מלאכת דש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איכר מכה אלומות על מנת להפריד את גרעיני התבואה מהפסולת
חקלאי דש בעזרת סוס

מְלֶאכֶת הַדָּשׁ היא אחת מהל"ט מלאכות האסורות בשבת, שמהותה פירוק תבואה מקליפתה. הדרך המסורתית להפרדת שיבולי החיטים והשעורים מקליפתם (דישה), הייתה בשטיחת אלומות התבואה על האדמה, והעברת בעל חיים הרתום למורג על שכבות התבואה, ובכך גרמו להפרדת השבלים מקנה החיטים והשעורים[1]. איסורים נוספים נגזרו ממלאכה זו, בהם איסור חובל, חולב, וסחיטת פירות.

דוגמת אקטואלית למלאכה זו, היא פירוק קליפת קטניות יבשים[2], שיש אומרים שאסורה אף בשינוי.

שלא בגידולי קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת שבת חלוקים רבי יהודה וחכמים בדין הפוצע חילזון. רבי יהודה סבור שעובר בכך על מלאכת דש, שכן פציעת בעל חיים הגורמת לחלק מדמו שיצא ממנו, היא תולדה של מלאכת דש הגורמת לשיבולים להיפרד מהתבואה. לעומתו חכמים טוענים ש"אין דישה אלא בגידולי קרקע". הרמב"ם פוסק כרבי יהודה, שפציעת בעל חיים היא תולדה של איסור דש[3], ומאידך, באותו סעיף עצמו הוא פוסק כחכמים, שאין פציעה אלא בגידולי קרקע. מפרשי הרמב"ם מתייגעים לפרש את הסתירה שבדבריו[4]. לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם החילוק הוא בין האב, מלאכת דש, בו "אין דישה אלא בגידולי קרקע", לבין תולדתו, המפרק, שישנה גם שלא בגידולי קרקע. ולדעת המגיד משנה החילוק הוא בין חילזון שנחשב לעניין זה שלא כגידולי קרקע, לבין בהמה, שנחשבת לעניין זה כגידולי קרקע.

איסור סחיטה - מתולדות דש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחיטת לימונים היא דוגמה למחלוקת בנוגע לתולדות מלאכת דש. הלימון נסחט לרוב לשם אוכל ולכן כביכול יש בסיס להקל בו, אך מכיוון שכיום מקובל לסחוט פירות רבים למשקה, יש הסבורים שראוי להימנע מכך לחלוטין.

סחיטת זיתים וענבים, נחשבת לתולדה של מלאכת דש, מכיוון שהיא דומה למלאכה זו, שהיא - פירוק התבואה שהיא אוכל מהפסולת שהיא השבולת, ומהותה - פירוק שני דברים חלוקים זה מזה ומדובקים זה בזה, האחד מתוך חבירו המכסה עליו.

זיתים וענבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החילוק בין זיתים וענבים לשאר פירות הוא, מפני שבעבר שרק שמן ויין היו המשקים הנעשים מפירות, ולכן רק להם יש שם משקה, אבל מיץ של שאר פירות לא היה נחשב כמשקה, ולכן ייצור משקה כזה היא כהפרדת אוכל מאוכל.

סחיטת תותים ורימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות זאת אסרו חז"ל לסחוט גם פירות נוספים, כתותים ורימונים, מכיוון שיש אנשים שיש להם פירות כאלו בשפע ולכן הם סוחטים אותם[5], ומכיוון שגם שאר האנשים היו עושים כן לולי המחיר היקר של הפירות, לא שייך לומר בטלה דעתו אצל כל אדם[6], מכיוון שדעתם של שאר האנשים אינם מתנגדת לכך[7].

פירות שאין דרך לסוחטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות זאת, שאר הפירות שאין הדרך כלל לסחוט אותם לשם משקה לצמאון[8] מותר לסחוט, אך במקום שדרכם של רוב בני המקום לעשות כך, אסור לסחוט אותם מדרבנן.

אך יש האוסרים לסחוט גם בכל הפירות מדרבנן, ולכתחילה יש להחמיר כדבריהם. כך למשל, תלויה דין סחיטת לימון בין שתי הדעות, לפי הדעה הראשונה היא מותרת[9] מכיוון שהלימון נסחט לרוב לשם אוכל, לגם כשהוא נסחט לשם משקה הוא לא משמש כמשקה לבדו אלא כטעם למשקה אחר, ולפי הדעה השנייה היא אסורה. עם זאת, יש הסבורים שבזמנינו היא אסורה, ויש בזה חשש דאורייתא ויש המקילים[10].

כיום שיש פירות רבים המשמשים בקביעות לסחיטה כמו תפוחים[11] ותפוזים, יש הסבורים שאיסור גמור לסחוט את הפירות לשם משקה גם לא בשינוי.

היתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחיטת פירות לתוך אוכל, הוא דבר המותר[12], מכיוון שהמשקה נסחט לתוך אוכל ונהפך לחלק ממנו הרי זה כמפריד אוכל מאוכל. גם אם סוחט את הפירות כדי לתקן את הפירות ולא לשם משקה, מותר לסחוט.

סחיטת בגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסחיטת בגדים ישנם מקרים בהם נחשב הדבר למלאכת דש[13], וישנם מקרים בהם נחשב הדבר לאיסור כיבוס[14].

מפרק, איסור חליבה בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפרק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חליבה בשבת

לפי רש"י, איסור מפרק גם הוא תולדה של מלאכת דש, שהדש, גם הוא מפרק את שיבולי התבואה מקניהם, ולכן אסור לחלוב בשבת משום שהוא מפרק משקה מאוכל, והחזון איש אסר גם לסחוט תוך אוכל.

איסורי דרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריסוק קרח והמסתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים אסרו לשבר קרח לחתיכות קטנות, משום גזירה שיסחוט פירות העומדין למשקין, וגם משום שזה דומה למלאכה, שבורא את המים הללו. אבל מותר לשקע את חתיכות הקרח בתוך כוס של מים או יין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאחר שהשיבלים הופרדו מקני החיטים, היו זורקים את התבואה כלפי מעלה, ואז נפלו השיבלים - הכבדים יותר - כלפי מטה, והופרדו מקניהם. פעולה זו היא מלאכת זורה.
  2. ^ שולחן ערוך הרב בפסקי הסדור.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שבת, הלכות ח, פרק ז'.
  4. ^ ראו כסף משנה שם, ופרשנים נוספים.
  5. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ג, עמוד ב'.
  6. ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ב, עמוד ב' דיבור המתחיל ואת"ל.
  7. ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"כ.
  8. ^ משקה הנסחט לרפואה אינו נקרא בשם משקה.
  9. ^ שולחן ערוך סימן ש"כ.
  10. ^ רבי חיים נאה ב"מסגרת השולחן"[דרושה הבהרה] ועוד.
  11. ^ משנה ברורה.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ד, עמוד ב', לפי פירוש הרי"ף ש"סוחט לקדרה" הוא לתוך אוכל.
  13. ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"א, עמוד ב'.
  14. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה י"א.