לדלג לתוכן

מכללת רדקליף

מכללת רדקליף
מכללת רדקליף בחורף
מכללת רדקליף בחורף
מכללה
על שם Ann (Radcliffe) Mowlson עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1879. התקיימה כמכללה נפרדת עד 1999. מאז מכון ללימודים מתקדמים רדקליף – הווה (כ־145 שנים)
בעלי תפקידים
יו"ר אליזבת קבוט אגאסי עריכת הנתון בוויקינתונים
דקאן ליזבת כהן
מיקום
מיקום קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית,
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קואורדינטות 42°22′55″N 71°07′29″W / 42.381927°N 71.124694°W / 42.381927; -71.124694
www.radcliffe.edu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מכללת רדקליףאנגלית: Radcliffe College) הייתה מכללה לאמנויות חופשיות, מוסד אקדמי לתרבות כללית בקיימברידג' (מסצ'וסטס) שיועד לנשים, ופעל החל משנת 1879 במקביל למכללת הרווארד שנועדה לגברים. היא הייתה אחת מהמכללות הידועות כ"שבע המכללות האחיות". במשך 70 שנה העניקה מכללת רדקליף תארים ראשון ושני, והחל משנת 1963 הדיפלומות לתואר ראשון שלה משותפות עם מכללת הרווארד, וקרויות דיפלומות הרווארד-רדקליף. בשנת 1977 נחתם הסכם מיזוג פורמלי עם אוניברסיטת הוורארד, ובשנת 1998 שני המוסדות התמזגו באופן מלא.

בקמפוס המנהלי הישן של מכללת רדקליף (רדקליף יארד) פועל בימינו, במסגרת אוניברסיטת הרווארד, "מכון רדקליף ללימודים מתקדמים", שמתקיימים בו לימודים לתואר שני ושלישי. בנייני רדקליף שב"מלבן רדקליף" (Radcliffe Quadrangle) (הכולל את בית פורצהיימר, בית קייבוט, ובית קורייר) הם חלק מבנייני מכללת הרווארד. בהתאם להסכמים משנת 1999, "רדקליף יארד" ו"מלבן ורדקליף" שומרים את שמותיהם.

השם "רדקליף" הוענק למכללה בשנת 1894, לפי שמה של ליידי אן מולסון (Mowlson), לבית רדקליף (1661-1576), שתרמה את המלגה הראשונה באוניברסיטת הרווארד בשנת 1643.

מכללת רדקליף קמה כפרויקט הפרטי ללימודים "Harvard Annex", הרחבה של מכללת הרווארד שנועדה לנשים. היוזמה של התוכנית באה מארתור גילמן (1909-1837), בנקאי, נדבן וסופר, תושב קיימברידג' (מסצ'וסטס), שהתכוון להעניק לבתו לימודים מעבר למה שהיה עד אז זמין במדרשות לנשים ובמכללות החדשות לנשים. בדיוניו עם ראשי הקתדרה ללימודים קלאסיים בהרווארד, הוא הציע תוכנית לימודים שנועדה לקומץ נשים מקיימברידג' ובוסטון. נשיא האוניברסיטה צ'ארלס אליוט אישר את התוכנית וגייס יחד עם גילמן ועד של נשים בעלות מעמד כדי לנהל את הפרויקט. השתתפו בו אליזבת קייבוט אגסי (Agassiz), מרי ה. קוק, סטלה סקוט גילמן, מרי גרינף, אלן הופר גארני, אליס מרי לונגפלו וליליאן הורספורד.

אליזבת קרי אגסי (1907-1822), בת לבית קרי (Cary), פדגוגית וביולוגית, הייתה אלמנתו של הביולוג הידוע לואי אגסי. אליס מרי לונגפלו (1928-1850) הייתה בתו הבכורה של המשורר הנרי וודסוורת' לונגפלו ואחת התלמידות הראשונות בתוכנית הלימודים.

הוועד המייסד שכנע 44 אנשי סגל של הרווארד ללמד במסגרת תוכנית זו תמורת שכר נוסף. הלימודים לשנה א כללו 51 קורסים ב-13 תחומים:יוונית, לטינית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, פילוסופיה, כלכלה פוליטית, היסטוריה, מוזיקה, מתמטיקה, פיזיקה וידיעת הטבע. מייסדי התוכנית קיוו שבאמצעותו תהיה אפשרות לשכנע את ראשי אוניברסיטת הרווארד לפתוח את שערי מכללת הרווארד גם לנשים. אך דבר לא עזר.

החל משנת 1882 הפך הפרויקט לחלק מפעילות החברה למען חינוך מכללתי לנשים (Society for the Collegiate Instruction of Women) שבראשות אליזבת אגסי. החברה העניקה תעודות גמר אך לא תארים אקדמיים.

בשנת 1894 בהתאם להסכם בין החברה ובין אוניברסיטת הרווארד ולאישור מרשויות מסצ'וסטס, הפכה התוכנית למוסד אקדמי לכל דבר הקרוי "מכללת רדקליף" ואליזבת אגסי הייתה לנשיאה הראשונה, תפקיד שהחזיקה עד שנת 1900. המועמדות לקבלה למכללה נדרשו מכאן ואילך לאותם מבחני כניסה כמו הסטודנטים במכללת הרווארד. אחרי שני עשורים של פעילות מוצלחת, זכתה המכללה לקמפוס משלה שכלל את רדקליף יארד ורדקליף קוודראנגל ("מלבן רדקליף") בקיימברידג', לא רחוק מהקמפוס של הרווארד. נבנו אולם התעמלות, ספרייה ומעונות ויתמן, אליוט ובארנרד. בשנים 1920 ו-1930 התווספו המעונות בריגז הול (1924) וקייבוט הול (1937) במתחם ה"מלבן". ברדקליף יארד נבנו בניין מנהלה ביירלי הול (1932) ובניין כיתות לונגפלו הול (1930).

גם בתקופה זו נרתעה האוניברסיטה מעידוד הפרויקט מתוך חשש מפני הלימוד המעורב של בנים ובנות.

בשנות ה-1930 התריע נשיא הרווארד, א. לורנס לואול, מפני "העומס המיותר" שמהווה פעילות המכללה לנשים בשביל הסגל, המעבדות והמוזיאונים של האוניברסיטה. תחת איומיו, נאלצה אז המכללה להגביל את מספר תלמידותיה - ל-750 בשביל התואר הראשון, ו-250 בשביל התואר השני.

בימי מלחמת העולם השנייה החל משנת 1943, בעקבות המצב המלחמתי שחייב גיוס גברים רבים והותיר את הכיתות והמעבדות ריקות למחצה, הותר לסטודנטיות לפקוד כיתות ומעבדות במשותף עם עמיתים בנים.

עם זאת, הגבלת מספר התלמידות לא הוסרה. הסף המספרי הזה עמד במרכז המשא ומתן בין שני המוסדות לאורך כל השנים עד המיזוג החלקי non-merger merger שבשנת 1977, כאשר נחתם הסכם מיזוג פורמלי עם אוניברסיטת הווארד. רק בשנת 1998 התמזגו שני המוסדות באופן מלא, ובוטלה באופן רשמי כל הגבלה על קבלת נשים ללימודים באוניברסיטת הרווארד.

למרות הקשיים והעדר כל מימון מאוניברסיטת הווארד, הסמיכות לאותו מוסד אוניברסיטאי יוקרתי היטיבה עם המכללה והעמידה אותה במקום הראשון בקרב המכללות לנשים, כמעין "הרווארד לנשים".

בשנים 1890–1963 סיימו במכללת רדקליף מעל 750 בעלות תואר דוקטור PhD ומעל 3,000 בעלות תואר שני. במהלך שנות ה-1950 העניקה המכללה יותר דוקטורטים לנשים מאשר כל בית ספר אחר, פרט לאוניברסיטאות קולומביה ושיקגו. בשנים 19551956 סיימו במכללת רדקליף יותר נשים בעלות תואר דוקטור מבכל מוסד אקדמי אחר בארצות הברית. גם הימצאות המוסד בעיר קיימברידג' (מסצ'וסטס) איפשר חיי חברה ותרבות יותר חופשיים ועשירים מאשר מיקומים אחרים. הסטודנטיות לא סבלו מההגבלות המנזריות שהיו נהוגות במכללות אחרות, שהשגיחו בקפדנות על שעות החזרה למעונות, למשל.

בוגרות מפורסמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירות תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • התסריט של הסרט הכל אודות חוה כולל שלוש פעמים התייחסויות למכללת רדקליף
  • בסרט "Electra Glide in Blue" צעירה אקדמאית היפי נעצרת עקב היכרותה עם צעיר חשוד ברצח, מכנים אותה "נערת ההיפי מרדקליף"
  • הרומנים "Class Reunion" מאת רונה ג'אפה ו"Superior Women" מאת אליס אדמס, מבוססים על חייהן של סטודנטיות ובוגרות של מכללת רדקליף
  • הרומן "The Last Convertible" מאת אנטון מייר, מופיעים בו כמה נשות רדקליף
  • בספר "סיפור אהבה" מאת אריך סגל ובסרט שהופק לפיו - הגבורה הראשית ג'ני קווילרי (ששוחקה על ידי אלי מק'גרו) למדת מוזיקה במכללת רדקליף, בעוד אהובה, הוא הסטודנט בהרווארד אוליבר בארט הרביעי (משוחק על ידי ראיין אוניל).
  • ברנדה פטימקין מן הרומן "שלום לך, קולומבוס" ("Goodbye Columbus") מאת פיליפ רות, לומדת ברדקליף
  • בסרט מנהטן מאת וודי אלן, דיאן קיטון משחקת דמות פדנטית הלומדת ברדקליף. הגבורה המגולמת על ידי ג'ודי דייוויס מסרט אחר של אלן,"בעלים ונשים" ("Husbands and Wives"), טוענת שכתבה במכללת רדקליף את העבודה שלה על סגנון הבאוהאוס באדריכלות
  • אחת הגבורות הראשיות בסדרת "היפה והחיה" משנות ה-1980, בכיכובה של לינדה המילטון, היא בוגרת רדקליף. לכן הבוס שלו מכנה אותה "רדקליף".
  • אן ולס, הגבורה הראשית ב-"Valley of the Dolls", היא בוגרת רדקליף.
  • קרולין בנדר (הופ לאנג) בסרט "כל חלומותי" לפי הספר "The best of everything" של רונה ג'אפה, היא בוגרת "רדקליף".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכללת רדקליף בוויקישיתוף