מלאכת כותב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "כותב" מפנה לכאן. לערך העוסק בכותב ספרים, ראו סופר.
הכותב

מְלֶאכֶת הַכּוֹתֵב היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, כשם שהיו נעשים במשכן. כאשר היו מתאימים את הקרשים זה לזה, היו כותבים אות אחת על קרש זה ואות אחת על הקרש השני וכך ידעו להתאימם זה לזה!

גדר המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שבמשכן הייתה המלאכה על ידי כתיבת שתי אותיות, כך גם מלאכת שבת היא רק על ידי כתיבת שתי אותיות.

חצי שיעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שיטתו של רבי מרדכי בנט במלאכה זו, כמו גם במלאכות אורג, עושה שתי בתי נירין, שם המלאכה הוא רק כאשר האדם עושה את המלאכה בשלימותה; ולכם גם לפי הדעה שחצי שיעור אסור מהתורה, העושה מלאכות אלו בחצי משיעורם אינו חייב[1]. רבי נתן גשטטנר[2] מסביר, כי השיעור אינו במהות שם כותב, אלא במלאכת כותב, כלומר למרות שכתיבה נחשבת לכתיבה גם באות אחת, מלאכת כתיבה היא רק על ידי פעולה מסוימת המבוצעת על ידי הכתיבה, ומכיוון שבמשכן התבצעה המלאכה רק על ידי כתיבת שתי אותיות, ולאות אחת לא הייתה כל חשיבות ללא שהתאימה את עצמה לאות השני, לכן אין אות אחת בכלל המלאכה כלל. לעומת זאת, רבי אברהם מסוכטושוב חלוק בנושא, וסבור שגם במלאכת כתיבה יש איסור על חצי שיעור, כמו כל חצי שיעור שאסור מהתורה.

המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלאכה היא, כתיבה בכל כתב או שפה, ציור אותיות, מספרים, תמונות או סמלים בעלי משמעות. גם כלי הכתיבה אינו משנה אם כותב בדיו או כלי כתיבה אחר, גם אין כל הבדל באיסור מלאכה זו, אם כותב על נייר, קלף או עץ וכיוצא בו, או חותם בחותם על נייר או שעווה.

כתיבה בדם ובחלב נקרש[3] אסורה מדרבנן, גם כתיבה בדבר שאינו מתקיים על גב דבר שאינו מתקיים, לכן יש ליזהר שלא יטבול אצבעו באיזה משקה ויכתוב על השולחן על נייר ועל קלף, ואפילו על דבר שאינו מתקיים, כגון על עלה של ירקות[4] ובמים מותר[5], שכן אין זו נחשבת לכתיבה כלל.

הקלדה במחשב, נחשב לכתיבה, למרות שהכתיבה עצמה מתבצעת על ידי המחשב. יש אומרים שהאיסור מהתורה וזאת מכיוון שכך היא דרך המלאכה, ולמרות שהיא מתבצעת בסיוע דבר נוסף, אסרה זאת התורה[6], ואין להחשיב את הכתיבה כדבר שאינו מתקיים, מכיוון שהוא מתקיים על כל פנים לשעה[7], וכמו הכותב על בשרו בשבת[8]. אולם יש אומרים שהאיסור מדרבנן משום שהכתב אינו ממש מתקיים, והאותיות שבמסך עומדות להיעלם בהמשך הפעלתו[9].

כן אסור לשרוט באצבעו כמין אותיות באפר ובחול אפילו נגוב, וכל שכן לח, וכן אסור לרשום כמין אותיות על האדים שמתהווים על חלונות זכוכית בימי הקור.

גזירות מדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים גזרו ואסרו דברים רבים, גזירה שמא יכתוב, והם: ממכר וקניה בין בפה ובין במסירה, וכן לשכור או להשכיר למרות שאינו מסכם את סכום ההשכרה או הקניה, וגם אם אינו מזכיר כלל את התשלום. גם אסור ליתן מתנה לחברו מפני שדומה למקח וממכר - שיוצא מרשותו, אך לצורך מאכלי ומשקה היום מותר לתת מתנה[10].

השואל דבר מחברו, לא יאמר לו "הלויני", מפני שמשמע לזמן מרובה שהדרך היא לכתוב, אלא יאמר לו "השאילני". בשפה בה אין חילוק בין הלוואה להשאלה, יאמר בלשון שלישית כגון "תן לי"[11] ומותר לסים ג"כ "ואחזור ואתן לך".

עט שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עט שבת הוא עט שנועד לכתיבת דברים דחופים שקיימת מניעה שייעלמו, כדוגמת לצורכי כתיבת מידע רפואי של חולה או מידע ביטחוני. ייחודו של עט זה הוא בכך שהדיו בו הוא משתמש מתנדף באופן טבעי לאחר ימים ספורים. במוצאי שבת מצלמים את המידע, או שחוזרים לכתוב את המידע בעט רגיל. למעשה גם כתיבה בעט שבת היא פעולה האסורה בשבת, אולם היא אסורה רק מתקנת חכמים ולא מן התורה, כך שבמקרים בהם יש צורך גדול מותר להשתמש בו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגן אבות דף ג' ע"ב.
  2. ^ שו"ת להורות נתן חלק ז'.
  3. ^ ראו במשנה ברורה בסימן ש"מ סק"כ.
  4. ^ סימן ש"מ.
  5. ^ ברית עולם, "עיין שם במשנה ברורה ושער הציון".
  6. ^ הרב שמואל וואזנר, שבט הלוי חלק שישי סימן ל"ז.
  7. ^ שם.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב'.
  9. ^ רשז"א (שולחן שלמה שמ, יא), הרב פיינשטיין, הרב דב ליאור והרב אריאל.
  10. ^ ברית עולם, עיין משנה ברורה, סימן ש"ו, סעיף קטן ל"ב ובסימן שכ"ג.
  11. ^ שולחן ערוך בסימן ש"ז סעיף י"א.