מלאכת עשיית שתי בתי נירין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתי נירין

מְלֶאכֶת הָעוֹשֶׂה שְׁתֵי בָּתֵּי נִירִין (וגם שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין[1]) היא מלאכה מל"ט מלאכות שבת.

בעבר, נהוג היה לסרוג ולארוג בטכניקה, שבה הניחו שורות של חוטים זה לצד זה, כשראש כל אחד מהחוטים מחובר לכלי שנקרא "בית ניר", ושימש ליישור החוטים שלא יתפזרו. לאחר מכן העמידו שורה אחרת של חוטים בכיוון הנגדי, וארגו אותם יחד. לפי שיטת רש"י[2]מלאכת עשיית בתי שתי נירין, היא הכנסת שתי חוטין, לתוך מקומם בכלי האריגה.

לפי שיטת הרמב"ם[3] ורבי מנחם המאירי[4] מלאכה זו, היא עשיית נפה או כברה או סל או סבכה או סריגת מיטה בחבלים. כוונתם, לכאורה, היא,[5] שכאשר החל העושה לעשות את הכלי, ויצר בו שני חורים שנוצרו כתוצאה מסריגת השתי והערב, הוא עבר על איסור זה. אך גדולי פרשני הרמב"ם,[6] פירשו שגם כוונת הרמב"ם היא כרש"י.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה סדר מועד ז ב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד א'.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שבת, הלכות ט, פרק ט"ז.
  4. ^ שבת ע"ג ע"א.
  5. ^ ראו אורה ושמחה שם.
  6. ^ המגיד משנה והלחם משנה.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.