מכת חושך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכת חושך בציורו של גוסטב דורה

מַכַּת חשֶׁךְ היא המכה התשיעית בסדרת עשר המכות שהובאו על מצרים, על פי המסופר בספר שמות[1]. מכה זו קדמה למכת הבכורות, שגרמה לפרעה לשלח את העברים מארצו, בעת יציאת מצרים.

המכה היא מקור הביטוי "חושך מצרים", כמטפורה לחושך מוחלט.

הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור המכה במקרא:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו, שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

תחילת המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שגם אחרי מכת ארבה לא הסכים פרעה לשלוח את בני ישראל ממצרים, מכה ה' את מצרים במכה נוספת, המכונה מכת חושך. בניגוד למכות הקודמות, בהן אוים פרעה על ידי משה בבואן - אם יסרב לשחרר את בני ישראל, במכה זו פרעה אינו מקבל אזהרה.

המכה מתחילה לאחר שה' מצווה את משה לנטות את ידו על השמיים - ובכך להביא חושך על ארץ מצרים. חושך זה, לדברי ה', יהיה כה חמור, עד שניתן יהיה למשש אותו.

המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכה נמשכה שלושה ימים, שבמהלכם לא יכלו המצרים לראות "איש את אחיו" ולא יכלו לקום ממקומם, בשל החושך הכבד. המכה לא פוגעת בבני ישראל - שנהנים מ"אור במושבותם".

תוצאות המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרעה השתכנע זמנית לשלח את בני ישראל לחופשי, אך ללא צאנם ובקרם. לאחר שמשה סירב להצעה, ואמר שבני ישראל זקוקים לבהמות כדי להקריב מהן לה', ושגם פרעה עתיד לתת בידם זבחים ועולות להקריב לה', ה' משפיע על ליבו של פרעה וגורם לו להתעקש ולא להיענות לבקשת משה.

פרעה מגרש את משה מפניו, מזהיר אותו שלא יבוא לראותו פעם נוספת ומאיים עליו שאם יבוא שוב יהרוג אותו. משה משיב לפרעה: "כן דיברת, לא אוסיף עוד ראות פניך"; דבריך נכונים, מפני שאכן איני עתיד עוד לראותך[2].

המכה במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש, בזמן מכת חושך באו בני ישראל לבתי המצרים, וראו היכן מוחבאים אוצרותיהם: ”אמר לו הקדוש ברוך הוא 'ונתתי את חן העם בעיני מצרים', יהיו ישראלים הולכים אצל המצרים ואומרים להם השאילונו כלי כסף וכלי זהב, והמצריים אומרים להם אין לנו, והוא אומר אני יודע שיש לך, והוא נתון במקום פלוני, ואני ראיתי אותו, ואילו הייתי רוצה ליקח אותו הייתי לוקח כשהיית אסור בימי החשך, וכשהיה שומע המצרי זאת היה מלווה לו, לקיים מה שנאמר ונתתי את חן העם“ (מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בא פרק י).

המדרש שם מסביר "ולמה הביא עליהם חושך?" כיון שהיה בבני ישראל אנשים רשעים שלא רצו לצאת ממצרים, ואנשים אלו מתו בשלושת ימי האפלה. וכדי שהמצרים לא יראו במפלתם ויאמרו אף ישראל לוקים כמונו, הטיל עליהם חושך וכך בזמן שהמצרים לא יכלו לצאת מבתיהם הספיקו בני ישראל לקבור את מתיהם[3].

המכה במחקר המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר המקרא שאול הון מציע הסבר לכך שניתן היה למשש את החושך ("וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ"): באותו זמן התפרץ הר הגעש סנטוריני, והאבק שנישא ברוח לפחות עד כרתים ושהרס את התרבות המינואית, הגיע כנראה גם למצרים, וכך ניתן היה למשש את החושך[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק י', פסוק כ"א.
  2. ^ ראה פירוש רש"י לתורה פרשת בא פרק יא, פסוק כט, ד"ה "כן דיברת". ובמדרש שמות רבה.
  3. ^ ראה גם בפירוש רש"י לתורה שמות, פרק י, פסוק כב, ד"ה "ויהי חושך אפלה".
  4. ^ שאול הון, מלכים וחרסים: התנ"ך בראי הארכאולוגיה, י' גולן, 1994.