שנה, 31% גילאי 31-40 שנה, 40% גילאי 41-50 שנה, 13% מעל גיל 51 ו-1% לא ענו.
  • מוצא אתני: 70% לבנים, 11% אפרו-אמריקנים, 11% היספאנים, 8% אחרים.
  • מצב תעסוקתי: 72% עובדים במשרה מלאה, 9% עובדים במשרה חלקית, 7% מובטלים, 3% גמלאים, 3% עקרי/עקרות בית, 5% סטודנטים ו-1% לא ענו.
  • זמן התנזרות/החלמה: נע בין פחות משנה אחת ועד 40 שנה, כשהממוצע הוא 7.4 שנים.

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת מכורים אנונימיים הראשונה בישראל הוקמה בשנת 1984, בתל אביב. הקבוצה שהחלה במתכונת של פגישה שבועית בודדת כיום מקיימת מפגשים במהלך כל ימות השבוע. עם השנים פעילות הארגון התרחבה וקבוצה שנייה נפתחה ביפו. בשנת 1990 הוקמה הקבוצה הראשונה בצפון הארץ בעיר עכו, מאז התפתחה התוכנית והוקמו קבוצות רבות ברחבי ישראל והפגישות קבועות וזמינות לכל מכור שמחפש החלמה. החברותא בישראל גדולה ומגוונת אשר מוכיחה כי התוכנית עובדת למי שעובד אותה תקופות ניקיון יום נקי אחד ועד 35 שנים וממשיכים לבוא באופן קבוע "רק להיום" ונשארים נקיים. בכל שנה נערכים כ-4 כנסים אזוריים וארציים באתרים שונים שמהווים כינוסים לחברותא בישראל ומשלבים דוברים ומסרים של החלמה עם האפשרות ליהנות מהחיים ללא שימוש בסמים, הכנסים הם חוויה של תקווה ואמונה ופתוחים לבני משפחה אנשי מקצוע וכל מי שיש לו עניין.

קהילת אנ-איי בישראל מקיימת דרך קבע כ-300 פגישות שבועיות, ביותר מ-30 יישובים, בשלוש שפות שונות; עברית, אנגלית ורוסית. פגישות אנ-איי מתקיימות גם ברוב בתי-הסוהר ובמוסדות גמילה שונים ברחבי ישראל ורבים מספרי הארגון תורגמו לעברית, בהם הספרים "מכורים אנונימיים" משנת 1994, "רק להיום", "זה עובד איך ולמה", "מדריך עבודת הצעדים", עלונים מדריכי שירות ועוד. ישראל היא מחוז בפורום אנ-איי האירופאי והעולמי המאגד בתוכו 7 ועדות אזוריות: צפון, דרום, ירושלים ומרכז וכן 'אזורי' התאגדות של קבוצות דוברי אנגלית ודוברי רוסית ושל קבוצות אונליין. בכל ועדה רשומים מספר קבוצות ומצפונים בהתאם לגודל האזור שהיא משרתת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכורים אנונימיים בוויקישיתוף