מלאכת בורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בהלכות שבת, מְלֶאכֶת הַבּוֹרֵר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, הגדרתה היא, ברירת דבר רצוי מדבר אחר לא רצוי, בתלמוד ובהלכה המלאכה נקראת כ"הבורר פסולת מתוך אוכל" האוכל הוא משל לדבר הנצרך, ופסולת הוא הדבר שלא צריך אליו.

הזורה
המרקד. ניפוי בנפה על ידי הנעתה
ברירת הירקות מתוך המרק על ידי הטיית הכף

לפי פרשנותו של התלמוד בבלי, גם מלאכת זורה, שהיא זריית התבואה וזריקתה בכול כלפי מעלה, לאחר הדישה, כדי לגרום שהשיבלים - הכבדים יותר - יפלו למקום הרצוי, וקני החיטים - הקלים יותר, יתפזרו למקום אחר, היא אותה מלאכה, שמהותה ברירת פסולת מתוך אוכל, וכך גם מלאכת מרקד שהיא הרקדת הקמח בנפה, כדי לגרום לקמח, הדק יותר, ליפול למטה, ולהותיר את הפסולת למעלה, גם היא ברירת אוכל מתוך פסולת, אך למרות זאת הן מנויות כשלוש מלאכות נפרדות[1]. אביי ורבא מסבירים זאת בכך שמכיוון שכל מלאכות שבת הם כאלו שהיו במשכן, לכן מלאכה שהייתה במשכן שלוש פעמים בשלוש צורות של פעולה, מנויות שלוש פעמים, אף על פי שמהותן שווה[2].

לפי התלמוד ירושלמי, מלאכת זורה היא מלאכה נפרדת שאינה קשורה למלאכת בורר, ויש לה הלכות עצמאיות, שהידועה שבהן היא רקיקה בכיוון הרוח, דבר הגורם לרוק להתפזר.

המלאכה במשכן והגדרתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אב המלאכה במשכן: ישנה מחלוקת בין הגאונים והראשונים כיצד התבטאה מלאכת הברירה במשכן[3]. יש אומרים שמלאכת הברירה במשכן התבטאה בכך שבררו בה חיטים למנחת התמיד ולחביתין[4]. ויש אומרים שמלאכת בורר במשכן התבטאה בכך שהפרידו את החלקים הרצויים של הסממנים מהחלקים הבלתי רצויים[5], על ידי שילוב של זרייה באמצעות רחת וברירה ידנית לפני הטחינה, והרקדה בנפה או כברה לאחריה.
  • הגדרת המלאכה: על פי התלמוד הירושלמי, מוגדרת מלאכת הזרייה בתור כל פיזור של חומר על ידי רוח[6]. אולם על פי התלמוד הבבלי, מהותן של כל שלוש המלאכות היא זהה והיא הפרדת "אוכל" מ"פסולת".

ברירת כלים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזרת ספר מתוך ערימה למקומו, עלולה להיות בכלל מלאכת בורר

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם יש איסור רק לגבי אוכל או גם לגבי חפצים נוספים (לדוגמה ספרים)[7]. רבים מהפוסקים האחרונים סבורים כי המלאכה היא גם בספרים וחפצים אחרים[8], וכך אכן נפסק בשולחן ערוך, ולהלכה אין לברור בגדים זה מזה כאשר הם מעורבבים יחד, לברור שני מיני כלים זה מזה כאשר הוא צריך את אחד משני המינים, וכן אסור לברור ספרים זה מזה אם הוא צריך אחד מהם, רק אם נתקיימו כל שלושת התנאים המהווים את האופן המותר לברור.

הרב שמעון גרינפלד[9], סבור שאין בספרים משום איסור ברירה. הוא מנמק זאת בסברא עצמית: מכיוון שלספרים יש מקום קבוע בארון, ולאחרי השימוש בהם הוא מחזיר אותם לארון, לא שייך לקרות הפרדת הספר מהארון בשם הפרדת אוכל מפסולת, שכן אין דרך המפריד אוכל מפסולת להחזיר אותו לאחר השימוש לערב בתוך הפסולת, ומכאן שאין הפרדת הספרים מהספרים שסמוך למקומם בארון קרוי בשם אוכל מתוך פסולת. רבי שלמה זלמן אוירבך ממאן בסברה זו, והוא פוסק כי יש להחמיר[10].

אם כי סברא זו מועלת דווקא לנטילת הספרים ממקומם בארון, אבל לא להחזרת הספרים למקומם, ובזאת מודה גם המהרש"ג כי הדבר אסור. אך יש המצדדים כי יש להקל בכך, ואחת מהם היא סברת הפרי מגדים המחדש, כי הפרדת שני מינים זה מזה כדי להניחם לאחר זמן אינה בגדר ברירה, שכן דווקא כאשר הוא מפריד מין אחר מאחר, כאשר את האחד הוא צריך באופן מיידי ואת השני לא - ניתן לקרוא להפרדה זו "ברירת אוכל מתוך פסולת", לא כן כאשר את שני הדברים אינו צריך, אז לא ניתן לקרות לכך הפרדת אוכל מתוך פסולת. אם כי, ההסתמכות על סברא זו נטולה בספק כבד, שכן הפרי מגדים עצמו, מסיים את דבריו במילים "צריך עיון" בהם הוא מבטא כי לא ניתן לסמוך על סברא זו להלכה, והמשנה ברורה חלוק על הפרי מגדים[11].

יש האומרים, כי אספת ספרים משולחנות בבית מדרש, היא דבר מותר, שכן אף על פי שהיא לא נעשית לשימוש מיידי, ניתן להחשיב את החזרת הספרים למקומם כשימוש מיידי; שכן החזרתם נעשית במטרה שאם יחפש אדם ספר אליו הוא נצרך לעיון וללימוד, ימצא את מבוקשו; ונמצא שכבר ברגע החזרתם מולאה המטרה - שהספרים יהיו נגישים למחפשם.

האופן המותר לברור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהברירה-הפרדה נעשית בדרך אכילה, אין המלאכה מוגדרת כפעולת ברירה האסורה בשבת, ומשום כך היא מותרת. שלושה תנאים צריכים להתקיים כדי שהברירה תוגדר כהפרדה בדרך אכילה, המותרת. היעדרו של אחד התנאים, די בו כדי לאסור את המלאכה[12]:

א. ברירת אוכל מתוך הפסולת

בברירה הנעשית כמלאכה, נהוג להוציא את הפסולת ולהשליכה. אך תוך כדי אכילה, האדם נוטל את הרצוי לו ומשאיר בקערה את שאינו רצוי. משום כך נקבע ככלל, שכל נטילת פסולת מתוך אוכל אסורה, ונטילת אוכל מתוך פסולת מותרת. יוצא מכלל זה, מצב בו האוכל מרובה על הפסולת: במצב זה יש הסוברים שדרך האכילה משתנה, בוררים את הפסולת המועטת מתוך האוכל, וכך יכולים לאכול את השאר ללא עכבות, לפיכך יש מן הפוסקים הסבורים שאסור לברור במצב זה את האוכל[13], אך בשולחן ערוך נפסק גם לגבי מצב זה שמותר להוציא את האוכל מתוך הפסולת.

ב. ברירה ביד ולא בכלי

בברירה הנעשית כמלאכה, נהוג להשתמש בכלי ייעודי: מסננת, נפה וכדומה. אך בדרך אכילה, האדם נוטל בידו את הרצוי לו, ולכן נאסרה כל ברירה באמצעות כלי.

ג. ברירה לאכילה מיידית

רק כאשר הברירה הידנית של האוכל מתוך הפסולת, נעשית מיד (במינוח ההלכתי הארמי: לאלתר) בסמוך לאכילה, היא מוגדרת כמעשה אכילה המותר, אך אם אין אוכלים את האוכל מיידית, הפעולה נחשבת כמלאכה אסורה. שיעור הזמן המיידי נמדד לפי הסמיכות לארוחה ולא לפי זמן אכילת המאכל הספציפי, ולכן מותר לברור ידנית אוכל מתוך פסולת מיד לפני תחילת הארוחה, אף שהברירה נעשית עבור המנות שיוגשו בסוף הארוחה[14]. שיעור הסמיכות לארוחה, לא הוגדר בהלכה בזמנים קצובים[15], ועיקר העניין שיהיה סמוך בשיעור הנהוג לעסוק בהכנת הארוחה, כדי שהפעולה תיחשב בעיני הרואה כחלק מהאכילה[16].

קילוף פרי, אף שהפעולה מבוצעת בקליפה שהיא הפסולת, מוגדר כדרך אכילה, משום שזו הדרך היחידה והמקובלת לאכול את הפרי.

סעודת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מכינים אוכל לצורך סעודה, ורוצה לברור אוכל מתוך הפסולת, מותר לברור רק לצורך הסעודה, וזהו בזמן הסמוך לאוכל, ולא שעה או שעתיים קודם.

בסעודת שבת, כאשר כלים שונים מעורבים יחדיו, יש ליזהר להפריד את הצלחות שנקראות אוכל - שצריך עדיין לסעודה מתוך ה"פסולת", ורק אז מותר להעביר את הצלחות האחרות למקומם במטבח.

המלאכה היא דווקא ברירת שני מינים זה מזה, ולכן אסור לברור שני מיני אוכל אחד מהשני, כגון שני מיני דגים, אבל במין אחד, מותר לברור אם כל החלקים ראויים לאכילה[17], ואפילו חלקים גדולים מתוך חלקים קטנים יותר. כך גם מותר לברור את כל החלקים הגדולים משני המינים גם יחד, כיון שההפרדה היא לא בין שני המינים אלא בין שני הגדלים, דבר שאינו בכלל מלאכה זו.

דוגמה אקטואלית לאיסור בורר, הוא כאשר אדם שוטף במים פירות המלוכלכים בעפר, ובכך מפריד את פסולת העפר והאבק מתוך האוכל. לכן כאשר אדם קונה פירות וירקות לשבת, והם מאובקים, עליו להזהר לשטוף אותם לפני שבת. אבל אם הם לא מלוכלכים, ושוטף אותם רק לצורכי הגיינה, מותר.

נידון ידוע בפוסקים, הוא זבוב שנפל במשקה כל שהוא, שההלכה היא שמותר להסירו רק אם מסיר מעט משקה עמו. רבי יצחק מאיר אלתר, האדמו"ר מגור, הציע כי יאחוז את הכפית בידו, ויסלק את הכוס מהכפית, כך שהוא בורר את האוכל מתוך הפסולת. באופן דומה, פוסק החזון איש[18] כי הרוצה להוציא גרעין מתוך פרי, יאחו בגרעין וימשוך את הפרי.

ברירה בגושים גדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברירה שייכת רק בדברים קטנים שיש בעירובם משום עירוב, אבל בשר המונח ברוטב אינו בגדר ברירה כלל. מסיבה זו, יש המתירים[19] לברור ספרים, שכן לשיטתם ספרים הינם גושים גדולים, שאין בעירובם משום עירוב, ולכן אין בברירתם משום איסור ברירה.

יש האומרים, כי הצבת מסננת על ברז מים שמעורב במים עפר או דבר אחר ואין הדרך לשתותם ללא ברירה, אסור[20]. בעיה הלכתית זו, תקפה בברוקלין שם מצויים תולעים זעירים במים, ועל הברז יש כעין מסננת המסננת את המים מהתולעים, למרות זאת, מנהג העולם להתיר, והקהל החרדי בברוקלין, שאינו שותה מים מהברז ללא מסננת, נוהג כך גם בשבת, ואינו מכין מים מערב שבת לשבת[21].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורר ביום טוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דעתו של הרב מנשה קליין בספרו "פרי ביכורים" מלאכת מרקד הסובר שמרקד הוא דווקא על ידי כלי, זורה הוא דווקא על ידי רוח, ובורר הוא אפילו ביד, וזה החילוק המעשי בין שלוש המלאכות.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד, עמוד א'.
  3. ^ ראו בפתיחה לספר "אגלי טל" שמסביר שבעוד לדעת רש"י כל העשר המלאכות הראשונות במשכן נעשו בסממנים הרי שלדעת רב האי גאון כל מלאכות אלה נעשו בחיטים, ואה שם שמסביר יסוד מחלוקת זו. בספר "תמצית ההלכות" לרב עמנואל טולידאנו, ראש ישיבת באר יעקב, סימן י"ד, כותב כך "אף שבמלאכת המשכן הייתה ברירת חיטים או גרעיני הסממנים מהאבנים שמתערבים בהם שהם פסולת גמור"...
  4. ^ רב האי גאון, ורבנו חננאל, מובא בפתיחה לספר אגלי טל. וכדעה זו כותב בפשיטות הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה בפתיחה למלאכת בורר.
  5. ^ רש"י שבת עג ע"א ד"ה האופה. ובספר תורת המלאכות ח"א עמוד קט"ו: "שורש מלאכה זו שכן במלאכת המשכן היו בוררים הפסולת מהסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני". ראו שם מקורות.
  6. ^ "רקק והפריחתו הרוח, חייב משום זורה..." ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מט, א בדפוס וילנא).
  7. ^ הסוברים שאין דין ברירה בכלים: מהר"י עייא"ש בשו"ת בית יהודה. האור שמח בפירושו על הרמב"ם. ומפוסקי זמננו בספר מנחת יעקב חלק ב' בשו"ת שבסוף הספר סימן י"ז, ראו שם.
  8. ^ ראו ספר מנחת אהבה ח"ב עמוד רמ"ט.
  9. ^ שו"ת מהרש"ג חלק ג' סימן נ"ד - נ"ז.
  10. ^ שמירת שבת כהלכתה.
  11. ^ ביאור הלכה שם.
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ט.
  13. ^ חיי אדם על פי התוספות.
  14. ^ בית יוסף (אורח חיים שיט, ד"ה "הבורר חייב") בדעת המרדכי, נוקט שההיתר הוא רק בברירה לצורך אכילה מיידית. אך ראו "אגלי טל", מלאכת בורר, ה, ט. מדברי הירושלמי, (שבת ז, ב; מט, ב בדפוס וילנה), המתיר לאדם להיות "בורר ומניח על השולחן" ובלבד שיהיו "אורחין אוכלין ראשונה ראשונה", מסיק רבנו חננאל (בפירושו לשבת, עד, ב) שכל ברירה שמטרתה אכילה תוך כדי אותה ארוחה נחשבת לאלתר. ראו גם דברים דומים אצל רבנו ירוחם, ספר אדם וחוה, נתיב יב, חלק ח (דף עו, ד). דעה זו רווחת בין הפוסקים, ראו למשל: ביאור הגר"א, אורח חיים, סימן שי"ט ס"א. דברי הפוסקים מובאים בספר ארחות שבת, ח"א, פרק שלישי, אות מ"ח ואילך.
  15. ^ בספר "אגלי טל", נוקט בשיעור של שעה לפני הארוחה, אך לא ברור שכוונתו ליחידת הזמן הנקראת שעה, או לכינוי כללי ל"זמן מה".
  16. ^ ארחות שבת, ח"א, פרק שלישי, אות מ"ח. וראו שם הערה מ"ז, דוגמה מדברי המגן אברהם, שכתב שאין להכין את המאכלים לפני זמן יציאת המתפללים מבית הכנסת. כך עולה גם מדברי הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה ח"ד סי' ע"ד, מלאכת בורר, אות י"ג.
  17. ^ משנה ברורה ס"ק ט"ו שכן הסכימו רוב האחרונים, ודלא כשיטת הטורי זהב האוסר לברור גם במין אחד.
  18. ^ הלכות שבת סוף סימן נ"ד.
  19. ^ ראו פסקי תשובות בסימן זה.
  20. ^ חזון איש.
  21. ^ ראו מאמרו של הרב חיים אוברלנדר רב בית המדרש ווילדניק בניו יורק בנושא, בחוברת "אור ישראל" גיליון 37 עמ' ק' אם יש איסור בורר בסינון מים בשביל התולעים.