מלאכת לש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "לש" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לש (פירושונים).
מלאכת לש
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת שבת, דף יח., קנה:
תלמוד ירושלמי מסכת שבת, פרק ז הלכה ב
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח הלכה טז, פרק כא הלכות לג-לד
שולחן ערוך אורח חיים, סימן שכא, סעיפים יד-טז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לישת בצק

בהלכה, מְלֶאכֶת הַלָּש היא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. המלמדת על איסור לישת חומרי גלם (בדרך כלל מים וחומר אבקתי) עד לעשיית עיסה. בין היתר האיסור כולל עשיית בצק, מלט בוץ[1], ועוד.

יש הסבורים כי האיסור נאמר נאמר אף לפני הלישה, בנתינת הנוזל לתערובת.[2].

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל ל"ט מלאכות שבת, גם מלאכה זו נלמדה מהציווי המקראי שבעשרת הדיברות שלא לעשות מלאכה בשבת[3], שלפי חז"ל 'מלאכה' מוגדרת אחת מהפעולות ששימשו למעשה בהכנת המשכן[4], בו נזקקו לפעולת הלישה כדי להפיק צבע ליריעות המשכן, כפי שהיה נהוג בעת העתיקה.[5]

מלאכה זו נרמזה לראשונה במשנה במסכת שבת[6], שם משתמע שאסור בשבת לשרות אבקת דיו בתוך מים בשבת. ממשנה נוספת[7] המדברת על האכלת בעלי חיים בשבת משתמע שמותר לשרות מורסן בשבת, ורק אסור לגבל אותו.

בתלמוד[8] מובאת ברייתא שבה מחלוקת תנאים בשאלה מתי אדם חייב מהתורה במלאכת לש: "אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים - האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו חייב עד שיגבל." אם כן, דעת רבי יהודה הנשיא היא שכבר ברגע שהניחו את שני החומרים בככלי אחד, עוברים על האיסור מהתורה. לעומת זאת, דעת רבי יוסי ברבי יהודה היא שמתחייבים מהתורה רק כשיש גיבול (=לישה) בפועל.

להלכה פסקו הרמב"ם, הרא"ש ורוב הראשונים לקולא כרבי יוסי ברבי יהודה, וכך פסק גם השולחן ערוך. אולם המרדכי ועוד ראשונים מאשכנז פסקו לחומרה כרבי יהודה (הנשיא), וכך נראה שפסק הרמ"א.

דבר שאינו בר גיבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים נחלקו בשאלה אם מלאכת לש מתייחסת לכל תרכובת, כולל בלילה רכה, או רק לדבר "בר גיבול", כלומר חומר אחיד ומוצק שניתן ללוש בפועל כמו בצק[9]

הגמרא מסבירה שמחלוקתם של רבי ורבי יוסי ברבי יהודה בהגדרת האיסור מהתורה היא רק בדבר שהוא "בר גיבול", כלומר דבר שניתן ללוש אותו לעיסה אחידה. אולם בדבר ש"אינו בר גיבול" – כלומר שאינו הופך לעיסה אחידה (כגון "מורסן", שהוא תערובת של קליפות התבואה ומים) – הדין שונה. מצד אחד לא מתחייבים בו באיסור מהתורה, שהרי לא לשים אותו לעיסה אחידה, אולם כבר בנתינת המים לתוך התערובת עוברים על איסור מדרבנן, שהרי זה דרך הערבוב שלו.

תוספות רי"ד[10] פסק שעל כל תרכובת עוברים באיסור מהתורה, לדוגמה כבר בהכנת דיו עובר באיסור לש מהתורה. לדעתו כבר בנתינת המים לתוך חומר הדיו מתחייב באיסור אף אם לא עירבב. אולם רוב הפוסקים פסקו שכל בלילה רכה היא רק איסור של חכמים. מכאן נובע גם האפשרות להכין כזו תערובת בשינוי, דהיינו שלא כדרך הרגילה - צורת עשייה שבה מותרים איסורי חכמים רבים.

לישה בשינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד[11] מביא ברייתא שבה מחלוקת תנאים האם מותר לגבול קלי, דהיינו גרעינים קלויים, שאינם ניתנים להגעה לעיסה אחידה, והוא מביא את דברי רב חסדא שלדבריו המתיר במחלוקת זו הוא רבי יוסי ברבי יהודה. התלמוד מגביל את ההיתר רק למקרה שבו הגיבול נעשה בשינוי, ורב חסדא מסביר שהשינוי הוא "על יד על יד", דהיינו מעט מעט. לאחר מכן ממשיכה הברייתא ואומרת שהצדדים החולקים מסכימים שמותר לבחוש "שתית", שהוא מאכל העשוי מקמח קליות (על פי המשך האמור בתלמוד, הבחישה היא בחומץ). התלמוד מסביר שההיתר הוא בבלילה רכה בלבד, וגם במקרה זה מעמיד את ההיתר בשינוי, שאותו מסביר רב יוסף שהוא שינוי סדר מתן החומרים (נתינת החומץ לתוך השתית במקום להפך). לאחר מכן מובא היתר גיבול מורסן, וגם הוא מוגבל בכך שנעשה בשינוי. באשר לשינוי זה מובאים דברי רב יימר בר שלמיא בשם אביי, שהשינוי הוא גיבול של "שתי וערב", דהיינו בצורה מוצלבת ולא סיבובית.

מדברי התלמוד עולים אם כן כמה סוגי שינויים: "על יד על יד" (מעט מעט); שינוי סדר נתינת החומרים; ו"שתי וערב".

בחיי היום-יום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן פעולות מצויות שיש בהן חשש לישה: הוספת מיונז או שמן לביצים מרוסקות, חלב לקורנפלקס. ו(לחלק מהפוסקים) הכנת מטבל טחינה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיבול בוץ הוא תולדה
  2. ^ מלאכה זו היא חלק מסדרת המלאכות המכונות "סידורא דפת", דהיינו הפעולות המובילות לעשיית הלחם, שכל אחת מהן אסורה בשבת.
  3. ^ ראו ספר שמות, פרק כ', פסוק י'; ספר דברים, פרק ה', פסוק י"ד.
  4. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ו, עמוד ב' ועוד
  5. ^ וראו רש"י על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט, עמוד ב', דיבור המתחיל: 'הם זרעו'.
  6. ^ משנה, מסכת שבת, פרק א'.
  7. ^ משנה, מסכת שבת, פרק כ"ד, משנה א'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ה, עמוד ב'
  9. ^ התמונה להמחשה, במקרה הספציפי של בלילה רכה כל כך כמו קפה, כתב החזון איש שלא שייך בה כלל מעשה לישה, ולכן לדעת החכמים כולם פעולה זו מותרת בשבת
  10. ^ שבת קנה ד"ה "אין נותנין".
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו, עמוד א'